Thursday, January 23, 2020

חכלילי עינים - פרשת ויחי



״חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב
אנחנו הישראלים , במבט ראשון על הפסוק, מבינים מיד שהמדובר בעינים כחולות. הרי מי כמונו יודע עברית...
אך שימו לב, כאן האות ח’ קודמת לאות כ’. ולא כבמילה כחול, שם כ’ קודמת לח’ .
בתרגום אונקלוס וגם ברש״י הפירוש הוא דוקא עינים אדומות. עינים שאדמו מרוב שתית יין.
כותב רש״י ״חכלילי. לשון אודם כתרגומו…שכן דרך שותי יין עינהם מאדימין"

הרמב״ן מבין אחרת.  הרמב״ן כותב שבעצם האותיות כ״ף וח״ת החליפו את מקומן, כך שבאמת המלה ״חכלילי״ היא מהשורש ״כ.ח.ל.״
האם לא זה מה שחשבנו גם אנחנו מלכתחילה?  - ״עינים כחולות?!״

לא בדיוק…
המלה ״כחול״ במשמעות של צבע אין מקורה בתנ״ך, אלא בתקופה מאוחרת יותר. אולי ימי הבינים. עד אז פירוש המלה ״כחול״ הוא ״פוך״, שזהו האיפור ששמים בעינים, וכנראה גוונו דוקא שחור.
״וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ״ (מלכים ב’ ט’:ל’(
המצודת ציון מפרש: בפוך הוא כחול שחור" 
יש לשים לב, ״כחול״ הוא חומר האיפור ו״שחור״ הוא הגוון שלו.

המלה ששרשה ״כ.ח.ל.״ מופיעה בתנ״ך פעם אחת בלבד. בספר יחזקאל: ״וְהִנֵּה בָאוּ לַאֲשֶׁר רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ וְעָדִית עֶדִי:״ (יחזקאל כ״ג:מ’)
רש״י מפרש: ״כָּחַלְתְּ. מין צבע ושמו כחול וצובעות בו עיניהם אוקליר''א בלע''ז ״
המלה ״צבע״ כאן אינה במשמעות של גוון, אלא חומר האיפור. נסביר בפשטות -  אוקליר״א…  

מה זה ״אוקליר״א״? רש״י נהג לתרגם לצרפתית. במילון תרגום רש״י ללעז נכתב:
״משחה לעינים אולי צריך לקרוא acolirer״
שימו לב לדמיון בין המילה הזאת לבין המילה colour באנגלית.

נחזור לרמב״ן. לפי פירושו ״תכלילי עינים מיין״ - הנשים תיאפרנה את עינהן ביין. היין ישמש להן כ״כחול״. ״כחול״ כאמור הוא ה״פוך״, חומר האיפור.

״מִכְחוֹל״ הוא הכלי בו מאפרים אם העינים ב״כחול״, בפוך. 
בגמרא ״דכמה דאלים מכוחלא״ (שבת קנ״א:ב’). 
ורש״י מפרש: ״עץ שהוא מכניס בשפופרת ונותן בעיניו וקוראים לו מכחול״. 
היום משמשת המלה ״מִכְחוֹל״ לא רק לצביעת עינים.

יש לשים לב שבמלה ״מִכְחוֹל״ הכף רפויה. רובינו אומרים בטעות ״מִכְּחוֹל״ עם דגש בכף. נראה שהשגיאה נובעת מכך שהרוב מבטאים ח’ כמו כ’ רפויה, ולכן מתקשים לבטא ״מִכְחוֹל״.

הזכרתי ש״מכחול״ הוא העץ שמכניסים לשפופרת. ואיך נקראת השפופרת המכילה את הכחל, או במלים אחרות, את הפוך?  אולי ״קרן הפוך״?   (שלוש בנותיו היפות של איוב היו ימימה, קציעה וקרן הפוך).

המלה ״כחל״ מצוינת בגמרא ״הכי משרו קמי כלתא במערבא לא כחל ולא שרק ולא פירכוס, ויעלת חן״ (כתובות י״ז:א’) . פירושו:  ‘בארץ ישראל שרים לכלה כך - היא ללא איפור צבע לעינים, וללא איפור סומק לפנים, ואף על פי כן היא נאה וחיננית.’

ובהשאלה אמרו על רבי זירא אותו דבר - ״לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן״ (שם), כוונתם שהיה צנוע ולא מתגנדר במלבושים יפים, אך מדותיו הטובות הקנו לו חן.

כיום משמש הביטוי ״ללא כחל וללא שרק״ על תיאור מציאות כפי שהיא ללא יפוי וקישוט.
כמו למשל: ״אמרתי בדיוק מה אני חושב עליו. ללא כחל וללא שרק״.

בגמרא מסופר על אשה צעירה שנפטרה, ולאחר שנפטרה בקשה שיביאו לה את המסרק שלה ואת שפופרת הכחל לאיפור: ״ ואימא לה לאימא תשדר לי מסרקאי וגובתאי דכוחלא״ (ברכות י״ח:ב’).  כמה חשוב היה הכחל לה שרצתה אותו גם לאחר מותה.

הערבים וגם התימנים משתמשים עד היום בכחל. הוא נקרא בפיהם כּוּחוֹל ומשמש לאיפור, לרפואת עינים, וגם לשיפור הראיה. ניתן לרכוש אותו בכמה מכפרי הבידואים והדרוזים בגליל.

נחזור לצמד המילים שבתחילת המאמר ״חַכְלִילִי עֵינַיִם״. יש שסברו בטעות שהכוונה לעינים תכולות. כנראה קראו ״תכלילי עינים”. אם גם אתם בטעות החלפתם את האות ח’ באות ת’, מוצע שתרכשו בקבוקון של כוחול. אומרים שהוא עושה נפלאות לשיפור הראיה….


Friday, January 17, 2020

לפרשת ויחי -חכלילי עיניים



״חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב
אנחנו הישראלים , במבט ראשון על הפסוק, מבינים מיד שהמדובר בעינים כחולות. הרי מי כמונו יודע עברית...
אך שימו לב, כאן האות ח’ קודמת לאות כ’. ולא כבמילה כחול, שם כ’ קודמת לח’ .
בתרגום אונקלוס וגם ברש״י הפירוש הוא דוקא עינים אדומות. עינים שאדמו מרוב שתית יין.
כותב רש״י ״חכלילי. לשון אודם כתרגומו…שכן דרך שותי יין עינהם מאדימין"

הרמב״ן מבין אחרת.  הרמב״ן כותב שבעצם האותיות כ״ף וח״ת החליפו את מקומן, כך שבאמת המלה ״חכלילי״ היא מהשורש ״כ.ח.ל.״
האם לא זה מה שחשבנו גם אנחנו מלכתחילה?  - ״עינים כחולות?!״

לא בדיוק…
המלה ״כחול״ במשמעות של צבע אין מקורה בתנ״ך, אלא בתקופה מאוחרת יותר. אולי ימי הבינים. עד אז פירוש המלה ״כחול״ הוא ״פוך״, שזהו האיפור ששמים בעינים, וכנראה גוונו דוקא שחור.
״וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ״ (מלכים ב’ ט’:ל’(
המצודת ציון מפרש: בפוך הוא כחול שחור" 
יש לשים לב, ״כחול״ הוא חומר האיפור ו״שחור״ הוא הגוון שלו.

המלה ששרשה ״כ.ח.ל.״ מופיעה בתנ״ך פעם אחת בלבד. בספר יחזקאל: ״וְהִנֵּה בָאוּ לַאֲשֶׁר רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ וְעָדִית עֶדִי:״ (יחזקאל כ״ג:מ’)
רש״י מפרש: ״כָּחַלְתְּ. מין צבע ושמו כחול וצובעות בו עיניהם אוקליר''א בלע''ז ״
המלה ״צבע״ כאן אינה במשמעות של גוון, אלא חומר האיפור. נסביר בפשטות -  אוקליר״א…  

מה זה ״אוקליר״א״? רש״י נהג לתרגם לצרפתית. במילון תרגום רש״י ללעז נכתב:
״משחה לעינים אולי צריך לקרוא acolirer״
שימו לב לדמיון בין המילה הזאת לבין המילה colour באנגלית.

נחזור לרמב״ן. לפי פירושו ״תכלילי עינים מיין״ - הנשים תיאפרנה את עינהן ביין. היין ישמש להן כ״כחול״. ״כחול״ כאמור הוא ה״פוך״, חומר האיפור.

״מִכְחוֹל״ הוא הכלי בו מאפרים אם העינים ב״כחול״, בפוך. 
בגמרא ״דכמה דאלים מכוחלא״ (שבת קנ״א:ב’). 
ורש״י מפרש: ״עץ שהוא מכניס בשפופרת ונותן בעיניו וקוראים לו מכחול״. 
היום משמשת המלה ״מִכְחוֹל״ לא רק לצביעת עינים.

יש לשים לב שבמלה ״מִכְחוֹל״ הכף רפויה. רובינו אומרים בטעות ״מִכְּחוֹל״ עם דגש בכף. נראה שהשגיאה נובעת מכך שהרוב מבטאים ח’ כמו כ’ רפויה, ולכן מתקשים לבטא ״מִכְחוֹל״.

הזכרתי ש״מכחול״ הוא העץ שמכניסים לשפופרת. ואיך נקראת השפופרת המכילה את הכחל, או במלים אחרות, את הפוך?  אולי ״קרן הפוך״?   (שלוש בנותיו היפות של איוב היו ימימה, קציעה וקרן הפוך).

המלה ״כחל״ מצוינת בגמרא ״הכי משרו קמי כלתא במערבא לא כחל ולא שרק ולא פירכוס, ויעלת חן״ (כתובות י״ז:א’) . פירושו:  ‘בארץ ישראל שרים לכלה כך - היא ללא איפור צבע לעינים, וללא איפור סומק לפנים, ואף על פי כן היא נאה וחיננית.’

ובהשאלה אמרו על רבי זירא אותו דבר - ״לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן״ (שם), כוונתם שהיה צנוע ולא מתגנדר במלבושים יפים, אך מדותיו הטובות הקנו לו חן.

כיום משמש הביטוי ״ללא כחל וללא שרק״ על תיאור מציאות כפי שהיא ללא יפוי וקישוט.
כמו למשל: ״אמרתי בדיוק מה אני חושב עליו. ללא כחל וללא שרק״.

הערבים וגם התימנים משתמשים עד היום בכחל. הוא נקרא בפיהם כּוּחוֹל ומשמש לאיפור, לרפואת עינים, וגם לשיפור הראיה. ניתן לרכוש אותו בכמה מכפרי הבידואים והדרוזים בגליל.

נחזור לצמד המילים שבתחילת המאמר ״חַכְלִילִי עֵינַיִם״. יש שסברו בטעות שהכוונה לעינים תכולות. כנראה קראו ״תכלילי עינים”. אם גם אתם בטעות החלפתם את האות ח’ באות ת’, מוצע שתרכשו בקבוקון של כוחול. אומרים שהוא עושה נפלאות לשיפור הראיה….

שבת שלום,

אהרן


Wednesday, January 15, 2020

לפרשת שמות - עבודת פרך



האם ידוע לכם שהביטוי ״עבודת פרך״ אינו מופיע כלל במקרא?
במקרא מופיעה המלה ״פרך״, ולא ״עבודת פרך״.
מדוע? 
המילה ״פרך״ בעצם מכילה בתוכה את המילה ״עבודה״.
וכך כותב רש״י: ״בפרךבעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו״. 
 ז״א ״פרך״ היא ״עבודה קשה״ולמה להגיד ״עבודה עבודה קשה״ ?

אם כך מדוע אנחנו אומרים ״עבודת פרך״ ולא רק ״פרך״?  
דווקא רש״י, שפירש לנו ש״פרך״ פירושו “עבודה קשה”, הוא אשר משתמש בביטוי ״עבודת פרך”…
וכך כותב רש״י בפירושו לפסוק י״ד בשמות פרק ב’:  ״מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך״
וכן גם כתבו מפרשים אחרים ״עבודת פרך”. 

לא ניקדתי את המלה ״פרך״. אבל מעניין, האם קראתם אותה ״פָּרֶך״ או ״פֶּרֶך״?

יש לדעת שבעצם המילה היא ״פֶּרֶך״. כמו ״גֶפֶן״, ״גֶשֶׁם״, “תֶבֶן”.
אלא כאשר היא מופיעה בסוף פסוק, או באתנחתא, היא מנוקדת בצורת הֶפסֵק, ותכתב ״פָּרֶך״.
ממש כמו ״בורא פרי הגָפֶן״.

אז למה כולנו אומרים ״פָּרֶך״ ולא ״פֶּרֶך״? 
כנראה שהסיבה היא שכמעט בכל המקומות במקרא המילה הזאת מוטעמת בסוף פסוק או באתנחתא, ולכן מנוקדת שם בקמץ.
מתוך שישה מקומות במקרא שהמילה הזאת מופיעה בהם, רק במקום אחד היא אינה בסוף פסוק ולא באתנחתא, ואכן באותו מקום היא מנוקדת בסגול:
״כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ:״ (ויקרא כ״ה:נ״ג)

הזכרתי למעלה את המילים ״גֶפֶן״, ״גֶשֶׁם״, “תֶבֶן”. ציינתי שכאשר מלים שמנוקדות בסגול סגול מופיעות בסוף פסוק או אתנחתא, אזי תנוקדנה בקמץ סגול.
כמו ״גֶפֶן״ - “גָפֶן”. והנה המלה “תֶבֶן” מופיעה בפרשתנו מספר פעמים בסוף פסוק, ולא שנתה צורתה לצורת הפסק. בעצם בכל ההקרויות בתנ״ך, עשרים ושתיים במספר, היא תמיד מופיעה “תֶבֶן”. 
מדוע לא שנתה ל״תָבֶן״?
כותב האבן עזרא: ״והנה כן תבן, וטעמם לא נודע, רק ככה נמצאו (פירושו לשמות ה’:ז’).
אם האבן עזרא אינו יודע, איך אדע אני?

ולסיום, מה הם שמותם של שלושת בני נוח?

אכן, שם חם ויפת.
איך ניקדתם את ״ויפת״….?

Saturday, January 4, 2020

לפרשת ויגש ״ובני דן חושים״


״וּבְנֵי דָן חֻשִׁים:״ (בראשית מ״ו:כ״ג). 
תמהני, האם ייתכן שלדן היו שני בנים שלשניהם אותו שם, חֻשִׁים? או אולי בן אחד ששמו חֻשִׁים?  ואם כך הוא, למה כתוב ״וּבְנֵי״? היה צריך לכתוב ״ובן דָן חֻשִׁים ״. 

המסורה מציינת עוד שלושה מקומות ששם מצויין בן אחד, ואף על פי כן כתוב ״בני״ ברבים:
"וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב.” (במדבר כ״ו:ח’).
"וּבְנֵי אֵיתָן עֲזַרְיָה." (דברי הימים א’ ב’:ח’)
"וּבְנֵי אוּלָם בְּדָן״ (דברי הימים א’ ז’:י״ז)
אם כך ייתכן שנאמר בלשון רבים על בן אחד. 

האבן עזרא כותב: ״יתכן שהיו שנים ומת אחד מהם ולא הזכירו הכתוב, או כן דרך הלשון”. 
האבן עזרא מביא שני פירושים. האחד, היו לדן שני בנים, האחד מת, והכתוב אינו מזכיר את שמו, ושם השני הנותר - חֻשִׁים.  
הפירוש השני - ‘כן הוא דרך הלשון’ - ניתן להבינו בשני אופנים:
א. האחד הוא -כיון ששם הבן הוא חֻשִׁים, שמבנהו xxים, כצורת רבים, לכן יש לכתוב ״בנֵי״ כצורת רבים.
ב. ניתן לומר ״ובני״ גם כאשר זהו בן אחד. הנה בפסוק ז’ נכתב ״בנין ובני בניו אתו, בנותיו ובנות בניו”.  הרי בת אחת היתה לו (דינה), וכן נכדה אחת (שרח).
וכן בפסוק ט״ו: “…כל נפש בניו ובנותיו..”

הגמרא, בבא בתרא קמ״ג:ב’ דנה במלה ״בָּנַיי״:
״ההוא דאמר להו נכסיי לבניי הוה ליה ברא וברתא מי קרו אינשי לברא בניי (ולסלוקי לברתא מעישור קאתי) או דלמא לא קרו אינשי לברא בניי ולמושכה לברתא במתנה קאתי אמר אביי ת"ש  ובני דן חושים״.  ומפרש רש״י שם: ״אלמא בן אחד קרי לשון רבים”.

הרב יעקב קמינצקי בספרו ״אמת ליעקב״ מביא סברה שהיו לדן שני בנים, לכל אחד קראו חֻש, ושניהם יחד - חֻשִׁים. 
הייתכן שני אחים באותו שם? 
 הרב מביא דוגמא מהגמרא: ״מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא״. במסכת בבא בתרא דף ז’ עמוד ב’ נזכרים שני בניו של רב חסדא. הם אינם מוזכרים בשמותיהם הפרטיים, אלא ״המבוגר יותר״ (קשישא) ו״הצעיר יותר״ (ינוקא).
בפירושו למסכת כתובות פ״ט:ב’ כותב רש״י: ״מר קשישא ומר ינוקא - שני בנים היו לרב חסדא ושם שניהם שוין (שמותיהם זהים) אלא שהגדול קורין לו מר קשישא ולצעיר קורין לו מר ינוקא:״ כך גם בבני דן. שמותיהם זהים - חֻשׁ, ולכן שניהם יחד זה ״חֻשִׁים״.
חשוב לציין שהרב קמינצקי מביא את הסברה הזאת רק לכאורה. וכך הוא כותב:
״והנה לכאורה היה אפשר לפרש הפסוק…אלא דא״כ הו״ל בני בלהה שמונה נפשות, ובקרא כתיב כל נפש שבעה, ודוק”.
והדברים ברורים.