דבר תורה בית כנסת אוהב צדק ניו יורק - פרשת וישלח

אחרי שחרית מישהו נתן פה דבר תורה.  הוא ציטט מתוך ספר עובדיה :

וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר. 

זה מעובדיה פרק א (עובדיה יש בו פרק אחד בלבד...)

מדוע נבחר יוסף למגר את עשו ? 

עשו, אישיותו בשמו. ״עשו״ ״עשוי״. הכל כבר עשוי וגמור אצלו. לדעתו הוא מושלם. אין מה לשפר ללמוד ולהוסיף. 

לעומתו יוסף, מהשורש להוסיף. תמיד הוא רוצה להוסיף, להשתפר, ללמוד ולעלות. ההיפך מעשו. לכן נבחר הוא למגר את עשו. 

אמת ליעקב - פרשת וישלח

אתמול למדתי בחברותא עם רב מקומי מתוך הספר ״אמת ליעקב”.  הספר נכתב על ידי נכדו של הרב יעקב קמינצקי,   מתוך רשימות שכתב הרב לעצמו. הרב קמינצקי נפטר ב1986. היה ראש ישיבת תורה ודעת בניו יורקוחבר מועצת גדולי התורה באמריקה. 

הרב קמינצקי אומר שרש״י מציין שהמלאכים ששלח יעקב לקראת עשו הי מלאכים ממש. לפי הפשט, נראה שאין זה כך, אלה היו אלה בני אדם אדם שבאו להבין ולדעת אם עשו מתכוון להלחם עם יעקב. רש״י לקח את דבריו מתוך דברי חז״ל (במדרש רבה פרשה ע״ה).  השאלה הנשאלת מדוע בין חכמינו זכרונם לברכה יש האומרים שאלו היו מלאכים של ממש?  תשובתו היא, שיש פעמים שהחז״ל רוצים להראות לנו את גדולתו של האדם שזכה להתעסק עם מלאכים. אבל מה היה הצורך להגיד את זה על יעקב? הרי אנחנו יודעים שיעקב נפגש עם מלאכים כבר כמה פעמים. אם כך, מה הסיבה שחז״ל ראו צורך לציין שאלו מלאכים ממש? 

הרב, שאיתו למדתי, שאל איך יתכן שיצחק שהיה כזה גדול, לא הכיר בחסרונותיו של עשו? הרי ראה שיעקב לומד והוא, עשיו - לא.  איך העלה על דעתו לתת ברכות עושר לעשיו? את התשובה לכך כותב הרב קמינצקי, על פי פירוש המלב״ים בפרשת תולדות (כ״ז: פ״ד).  יצחק רצה לעשות שותפות בין עשיו ליעקב, כמו השותפות של יששכר וזבולון. 

אילו יעקב היה שולח שליחים בשר ודם, הם לא היו יכולים לחדור לעומק לבו של עשיו. הם רק היו רואים שעשיו רוצה להלחם ביעקב. אבל מלאכים יש בכוחם לחדור לעומק לבו של האדם. אולי בעומק לבו של עשיו הוא סוף סוף מסכים לתוכניתו של יצחק אולי עכשיו יש שעת כושר להציע לו את השותפות הזאת. לכן שלח יעקב מלאכים של ממש.

ברכה לחתונה - תמי פורי

לאמיר וירדן החמודים שלנו,

יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי,

ישנם ימים ללא מרגוע, בהם אני ממש נרגשת,

והיום הוא היום הזה ממש.

אח איזה יום יפה!

בוא נפקח את העיניים איך השמש בשמים

והים הוא משגע, ולפרדסים יש ריח

וטוב טוב לי על הלב,

טוב טוב טוב.

אז, ערב טוב אמיר ובוא נשיר ביחד שיר

כי לשיר זה כמו להיות ירדן,

הלא ימיך שוטפים כמו ירדן.

ירדן,

את באת ונתת,

ולא ביקשת דבר כמעט.

את באת ונגעת בלאט,

כל פעם קצת.

לא הרגשתי מתי

ואיך נכנסת אל תוך חיי.

כמו כלים שלובים

ואנו ואת ביחד מתמלאים

עד קו הלב

אמיר,

שלום לך ילדי מאמא,

ליבי הומה לך פנימה.

אתה הפרח בגני.

בשבילי אתה יכול להיות מה שבא לך לראש,

אומר שאתה מלך הגברים, מלך השירים,

כי בשבילי אתה תמיד מלך העולם.

וכעת,פתחו את השער פיתחוהו רחב

עבור תעבור בו שרשרת זהב,

אבא ואמא ואח ואחות

וחתן וכלה במרכבת קלה.

אתם האוהבים הצעירים

ברגעים הכי יפים של החיים.

אלף נשיקות לכם אהובי,

אלף נשיקה ונשיקה.

הלוואי,

ומענן תרד עלינו קשת.

הלוואי,

ויום יצמח מתוך סופה גועשת.

הלוואי,

ועוד נשב בצל התאנה,

שלא נכאב ואיש אחיו יאהב,

ולא ננטוש את דרך התקוה

ויש סיכוי אחד לאהבה.

דעו כי:

את הרע צריך לראות בכדי להילחם בו,

על הטוב צריך לשמור בכדי להתנחם בו.

אל תרכיבו משקפים

לא קודרות ולא שמחות

הסתכלו נא בעיניים, בעיניים פקוחות.

כל דבר בעולם אם זהב או אם זפת

נוהגים לעטוף במיני מעטפת.

הסחורה היא תמיד עטופה זאת אומרת

שבחוץ היא כזאת ובפנים היא אחרת.

ולכן ילדי אמליץ לכם בקטן.

הסתכלו אך ורק בקנקן.

דעו גם לתת את הנשמה ואת הלב,

לבנות ביחד בינינים

לחיות עם כל השינויים

לרקום יחד סיפור חיים

ולעבור ימים קשים

במצוקות וריגושים

תמיד לדעת לוותר

ואת הטעם לשמר.

זכרו כי האהבה היא פרח

האהבה היא זר קוצים.

האהבה היא אש – או קרח.

אפשר לבחור מה שרוצים.

לסיום,

על כל אלה שמור נא לי אלי הטוב,

על הדבש ועל העוקץ,

על המר והמתוק

אנא שמור לי על כל אלה

ועל אהובי נפשי

על השקט על הבכי

ועל זה השיר.

תודה לכם כולכם היום בברית אחת

זכרו את יום החול וגם את ליל החג

תראו שעוד נדע ימים טובים

וגם נטעם מלחם האוהבים.

אז תן שלווה ותן גם כח לכל אלה שנאהב,

כל שנבקש- לו יהי.

אוהבים עם המון שמחה

ברכה לחתונה

אבא,

לפרשת ויצא: ״גולני זה הכי אחי״

״גולני זה הכי אחי״

בטח לא הרבה יודעים שהסיסמה לעיל לקוחה מתוך הפרשה.  

בכלל, כיון שהרבה בארץ שכחו שיש הבדל בין אות הא לאות אלף, ייתכן שחושבים  - ״גולני זה הכי הכי״.

(אישית, גם אני חושב ככה…)

בכל אופן כדאי לזכור את המקור. לבן הארמי פונה ליעקב בשאלה (רטורית) “מה, בשביל שאתה אח שלי, לא אשלם לך שכר על עבודתך?! ״

ובמילים של לבן :וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ: (בראשית כ״ט: ט״ו)

הערה מאבי פרבשטיין. לקוחה ממאמרו של יעקב העציון:
יעקב העציון

תודה. אבל לא מסכים עם הפרשנות....... 

חמש פעמים נמצאת המילה "הכי" בתנ"ך, שתיים מתוכן בהקשר ליעקב אבינו. כששב עשו מצידו ומגלה כי ניטלה ברכתו, צועק הוא צעקה גדולה ואומר: "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם, אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי". פעם שנייה נזכרת המילה הכי בדברי לבן הארמי ליעקב אבינו לאחר שבא יעקב לחרן: "הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם, הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ". בשתי הפעמים הללו מתפרשת הצורה "הכי" לכאורה כצירוף של ה"א השאלה ושל מילת הקישור "כי". עשו שואל: 'הבגלל שנקרא שמו יעקב הוא מעקבני זה פעמיים?', ולבן תמֵהַּ: 'הרי אחי אתה, ותעבדני חינם?' (או אפשרות אחרת: 'הבגלל שאחי אתה תעבדני חינם?').
איך נולד אפוא המשמע העדכני של המילה "הכי", כמו בצירופים "הכי גבוה", "הכי טוב" או " גולני זה הכי אחי "?
התשובה נעוצה בגיבור דוד אבישי בן צרויה, שעליו נאמר בספר שמואל ב: "מִן הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר, וְעַד הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא" (פרק כ"ג). הפסוקים באותו פרק קשים מעט להבנה, ונחלקו פרשנים בהסברים המפורטים של דרגות הגיבורים ושל חלוקתם, אך נראה שהצירוף "הכי נכבד" פירושו "אמנם נכבד", "אכן נכבד". בספר דברי הימים מופיעה רשימה מקבילה של הגיבורים אשר לדוד, ושם נאמר על אבישי: "מִן הַשְּׁלוֹשָׁה בַשְּׁנַיִם נִכְבָּד וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר, וְעַד הַשְּׁלוֹשָׁה לֹא בָא". מספר פסוקים אחר כך נאמר על בניהו בן יהוידע: "מִן הַשְּׁלוֹשִׁים הִנּוֹ נִכְבָּד הוּא וְאֶל הַשְּׁלוֹשָׁה לֹא בָא", בעוד במקבילה בספר שמואל נאמר לגביו: "מִן הַשְּׁלֹשִׁים נִכְבָּד וְאֶל הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא". מכל זאת עולה לכאורה שהמילה "הכי" שלפנינו הינה מילת אישור, כדוגמת המילה "הנו" שבדברי הימים.
ואכן, בתרגום אונקלוס לבראשית מתורגמת המילה "הכי" שבדברי עשו ("הכי קרא שמו יעקב") לא כשאלה, אלא בניחותא – "יָאוּת קרא שמיה יעקב", היינו: "בצדק נקרא שמו יעקב, שהרי מעקבני הוא פעמיים". אף התרגום הארמי הארצישראלי (ניאופיטי) מתרגם ברוח זו: "הא מן קושטא איתקרי שמה יעקב".
כלומר, קיימת הייתה מסורת פירוש שהבינה את המילה "הכי" במשמעות אישור וחיזוק

——————————————————————————————————————

״חסר אלף״

לשונו החריפה של האבן עזרא ניכרת בפרשת ״ויצא״ שם הוא לועג לפרשן ‘ בן אפרים’ (קראי?) ואומר שהוא עצמו ( בן אפרים) חסר אלף!  כוונתו במילה ״אלף״ - לימוד.  (חסר אלף = חסר לימוד, בור)

״וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה:״ (ויצא כ״ט:י״ז)

אבן עזרא: ״רכות. כמשמעו ויש שואלים למה היו כן בעבור שחשבו שמחשבות השם כמחשבותיהם וכל הנבראים ראויות צורתן להיות שוות. ובן אפרים אמר שהוא חסר אלף וטעמו ארוכות והוא היה חסר אלף ״

יש המפרשים שכאשר אבן עזרא אומר על בן אפרים ״והוא חסר אלף” כוונתו שבמקום לקרוא לו ״בן אפרים״ יש לקרוא לו ״בן פרים”...

---------------------------------------------------------------------------

אל תתעסק איתי  !

בתאריך יום ו׳, 9 בנוב׳ 2018 ב-3:30 מאת Aharon Gal‏ <galsaba@aol.com‏>:

כשמישהו ברחוב אומר ״אל תתעסק איתי ! ״ למה הכוונה: "אל תהיה איתי שותף בעסק"? או "אל תריב איתי"?

"אל תריב איתי", כמובן.

הנה בפרשתינו פרשת תולדות : "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ "(בראשית כ״ו: כ’)

אונקלוס מתרגם: ״אתעסקו״.

ורש״י מפרש:  ״כי הִתְעַשְּׂקוּ עמו. נתעשקו עמו עליה במריבה וערעור״

מכאן: התעסקו = רבו.

אולי זה המקור לדיבור בעברית העממית ״אל תתעסק איתי״ = "אל תריב איתי” ?

הערה מאתר safa.ivrit:

שלום אהרן,

אני מתנצל על העיכוב בתשובה עקב "עיסוקים" רבים...

אתה צודק שכאשר נאמר במקרא התעשקו (פועל יחידאי) הכוונה היא למשמעות של ריב.

התעשק (שורש עש"ק) שבמקרא הוא אותו שורש כמו עס"ק בלשון חז"ל (ש שמאלית במקרא = סמך של לשון חז"ל. זה חילוף ידוע של עיצורים).

לשורש עס"ק/עש"ק יש שתי משמעויות: גם לריב (contend) וגם להיות בקשר (engage, deal).

לא הצלחתי לברר איזו מבין שתי המשמעויות היא היסודית והקדומה יותר ואיזו היא המשמעות הנגזרת.

אני חושב שכאשר נאמר בעברית מודרנית "אל תתעסק איתי" המשמעות היא "don't mess with me" ולפי דעתי היא קרובה יותר למשמעות השניה של deal with.

אבל אני מסכים איתך שיכול להיות שיש כאן גם גוון המשמעות הראשון של ריב.

בברכה,

רוני

לפרשת ויצא

אחד התפקידים של טעמי המקרא, הוא להצביע על מקום ההטעמה במילה. 

בפרשתינו מופיעה המילה ״באה״, פעם במלרע ופעם במלעיל.

בפרק כ״ט פסוק ו’: וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּֽאמְר֣וּ שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה עִם-הַצֹּֽאן:

ההטעמה באות אלף, בָּאָ֖ה, במלרע.

אולם בהמשך, פסוק ט’: עוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל | בָּ֗אָה עִם-הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא:

ההטעמה באות בית. בָּ֗אָה, במלעיל.

רש״י מפרש: “באה עם הצאן. הטעם באל"ף, ותרגומו אתיא, ורחל באה, הטעם למעלה בבי"ת, ותרגומו אתת, הראשון לשון עושָׂה והשני לשון עשתה:”

על פי רש״י, יש הבדל בין המילה בָּאָ֖ה המוטעמת במלרע, לבין המילה בָּ֗אָה המוטעמת במלעיל. הראשונה בהווה ״עושָׂה״, והשניה בעבר ״עשתה״. 

רש״י מביא לראיה את תרגום אונקלוס: ״וְהָא רָחֵל בְּרַתֵּהּ אַתְיָא עִם עָנָא״ - לשון הווה

ואילו בפסוק הבא אונקלוס מתרגם ״וְרָחֵל אָתַת עִם עָנָא״ - לשון עבר.

אם הבעל קורא אומר ״באה״ במלעיל במקום במלרע, או ההיפך - במלרע במקום במלעיל, האם יש להחזיר אותו?  קראתי בעלון ״תורת הקורא״, שבעניין זה הסתמך על הספר ״אשל אברהם״ לרבי אברהם דוד מבוטשאטש (גליציה 1771): “אולי הוא שינוי משמעות, וצריך עיון בזה”.  ״תורת הקורא״ מביא גם מתוך ״ערוך השולחן״ סימן תר״צ סעיף כ’ ,שבמקרה כזה, אם הפך בין מלעיל למלרע אן ההיפך, והדבר מביא לשינוי משמעות, אזי יש להחזיר את הבעל קורא. “ערוך השולחן״ מביא לדוגמה את המילה ״באה״ המופיעה במגילת אסתר. 

(אלא שאומר, שאם לא החזירוהו, יצא.)

נראה שיש להזהר בעניין ההטעמה גם בתפילה. הנה בתפילה (קבלת שבת ועוד) ״ישפוט תבל בצדק ועמים באמונתו״. המשפט לקוח מתהילים פרק צ״ו פסוק י״ג:

״לִפְנֵ֤י יְהוָ֨ה | כִּ֬י בָ֗א כִּ֥י בָא֮ לִשְׁפֹּ֪ט הָ֫אָ֥רֶץ יִשְׁפֹּֽט-תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בֶּאֱמוּנָתֽוֹ:״

המלה ״תבל״ מוטעמת במלרע, פירושה ״יקום״, ״עולם״.

שמעתי בעלי תפילה הקוראים כאן ״תבל״ במלעיל. המילה ״תבל״ במלעיל מופיעה בספר ויקרא פרק י״ח פסוק כ״ג (פרשת אחרי מות): ״וּבְכָל-בְּהֵמָ֛ה לֹֽא-תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה-בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא-תַֽעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא״. ורש״י מפרש ״תבל הוא. לשון קדש וערוה וניאוף״ . כמובן שלא לכך התכוונה התפילה.

המילה ״הוֹדוּ״ מופיעה בתפילה פעמים רבות. ובמשפט ״הוֹדוּ לשם״ יש לבטא את המילה ״הוֹדוּ״ במלרע, שכוונתה ״הַבּיעוּ תודה.״ אעפ״כ, לא נדיר לשמוע בעלי תפילה הקוראים ״הוֹדוּ לשם״ במלעיל.  המילה ״הודו״ במלעיל מופיעה במגילת אסתר ״מהודו ועד כוש״ ןכמובן אין כוונת התפילה על אותה הודו…

pdf

וורט לפרשת ויצא מאת הרב אברהם מאמורסטיין מבב״ד ניו יורק

On Dec 12, 2016, at 11:17 AM, A. Marmorstein <mehadrin@aol.com> wrote:

ותאמר אסף א-לקים את חרפתי. וקשה למה סבלה חרפה טרם הולידה בן, כנראה סבלה מכאב וצער וגעגעוים אבל לא חרפה. ותרגום יונתן בן עוזיא-ל

 {כג} וְאִיתְעַבָּרַת וִילֵידַת בַּר וַאֲמָרַת כְּנַשׁ ה' יַת חִיסוּדִי וְהֵיכְדֵין עָתִיד יְ-הוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְיוֹסֵף לְמִכְנוֹש יַת חִיסוּדָא דְמִצְרַיִם מֵעַל בְּנֵי יִשְׁרָאֵל וּלְמִגְזַר יַתְהוֹם מֵעִיבְרָא לְיַרְדְנָא:

כך תירגם תבות "אסף א-לקים את חרפתי" וע' פירש"י שהזכירה חרפתי שפחדה אולי יגרש אותה יעקב ויקחנה עשיו, וחרפתה היא לחיות בחלקו של עשיו הערל. וגם אצל שכם בן חמור נזכר שנחשב הערלה לחרפה, וגם אצל המילה שעשה י-הושע בעבר הירדן נאמר "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם."

גם קשה על מה שאמרה אחרי זה יוסף ה' לי בן אחר, ולא אמרה "יוסף ה' לי עוד בן." לכן נראה לבאר ע"פ דברי תרגום יונתן שברוח קדשה ראתה רחל שעתידה של כלל ישרא-ל יוצאת מבנה זה. וראתה שיוסף יהיה לו מדת הקדושה כמו שרואים מנסיון אשת פוטיפר שבשביל זה נקרא יוסף הצדיק. וראתה שיוסף יש לו כח מיוחד לשמור הברית שהוא היפוך חרפת הערלה, ועל זה אמרה אסף א-לקים את חרפתי. וכיון שבזמן הגלות רופפת סכנת חילול הקדושה על כלל ישראל לכן התפללה על י-הושע שהוא זרעו של יוסף שיוריש ישרא-ל את ארצם אחרי הגלות הראשונה גלות מצרים (וכמו שמשה רבנו התפלל דוקא על י-הושע), שיזכה לגלות גלות מצרים, וזה אצל רחל אמנו הבן האחר.

וע' בדברי הגאון בעל פרי מגדים למטה. ומי יתן שנזכה בקרוב לגלות חרפת אדום בביאת גוא"צ.

ע' ס' נוטריקון לבעהמ"ח פרי מגדים: קו' י"ב.

למה נקראו הראשונים סופרים
למה מקראו הראשונים סופרים 2

לפרשת תולדות

אצל עֵשָׂו: 

״... וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז...״  (בראשית כ״ה:ל״ד)

ואצלינו: 

״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ... ״ (דברים ח':י')

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

״ורב יעבוד צעיר״ (בראשית כ״ה:כ״ג)  - מי יעבוד את מי?  הגדול יעבוד את הקטן, או ההיפך?

״אבנים שחקו מים״  (איוב י״ד:י:ט) - מי שחק את מי? האבנים את המים? או המים את האבנים?

״מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ״ (ישעיהו ס״ד: א): מי את מי?

״וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו ״ (בראשית כ״ה:כ״ח) בפיו של יצחק אן בפיו של עֵשָׂו?

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

כשמישהו ברחוב אומר ״אל תתעסק איתי ! ״ למה הכוונה: "אל תהיה איתי שותף בעסק"? או "אל תריב איתי"?

"אל תריב איתי", כמובן.

הנה בפרשתינו פרשת תולדות : "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ "(בראשית כ״ו: כ’)

אונקלוס מתרגם: ״אתעסקו״.

ורש״י מפרש:  ״כי הִתְעַשְּׂקוּ עמו. נתעשקו עמו עליה במריבה וערעור״

מכאן: התעסקו = רבו.

אולי זה המקור לדיבור בעברית העממית ״אל תתעסק איתי״ = "אל תריב איתי” ?

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 - אבנים שחקו מים

מתוך הספר ״ניב שפה״

ביטוי המתאר את כוחם של הזמן וההתמדה שיש בהם כדי לשנות או להכניע גם דברים חזקים (כמו מים הזורמים זמן רב על אבן ומשאירים עליה סימני שחיקה )- איוב יד יט:" אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ". ( אחרי כל כך הרבה מאמץ והתמדה ארוכה הוא הצליח , על זה נאמר :אבנים שחקו מים , וכן : " ר' עקיבא פעם אחת היה עומד על פי הבאר בלוד , אמר : מי חקק אבן זו ? , אמרו לו : עקיבא , אי אתה קורא :" אבנים שחקו מים ",המים , שנופלים עליה תדיר בכל יום .אמר ר' עקיבא : וכי ליבי קשה מהאבן ?! , אלך ואלמד פרשה אחת מן התורה ."- מדרש אבות דרבי נתן ו' )

------------------------------------------------------------------------------------------

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו"

רש״י:

״ בפיו. כתרגומו בפיו של יצחק. ומדרשו, בפיו של עשו, שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו ״

בדבריו:

אונקלוס: ״וּרְחֵם יִצְחָק יָת עֵשָׂו אֲרֵי מִצֵידֵהּ הֲוָה אָכִיל וְרִבְקָה רְחִימַת יָת ״

יַעֲקֹב:) 

אבן עזרא: ״כי ציד בפיו. היה מביא ציד בפיו: ״

תרגום יונתן: ״וְרָחֵים יִצְחָק יַת עֵשָו אֲרוּם מִלֵי רַמְיוּתָא בְּפוּמֵיהּ וְרִבְקָה רְחֵימַת ״