שאלות:
1. וַנֹּ֨אמֶר֙ אֶל-אֲדֹנִ֔י לֹֽא-יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַֽעֲזֹ֣ב אֶת-אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת-אָבִ֖יו וָמֵֽת:״
(מ״ד: כ״ב) על מי אומרים האחים ״ומת״? על בנימין או על יעקב?
2. וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי-אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת-שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה״
(מ״ד: ל״א) על מי אומרים האחים ״ומת״? על בנימין או על יעקב?
3.“בָּנָ֞יו וּבְנֵ֤י בָנָיו֙ אִתּ֔וֹ בְּנֹתָ֛יו וּבְנ֥וֹת בָּנָ֖יו וְכָל-זַרְע֑וֹ הֵבִ֥יא אִתּ֖וֹ מִצְרָֽיְמָה
(מ״ו:ז’) ״בנותיו״? הרי ליעקב היתה רק בת אחת - דינה! למה כתוב ״בנותיו״?
4. בפרק מ״ו פסוק ט״ו נאמר ״ואלה בני לאה״. ואלו בפסוק י״ט כתוב ״בני רחל אשת יעקב”
רק רחל אשתו? למה על לאה לא כתוב אשתו?
וגם קודם בפרק מ״ד:כ״ז , בני יעקב מצטטים את אביהם שאמר ״כי שנים ילדה לי אשתי״ כאילו ברור מי היא אישתו (רחל, כמובן)
5. בפרק מ״ו פסוק כ״ג נאמר ״ובני דן חושים” לדן רק בן אחד ושמו ״חושים״. למה כתוב ״ובני דן״?
6. פרק מ״ז פסוק ל״ד -״כי תועבת מצרים כל רועה צאן״ אם הצאן מאוס בעיניהם איך אומר פרעה ליוסף במ״ז:ו ״אִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי
7. ״ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות ״ פרק מ״ח :י, אבל בפסוק הבא ״והנה הראה אותי אלוקים גם את זרעך״ ועוד קודם בפסוק ח’ “ וירא ישראל את בני יוסף״ - אז איך הוא רואה?
8. בפרק מ״ה פסוק כ״ב: לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת
בביאור על אבן עזרא מבואר למה קוראים לזה חליפות ״על שם שמחליפים אותם זה עם זה ובכל פעם לובשים בגד אחר”. אם כך, למה בכל שבת אני לובש אותה חליפה?
תשובות:
1. אמנם קשה. גם הטעמים אינם מסייעים בידינו כאן, וגם לא תרגום אונקלוס . ואומנם חלוקים המפרשים. רש״י כותב: ״אם יעזוב את אביו, דואגים אנו שמא ימות בדרך, שהרי אמו בדרך מתה״.
נכדו של רש״י, הרשב״ם, חושב אחרת ״אביו ימות”. נראה שהאבן עזרא סובר שאין הדבר מוכרע ״ולמה לא הביא המזכיר החמישה שאין להם הכרע, כמו ‘וישלוף נעלו’ וזה עמהם״. האבן עזרא מתייחס לכתוב במסכת יומא על חמש מקראות שאין להן הכרע, ונראה שלדעתו גם פסוק זה היה עליו להמנות עליהם.
לפי אונקלוס, כפי שציינתי, לא ניתן להבין מי ימות: ״ואם ישבוק ית אבוהי ימות״.לעומתו יונתן בן עוזיאל מפרש במי האמור: ״לית אפשר לטליא למשבוק ית אבוי, דאין שבק ית אבוי מית הוא״. לדעתו הכוונה לבנימין (הוא = בנימין).
2. מעניין שכאן אין חילוקי דעות. רש״י מפרש ״אביו מצרתו״, ולא מצאתי אחרים שפירשו. כנראה שכאן זה אמור להיות מובן שהכוונה לאביו. אמרתי ״לא מצאתי אחרים שפירשו״? לא מדוייק. הרי בעלי הטעמים הטעימו את הפסוק להבנתם, ובכך בעצם יצרו פירוש. התיבה ״כראותו״ מוטעמת בדביר, שהוא מפסיק חלש יותר מאשר הטפחא המטעימה את התיבה ״הנער״. בהמרה לפיסוק של ימינו המשפט יהיה ״וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ, כִּי-אֵ֥ין הַנַּ֖עַר; וָמֵ֑ת”. מובן אם כך שלפי הטעמים הכוונה ליעקב.
3. נאמר ״בנותיו”. אחותי מרים מציעה ״כלותיו״ והתשובה מתקבלת על דעתי. אם נאמר שהכוונה לנכדותיו , כי ״בני בנים הרי הן כבנים״, קשה, כי כתוב בהמשך הפסוק ״ובנות בנותיו”. ואולי נאמר שהיתה בת נוספת מלבד דינה, הרי הכתוב מונה שלושים ושתיים, והפסוק אומר ״כל נפש בניו ובנותיו שלושים ושלוש״, אז אולי השלושים ושלוש היא לא יוכבד שנולדה בין החומות, אלא הבת ששמה אינו מוזכר?
מעניין לקרוא את התרגומים לפסוקים. בפסוק ז:
בְּנוֹהִי וּבְנֵי בְנוֹהִי עִמֵּהּ בְּנָתֵהּ וּבְנַת בְּנוֹהִי (אונקלוס)
בְּנוֹי וּבְנֵי בְנוֹי עִמֵיהּ בְּנָתֵיהּ וּבְנַת בְּנוֹי (יונתן בן עוזיאל)
בפסוק ט״ו:
וְיָת דִּינָה בְרַתֵּהּ כָּל נֶפֶשׁ בְּנוֹהִי וּבְנָתֵהּ (אונקלוס)
וְיַת דִינָה בְרַתֵּיהּ כָּל נַפְשַׁת בְּנוֹי וּבְרַתֵּיהּ (יונתן בן עוזיאל)
מעניין שבשלושת התרגומים הנ״ל התיבה ״בנותיו״ מתורגמת ״בְּנָתֵהּ״ שזה ״בנותיו״ אך בתרגום הרביעי, יונתן בן עוזיאל, מתרגם את ״ובנותיו״ ל-״וּבְרַתֵּיהּ״ שזה ״ובתו״.
4. תשובתה של אחותי מרים: ״רחל נקראת עקרת הבית, כי היא עיקרו של הבית, בשבילה עבד יעקב 7 שנים ועוד 7 שנים. רחל היא אשתו העיקרית של יעקב.״
תשובתה של אחותי עולה בקנה אחד עם דברי הרמב״ן על הפסוק: ״אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי. אם יאמר שהוא יחיד לאמו מה טעם בזה שתרד שיבתו ברעה שאולה אחרי שיש לו כמה בנים רבים ובני בנים ואמו כבר מתה לא תבכה עליו בפניו אבל הטעם כי יעקב לא לקח אשה מדעתו רק רחל וזה טעם ילדה לי "אשתי" כי לא נולדו לי מאשה אשר היא אשתי ברצוני רק שנים ושמתי אהבתי בהם כאלו הם יחידים לי והשאר כבני פילגשים הם אלי ואחיו מת וזה לבדו בני יחידי אשר אהבתי ולכן יקדים הכתוב רחל ללאה כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל (רות ד יא) ויקרא לרחל וללאה השדה (לעיל לא ד) כי היא הקודמת במחשבתו ואמרו המפרשים כי לכך יאמר בסדר הזה (להלן מו יט) בני רחל אשת יעקב כי היא תקרא אשתו באמת בלא מרמה ולדעתי היה זה מפני שהזכירה שם בין השפחות וכבר הזכרתי כן (לעיל לא לג).
מעניין גם איך פרשתנו מזכירה את שם האמהות. מניין הבאים מצריימה מתחיל בפסוק: ״וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן״ (מ״ו: ח’). מניין האחים מתחיל בראובן ואין מוזכרת כאן לאה, אלא רק בסוף מניית בניה ״אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב”. לעומת זאת, כאשר מונה התורה את בני רחל, היא מציינת ״בני רחל אשת יעקב”. ז״א, לא רק שיעקב קורה לה ״אשתי״ ולשניה לא, כך גם התורה.
5. תשובתה של אחותי מרים: ״בני דן חושים - אמנם היה לו רק בן אחד ושמו חושים, שהיה חרש ואלם, אבל יצאו ממנו הרבה צאצאים, ובמנין שמונים את בני יעקב כתוב שסה"כ משבט דן 66,200 (כמדומני), לעומת בנימין שהיו לו 10 ילדים אבל שבטו מנה רק 32,000 (כמדומני). לכן גם יעקב מברך את דן: "לישועתך קויתי ד'" - למרות שיש לו רק בן אחד חרש אלם, אבל אל תאבד את התקוה, תמיד תקווה אל ד'. (דברים אלה כתבתי בשם הרב בידרמן שליט”א).״
החזקוני בפירשו לפסוק ז ״בניו ובני בניו אתו, בנותיו ובנות בניו״ כותב: ״בנותיו, אעפ״י שאין לו אלא בת אחת, כן דרך הכתוב לדבר כמו ‘ובני דן חושים ובני פלוא אליאב” (״בני פלוא אליאב מופיע בבמדבר כ״ו:ח).
אבל מענין שבפירושו לפסוק ״ובני דן חושים״ הוא אומר ״שנים ומת אחד מהם ולא הזכירו״. גם האבן עזרא כותב כמוהו ״יתכן שהיו שנים ומת אחד מהם, ולא הזכירו הכתוב, כי כן דרך הלשון״.
רש״י בפירושו לפסוק ״ובני איתן עזריה״ (דברי הימים א’ ב:ח) כותב ״כמו ובני דן חושים״. והרד״ק: ״לא היה לו אלא בן אחד ושמו חושים, ואמר ובני כאלו אמר כל הבנים שהיו לא היה אלא זהm וכן ובני איתן עזריה״.
