לפרשת תרומה - מהו תחש

״וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים:״ (שמות כ״ה:ה’)

מהו התחש?

כותב רש״י: ״תחשים. מין חיה, ולא היתה אלא  לשעה (שבת כח:), והרבה גוונים היו לה, לכך מתרגם ססגונא, ששש ומתפאר בגוונין שלו״

רש״י מבסס את פירושו על פי האמור בתלמוד בבלי ״אמר רב אדא בר אהבה: תחש שהיה בימי משה קמיבעיא ליה, טמא היה או טהור היה?…רבי נחמיה אומר:… ודומה כמין תלא אילן…אמר רב יוסף: אי הכי, היינו דמתרגמינן 'ססגונא': ששש בגוונין הרבה״ (מסכת שבת כ״ח:א’).

וכן ממדרש תנחומא: ״רבי יהודה אומר:  חיה טהורה גדולה הייתה במדבר וקרן אחת היה לה במצחה, ובעורה ששה גוונים, ונטלו אותה ועשו ממנה יריעות. ורבי נחמיה אומר: מעשה נסים הייתה, ולשעה שנבראת, בו בשעה נגנזה.״ 

מכאן שחז״ל לא הכירו את החיה הזאת, ובודאי שלא היתה קיימת בימיהם. רבי נחמיה אומר שהתחש דומה לבעל חיים הנקרא בארמית ״תלא אילן”, ז״א ״הנתלה על עצים״. כנראה ש״תלא אילן״ היה בעל חיים הדומה לזה הנקרא בעברית ״עצלן״. אולם אין זה העצלן לפחות משתי סיבות. האחת היא - העצלן חי באמריקה הדרומית, ולא באיזורנו. והשניה - צבעו חום או שחור, ואין הוא עתיר צבעים כפי שחז״ל מתארים את התחש.

הגמרא מבהירה שהתחש אינו ״תלא אילן״ אלא רק דומה לו. כי אילו היה ״תלא אילן״ אונקלוס היה מתרגם את המילה ״תחש״ ל״תלא אילן״. אונקלוס בתרגומו לספר שמות תרגם את ״תחש״ ל״ססגונא” .

האם אמנם כפי שטוען רש״י התחש נברא רק לאותה שעה, כדי שעורו ישמש למשכן?

האם אכן שמו בארמית ״ססגונא״ כי הוא שש ומתפאר בגווניו, או שזהו דרש?

כותב על כך הרב יעקב קמינצקי בספרו ״אמת ליעקב”: “לכאורה קשה, דכיון שלא נזדמן אלא לשעה, אם כן איך היה תרגום ארמי לזה, הוא לא היה בישוב״.

המלה ״שש״ היא בעברית, ולא בארמית. לא מצאתי בארמית את המילה ״שש״ או ״סס״ במשמעות של ״שמח״, ומכאן הייתי אומר ש״שׁש ומתפאר בגווניו״ דרש הוא.

איך נפתור את קושיתו של הרב קמינצקי התוהה כיצד יש תרגום לארמית לבעל חיים שהיה רק באותה שעה ? 

כאן אסתייע בפירושו של האבן עזרא. כותב האבן עזרא: ״תחשים. מין חיה היתה ידועה בימים ההם. כי כן כתוב ‘ואנעלך תחש’. והנה כבר היה נודע״.  סובר האבן עזרא, שלא כפי פירושו של רש״י, שהתחש היה קיים בימים ההם, ולא רק לשעה אחת עבור המשכן.  כסעד לזה הוא מביא את הפסוק מספר יחזקאל ״וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי:״ (יחזקאל ט״ז:י’). אם כך, ודאי שבעל חיים זה היה קיים גם בתקופתו של יחזקאל.

האמנם?  לא בהכרח.  ייתכן שהנביא יחזקאל השתמש כאן בלשון מליצה בלבד. הפסוקים בנבואתו הם על ירושלים, וכמובן שאין הנביא מדבר על הלבשת העיר ברקמה ובנעלי תחש, אלא הכל כמשל. לכן אין זה בהכרח שהתחש היה קיים בימי יחזקאל, אלא שידוע היה ליחזקאל על התחש, מידיעתו את ספר שמות.

ייתכן שסעד אחר יימצא לכך שהתחש היה קיים עוד קודם.  כי הנה בפרשת תרומה מצווה השם על משה לאמר לעם לתרום מהקיים להם ״וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים:  וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים:״ (שמות כ״ה:ג’-ה’) כל הנזכר כאן היה כבר קיים בידי העם. וזה לא כפי שדורש רבי נחמיה במדרש תנחומא: ״מעשה נסים הייתה, ולשעה שנבראת, בו בשעה נגנזה.״

בחלק מנוסחי תרגום אונקלוס מתורגם ״ומשכי דססגונא״ שפירושו עורות של (בעל החיים הנקרא) ססגונא, ובנוסחים אחרים האות דל״ת אינה קיימת ״ומשכי ססגונא״. לפי זה ניתן לחשוב ש״ססגונא״ אינו שם עצם, אלא שם תואר. ״משכי ססגונא״ הוא ״עורות מרובי גוונים”.  ומכאן כ״עורות תחשים״ פירושו ״עורות צבעוניים״, ולא עור של חיה מסוימת. 

מעניין שבכל המקומות בספר שמות הלשון היא ״עורות תחשים״ .  אולם בספר במדבר לא נכתב ״עורות תחשים״ בשום מקום, אלא ״עור תחש״, כך בכל המקומות בספר במדבר.  האם זוהי הוכחה שהכוונה לעור הבא מבעל חיים הנקרא ״תחש״?

בתרגום של ״כיסוי עור תחש״ נכתב ״חופאה דמשך ססגונא״ ולא ״חופאה דמשך דססגונא״.  (שׁל ססגונא). האם ניתן להסיק אם כך ש״תחש״ הוא שם תואר, שמתאר את סוג העור, עור צבעוני?  

לא בהכרח.  חסרון האות דל״ת לא בהכרח מראה שזהו שם תואר, אלא ייתכן שזהו משפט שייכות. ״עור של תחש” .  במקומות אחרים מופיעים משפטים דומים, כמו בספר ויקרא ״ואת עור הפר״ מתורגם ״וית משך תורא״ ולא ״וית משך דתורא״.

בימינו המילה ״ססגוני״ פירושה צבעוני, שגווניו מרובים. מילה זו אינה נמצאת במקורות, אלא חודשה בעקבות הכתוב במסכת שבת וברש״י ״שש ומתפאר בגווניו.״

בספרו הנפלא ״חי וצומח בתורה״ מביא הרב יהודה פליקס השערות שונות של חוקרים ומפרשים לגבי זיהויו של התחש.  יש הסוברים שזהו ג’ירף, אנטילופה, פרת ים, או חַדְשֵׁן (בעל חיים ימי).

הנראה לי שאכן שהמילה ״תחשים״ וביחיד - ״תחש״ מתיחסת לבעל חיים שהיה באותם ימים, ונכחד. צבע עורו של בעל חיים זה היה רב גוונים.

שבת שלום, 

אהרן