לפרשת וארא - וישחט

״וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב בְּאֶצְבָּעוֹ:״ (שמות ח’:ט״ו)

המלה ״וישחט״ מופיעה במקרא שמונה פעמים. בדרך כלל צריכה להופיע עם פתח תחת האות ח״ת, אלא שבפרשנו היא מפיעה בקמץ תחת האות ח״ת, וכך ככל שלוש הפעמים: בפסוקים ט״ו, י״ט, ו״כ״ג. 

תאמרו שהקמץ בא כיון שהמילה באה בצורת הפסק גדול כמו אתנחתא. זה אמנם נכון בפסוק י״ט, אלא שבפסוק ט״ו מופיעה בטעם משנה (רביע). 

מדוע?

ודאי שמתם לב שאחרי כל אחד מן המקרים מופיע פועל: ״וישחט ויקח״, ״וישחט ויזרוק״, ״וישחט ויקח״.  ראינו שבד״כ אין רואים שני פעלים עוקבים, אלא שבד״כ מופיע הנושא בינהם. לכן היה ראוי לכתוב ״וישחט משה ויקח את הדם”, וכן ״ויקח משה ויזרוק את הדם״, “וישחט משה ויקח מדמו״.  כיון שאין הדבר כך,  ומכיון ש״וישחט״ נכתב בקמץ, היינו צורת הפסק, ניתן לאמר שבכל שלושת המקרים המלה וישחט קשורה לפסוק שלפניו:

״{יד} וַיַּגֵּשׁ אֵת פַּר הַחַטָּאת וַיִּסְמֹךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ פַּר הַחַטָּאת: {טו} וַיִּשְׁחָט [כביכול סוף משפט]— וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם…״

{יח} וַיַּקְרֵב אֵת אֵיל הָעֹלָה וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל: {יט} וַיִּשְׁחָט [כביכול סוף משפט]—וַיִּזְרֹק מֹשֶׁה אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:

״{כב וַיַּקְרֵב אֶת הָאַיִל הַשֵּׁנִי אֵיל הַמִּלֻּאִים וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל: {כג} וַיִּשְׁחָט [כביכול סוף משפט]— וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ…”

נראה שכל אחת מפעולות השחיטה מיוחסת לאהרן, שהוא הבעלים של הקרבן. אבל בכל זאת, הרי  ״וישחט״ כתוב  בפסוק שאחרי, לכן ניתן לאמר שאכן בפועל השחיטה נעשתה ע״י משה, אך הוא עשה זאת כשליחו של אהרן.

(ע״פ ״אמת ליעקב״).