שאלה:
שאלתי הפעם היא נושא הטיפחא. קראתי בספרים ובמאמרים את נושא ״טיפחא מעין משרת״ או ״מפסיקים במקום משרתים”. הכלל הרווח הוא שכאשר היחידה היא בת שתי תיבות, אז הטפחא המחלקת את הקיסר היא במשמעות מוסיקלית ולא תחבירית. אך אם היחידה היא בת שלוש תיבות, אזי משמעותה תחבירית. או במלים אחרות ״טפחא מעין משרת״ או ״מפסיק במקום משרת״ (בטפחא) ישים רק אם היחידה היא בת שתי תיבות.
דוגמה מפרשתנו: ״וַנִּקַּח֙ אֶת-אַרְצָ֔ם וַנִּתְּנָ֣הּ לְנַֽחֲלָ֔ה לָרֽאוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִ֑י וְלַֽחֲצִ֖י שֵׁ֥בֶט הַֽמְנַשִּֽׁי:״ (דברים כט:ז)
האם אין תפקיד הטיפחא בתיבה ״ולחצי״ זהה לתפקידה בתיבה ״ולראובני״ ? כשם ש״לראובני״ הוא במשמעות מוסיקלית, האם אין זה גם ב״ולחצי״ למרות שכאן יש יחידה בת שלוש תיבות?
ובמשפט ״לֹא-תַֽעֲשֹׁ֥ק שָׂכִ֖יר עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן״ (דברים כד:יד) - נראה לי, ולא רק בגלל פירושו של רש״י, ש״שכיר עני ואביון״ חד הוא. ואעפ״כ הופרד בטיפחא. האם אין זה אך ורק משום נגינה?
וכן גם ״וְנִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל בֵּ֖ית חֲל֥וּץ הַנָּֽעַל:״ (דברים כה:י).
האם נכון לומר שטפחא במשמעות מוסיקלית היא רק ביחידה בת שתי תיבות?
בכבוד רב,
אהרן גל
תשובה:
הנושא שהעלית איננו פשוט. בעיקרון אני ממליץ לראות טיפחא כתחליף למשרת רק ביחידה תחבירית בת שני איברים, ואז באמת ציון הטיפחא הוא משיקולים מוזיקליים. ביחידה תחבירית בת שלושה איברים, משתדלים הטעמים להתייחס ל'מרכיבים המיידיים" (= מונח תחבירי) של הצירוף, היינו מה מצטרף תחילה ומה מצטרף אל הצירוף הראשוני. כך למשל מראה הפיסוק שלהם לצירוף בעל שלושת האיברים – 'בֵּ֖ית חֲל֥וּץ הַנָּֽעַל' – שתחילה נוצר 'המרכיב המיידי' "חלוץ הנעל", והוא בשלמותו משמש סומך לנסמך "בית", המצטרף אליו. ככלל, תמיד עדיף לייחס לפיסוק הטעמים עמדה תחבירית, ורק כשלא ניתן לספק לו הסבר כזה, פונים כמוצא אחרון לנימוק המוזיקלי.
זוהי הזדמנות לברך אתכם בשנה טובה וכוח"ט
