כולנו מכירים את השורה בברכת המזון ״מגדיל (‘מגדול’ בשבת ויום טוב) ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו״.
מדוע האחד ביום חול והשני בשבת ויום טוב?
אחת הסיבות אותה מסבירים הרבנים היא שבימי חול שהם ימי מלאכה ועשיה, אומרים בבנין הפעיל ״מגדיל״, לשון של פעולה אקטיבית, אך בשבת בה אנו שובתים ממלאכה, אומרים בלשון פסיבית ״מגדול״.
יש האומרים שכיון שבמקום אחד במקרא נאמר ״מגדיל״ (תהילים) ובמקום אחר ״מגדול״, אומרים את שניהם, אחד ביום חול, והשני בשבת.
ישנם הסברים נוספים, אך הסבר מעניין קראתי בספר ״מקור ברוך״ של הרב ברוך אפשטיין, שהוא גם מחבר ״תורה תמימה״ ובנו של ״ערוך השולחן״, הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין.
אומר הרב ברוך אפשטיין שכל הנושא של ״מגדיל/מגדול״ בטעות יסודו.
הברכה היא ״מגדיל ישועות״, אך כיון שבספר שמואל כתוב ״מגדול״, כתב אחד ממעתיקי ברכת המזון ‘ש״ב’ , לאמור ״שמואל ב’ ״ . אחר כתב ״שב’ “ , ועד מהרה הובן ש ״שב’ ״ זה קיצור של “שבת״. ואם שבת, אז למה לא יום טוב…
מעניין, אלא טען מי שטען שיש בעיה קטנה בהסבר הזה של הרב ברוך אפשטיין. הבעיה היא שהאבודרהם, באמצע המאה ה-14 כתב שיש לומר בשבת ״מגדול״, וביום חול ״מגדיל״. ידוע שמלכתילה ספר שמואל היה ספר אחד, ורק כמאה שנה אחר כך, במאה ה-15, התפרסמה הקונקורדציה הראשונה לתנ״ך, ובה מופיע ספר שמואל כשני ספרים.
אם כך, מופלא לומר ״שמגדול/ מגדיל״ מקורו בטעות סופר שחשב ש ״שמ’ ב’ ״ (שמואל ב’) זה קיצור של שבת.
אלא, אמנם הקונקורדציה העברית הראשונה התפרסמה אחרי שהאבודרהם פרסם את ספרו (כזכור, פרסמו במאה ה-14), אבל קודם לכן, כבר במאה ה-13, פורסמה הקונקורדציה הלטינית הראשונה, ע״י נוצרים. שם כבר היתה חלוקה לשני ספרים. שמואל א’ וב’. האם כבר בזמנו של האבודרהם היתה מקובלת החלוקה? אינני יודע. אך אם נכונים דבריו של ״הברוך שאמר”, כנראה שהתשובה לכך היא חיובית.
האמנם ״מגדול״ מורה על פעולה פסיבית כמו שנטען לעיל? ז״א, מ״ם השמוש ואחריה ״גְּדוֹל״? כמו לדוגמה: ״וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר״ או ״וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל״ (שמואל א’ ט״ז א).
יש לשים לב לנקודה חשובה. זוהי הנקודה החסרה במלה ״מגדול”. חסר הדגש חזק שבאות גימ״ל.
ודאי שמתם לב שבשתי המלים: ״ממצוא״ וגם ״ממלוך״ האות שבאה אחרי מ״ם השימוש דגושה. ואילו במילה ״מגדול״ היא אינה דגושה. מכאן שהאות מ״ם במילה ״מגדול״ אינה מ״ם השימוש, אלא היא חלק מהמילה עצמה. ״מגדול״. מהו מגדול? מגדול הוא ״מִגְדָּל״. ״מגדול ישועות״ פירושו ״מִגְדַּל יְשׁוּעוֹת״ . כמו ״מגדל עוז״ (משלי י״ח:י’) או ״מעוז ישועות (תהילים כ״ח:ח’).
אין להתפלא בצורת הכתיבה ״מגדול״, שכן מצאנו במקרא ״מִבְחוֹר״ במקום ״מִבְחָר״: ״וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו״ (מלכים ב’ י״ט:כ״ג). וכן גם ״מסתור״ במקום ״מסתר”.
המלה ״מִגְדּוֹל״ או ״מִגְדֹל״ מופיעה בספר יחזקאל: ״מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה וְעַד גְּבוּל כּוּשׁ״ (יחזקאל כ״ט:י’). בתרגום יונתן: ״מִמִגְדַל סְוֵנָה וְעַד תְּחוּם כּוּשׁ:״
יש לשים לב שבתנ״ך (ע״פ נוסח ארם צובא שהוא המדוייק ביותר) נכתב כך:
״(מגדיל) [מִגְדֹּ֖ול] יְשׁוּעֹ֣ות מַלְכֹּ֑ו וְעֹֽשֶׂה־חֶ֧סֶד לִמְשִׁיחֹ֛ו לְדָוִ֥ד וּלְזַרְעֹ֖ו עַד־עֹולָֽם׃״ שמואל ב’ כ״ב: נ״א)
״(מגדל) [מַגְדִּיל֮] יְשׁוּעֹ֪ות מַ֫לְכֹּ֥ו וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד ׀ לִמְשִׁיחֹ֗ו לְדָוִ֥ד וּלְזַרְעֹ֗ו עַד־עֹולָֽם׃״ (תהילים י״ח:נ״א.)
בנוסח אחר של תהילים מצאתי שאין כתיב וקרי אלא נכתב ״מַגְדִּל”.
יש מעין חילוף בין הכתיב וקרי, שמואל ותהילים. כמו כן יש לשים לב שבתהילים הכתיב הוא ״מגדל״, וכיון שהכתיב אינו מנוקד, יתכן שגם בתהילים (ע״פ גרסת הכתיב) גורסים ״מִגְדַּל יְשׁוּעוֹת״.
אם נשווה את שמי המזמורים, זה שבשמואל ב’ פרק כ״ב, לבין זה שבתהילים, נראה ששניהם כמעט זהים לחלוטין. זהו בעצם אותו מזמור בגרסאות השונות מעט זה מזה.
שני הפסוקים אותם ציינתי לעיל זהים, פרט למלה אחת. ״מִגְדּוֹל״ בשמואל, ו״מַגְדִּל” בתהלים. האם ייתכן שבאחד הכוונה ״מִגְדַל ישועות״ ובשני ״מגדיל (או מרבה) ישעות?״
לדעתי, סביר יותר ששניהם יאמרו אותו דבר. מכאן שיתכן שיש להבין את תהלים דוקא פי הכתיב ״מגדל ישועות״. וכן גם בכתיב בשמואל (מגדיל), כי הרי ידוע שלפעמים יש בתנ״ך חילוף בין האות יו״ד לו״ו. כמו ״לעזיר״ במקום ״לעזור״.
הנראה לי שבשתי הגרסאות אין מדובר על הגדלת או ריבוי ישועות, אלא על מִגְדַל ישועות. כבר בתחילת המזמור נכתב: ״ד’ סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי:״ (תהלים י״ח:ג’). ״מצודתי״ מפרש המצודת ציון ״מגדל גבוה וחזק”.
הפסוק האחרון במזמור בעצם מסכם את כל מה שנאמר במזמור כולו. דוד המלך רואה בהשם מִגְדַל ישועות ועושה חסד לו ולזרעו עד עולם.
לסיום, ישנן שתי גרסאות למקום קבורתו של שמואל. האחת אומרת שהוא על הר כקילומטר אחד משכונת רמות שבירושלים. השניה אומרת שמקור קבורתו על יד הישוב גבע בנימין הנמצאת כ 2 ק״מ צפונית מזרחית לירושלים.
שמעתי שבויכוח שהיה בין שני הסטריונים לגבי מקום הקבורה הנכון, זה אומר שקברו של הנביא ע״י שכונת רמות, וזה אומר על יד גבע. לבסוף התפשרו והסכימו שהאחד הוא קברו של שמואל א’, והשני הוא קברו של שמואל ב’…
שבוע טוב,
אהרן
הערות:
1 האבודרהם פרסם את ספרו ״חיבור פירוש הברכות והתפילות״ בשנת 1340. בספר זה הוא כותב: ״וקבלתי מרבותי כי בשבת יש לומר מגדול ישועות בוא"ו ובחול מגדיל ביו"ד, ונ"ל הטעם מפני שהשבת הוא מלך גדול כנגד החול. ומגדול הוא מלא בוא"ו וחול"ם בוא"ו הוא מלך גדול. ומגדיל הוא חסר יו"ד וחיר"ק בלא יו"ד הוא מלך קטן. ועוד מגדיל הוא בתהלים ועדיין לא היה דוד מלך. ומגדול הוא בנביאים וכבר היה מלך״.
2. חלוקת התנ״ך לפרקים וכן חלוקת ספר שמואל לשני חלקים התחילה בתחילת המאה ה-13, ונעשתה על יד נוצרים. בשנת 1235 הושלמה הקונקורדציה הלטינית הראשונה, על ידי הכומר הוגו דה סנקטו קארו.
3. הקונקורדציה העברית הראשונה חוברה על ידי יצחק מתן שהיה מנהיגה של יהדות פרובנץ. היא הושלמה בשנת 1447 ונקרא בשם ״מאיר נתיב״.
