לפרשת שמיני - לא ולו

״אַ֤ךְ אֶת-זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף הַֽהֹלֵ֖ךְ עַל-אַרְבַּ֑ע אֲשֶׁר-(לא) ל֤וֹ כְרָעַ֨יִם֙ מִמַּ֣עַל לְרַגְלָ֔יו לְנַתֵּ֥ר בָּהֵ֖ן עַל-הָאָֽרֶץ:״ (ויקרא י״א:כ״א)

איך נפרש את הפסוק? האם לפי הקרי או או לפי הכתיב? הרי בפסוק זה הם הפוכים זה לזה.  הכתיב אומר שאין לו כרעיים (לא כרעים), והקרי אומר שיש לו כרעיים!

לפני שנדון כאן במקרה הזה, מהו ״כתיב״? מהו ״קרי״?

מושגים אלה ניתנו על יד בעלי המסורה במקרים שהנוסח הכתוב של המלה לפי המסורת שעברה מאב לבן ומסופר לסופר, היה שונה מאשר הנוסח שנמסר והיה ידוע כנוסח הקריאה. במקרה זה בגוף הכתוב ציינו את הכתיב, ובשוליים את הקרי. בחומשים שלנו נהוג לציין את הכתיב בסוגריים, כמו בפסוק הנ״ל.

מאין לקוחות המלים ״כתיב״ ו״קרי״?  

״כתיב״ בארמית הוא ״כתוב״. כלומר, ״כך כתוב״. ו״קרי״ פירושו ״קרוא״ או ״נקרא״, ז״א ״כך יש לקרוא״. אנחנו מוצאים את המלים האלה בספר עזרא:

״פִּתְגָמָ֖א שְׁלַ֣חוּ עֲלֹ֑והִי וְכִדְנָה֙ כְּתִ֣יב בְּגַוֵּ֔הּ לְדָרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א שְׁלָמָ֥א כֹֽלָּא׃״ (עזרא ה’:ז’)

״נִשְׁתְּוָנָ֕א דִּ֥י שְׁלַחְתּ֖וּן עֲלֶ֑ינָא מְפָרַ֥שׁ קֱרִ֖י קׇדָמָֽי׃״ (עזרא ד:י״ח)

(בלשון הקודש האות קו״ף בהיותה אות שאינה גרונית לא תקבל חטף סגול, ולכן קְרִי מנוקדת בשוא).

יש שהשתמשו במילה ״בפנים” במקום לומר ״כתיב״ ובמילה ״מבחוץ״ במקום לומר ״קרי”.

לשאלה האם באופן כללי יש לפרש פסוקים לפי הכתיב או לפי הקרי, הדעות חלוקות. יש האומרים שהפירוש צריך לשקף גם את הכתיב וגם את הקרי. זוהי דעתם של סעדיה גאון ושל הרד״ק. יש האומרים שיש לפרש על פי הקרי בלבד, כך דעתו של האבן עזרא.

ברוב המקרים הכתיב הוא רק צורת כתיבה של המילה והקרי הוא צורת איות אחרת. כנראה שהכתיב הוא צורת איות קדומה יותר מאשר איות הקרי. אם כך, במקרים אלה אין בעיה כלל. וכי מה אכפת לנו אם הכתיב גורס ״מזה״, והקרי ״מה זה״? “שילֹה״ או ״שילוֹ״?

וגם בפסוק ״דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י (אריה) [אֲרִ֖י] בְּמִסְתָּרִֽים׃״ (איכה ג’:י) הרי אריה וארי היינו הך הם.

אמנם פשוט. אך איך נפרש ״וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינֹ֕ו (אשדת) [אֵ֥שׁ דָּ֖ת] לָֽמֹו׃״ (דברים ל״ג:ב’). הרי כאן נראה שיש שתי מלים שונות לחלוטין.  כתיב גורס ״אשדת״ שפירושו ״מדרון״, ואילו ״אש דת״ הן שתי מלים. ״אש״ ו״דת”. 

יש לשים לב שהכתיב איננו מנוקד. וכי למה שיהיה מנוקד? הרי אין אנחנו קוראים ומבטאים אותו. במקרה של ״אשדת״ ייתכן שזה אֵשׁדָּת או אולי אַשְׁדֹּת.  

לא אכנס לנסיונות הפתרון של הפסוק לעיל (אשדת) כי מטרת החיבור הוא הפסוק בפרשתנו שם ״לא״ בכתיב ו״לו״ בקרי.  

כפי שציינתי, בפסוקנו זה (…אֲשֶׁר-(לא) ל֤וֹ כְרָעַ֨יִם֙ …) יש ניגוד בין הכתיב לבין הקרי. יש שניסו לפרש על פי הכתיב ועל פי הקרי ביחד. וכך כותב ״הכתב והקבלה״: ״שאין לו עכשיו, ועתיד לגדל לאחר זמן.  ״הכתב והקבלה״ בעצם מצטט את הגמרא, שם ניסו ליישב את הניגוד בין הכתיב ובין הקרי: ״ר’ אלעזר בר' יוסי אומר אשר לא כרעים אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן “ (חולין ס״ה:א). האם אכן כך מבינה הגמרא? או שזהו דרש. להבנתי זהו דרש. ז״א כתוב ״שיש לא כרעים״ אולם יש לקרוא ״שיש לו כרעים”. 

כפי שציינתי, האבן עזרא מפרש על פי הקרי. וכך הוא כותב: ״אשר לא כרעים, העיקר להיות לו עם ו״ו”. ז״א, יש להבין ״יש לו כרעיים”.

האם אמנם יש כאן ניגוד בין הכתיב לבין הקרי?

אם תשאלו מישהו מעדת התימנים, כנראה שתשובתו תהיה שאכן יש ניגוד, כי ודאי שאלה שתי מלים שונות, הן נכתבות שונה, וגם נקראות שונה. ״לו״ יש לבטא באריכות, ואילו ״לא״ מבטאים קצר.  אך לידיעתי עניין השוני במבטא לו/לא  הוא רק במסורת תימן.  (כתב פעם מישהו שגם אם יבוא אליהו הנביא ויוכיח להם שמסורת ההגיה שלהם אינה נכונה, לא יקבלו את דבריו…)  בכל העדות האחרות מבטאן זהה.

כותב המדקדק רבי יהודה חיוג’ שחי במאה העשירית לספירה שאותיות אהו״י מתחלפות זו בזו במקום שקריאתן שווה. ומביא את את דבריו האבן עזרא שכותב ״אנחנו לא נוכל להפריש במבטא בין ‘לא’ באל”ף ובין ‘לו’ בו״ו או בה״א…כל אלה הפסוקים אל״ף מבפנים, ומבחוץ ו״ו, כל אלה כדרך קריאתם הוא טעמם”. (כאמור לעיל, ״מבפנים״=״כתיב״, ״מבחוץ״ = ״קרי”). אומר האבן עזרא שהמלים  “לוֹ”, “לֹא”, “לֹה” זהים במבטאם, והפירוש הוא תמיד על פי הקרי.

האם המלה ״לא״ שבפסוקינו היא מילת שלילה? לא בהכרח, ייתכן שהיא צורת כתיבה קודמת או אחרת של המלה ״לו”.

כפי שמצאנו ״(ויבו) וַיָּב֨וֹא יָרָבְעָ֧ם וְכָל-הָעָ֛ם״, ״מֵֽחֲטוֹ-לִ֑י״, חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַֽה’ ״, “יפו/יפוא”, ״אם לא אפוא הוא״, "ואם לא אפו מי יכזיבני"

ועוד הרבה דוגמאות בהן התיבה המסתיימת מו”ו פירושה זהה לתיבה המסתיימת באל״ף. מכאן ש״לא״ שבכתיב הוא לא רק זהה במבטאו ל״לו״ שבקרי, אלא גם בעצם זו כתיבה שונה של המלה ״לו”. מכאן ש״לא״ שבכתיב הוא בעצם ״לו”, בדיוק כמו בקרי.

אם כן אין לנו בפסוק זה כל ניגוד בין הכתיב לבין הקרי. 

״אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר (לא) לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ: אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ:״

בתיאבון…