Monday, April 22, 2019

מהו ״זמיר״ שבשיר השירים?


 ״הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו״.  
מהו ה״זמיר״ המוזכר בפסוק? 
לישראלים שביננו הדבר כביכול ברור, ״זמיר״ הוא ציפור השיר הידועה (ששמה בלע״ז - Nightingale) .
ואמנם כך לפי מילון ספיר: ״זמיר - סוּג של ציפּור שיר קטנה ממִשפּחת הקיכלִיִים, הידוּעה בּשירתהּ הערֵבה: הזָמיר... קטן הגוף, קל התנועה, טוב הניגון (ספרות ימי הביניים)״ . לפי זה ״זמיר״ במשמעות של ציפור השיר היא מילה שמקורה בספרות ימי הביניים. ומכאן שהמילה ״זמיר״ שבשיר השירים איננה במשמעות זו.  אין בתנ״ך המילה ״זמיר״ במשמעות של סוג ציפור.

 פירוש נוסף שכותב מילון ספיר הוא "עונת גידוּל הפּרי על זמורות הגֶפן, עונת זמירַת הגֶפֶן, עונת הקָטיף וּקציצת עַנפֵי הגֶפן היבֵשים: הניצנים נראו בארץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ (שיר השירים ב 12)״. לפי מילון ספיר זהו פירוש המילה ״זמיר״ שבשיר השירים.

רש״י ומפרשים אחרים גורסים ש״זמיר״ הוא שירת הציפורים. כך גם סובר האבן עזרא, אלא שהוא מוסיף  שיש אומרים שהכוונה לזמירת הגפנים. (כמו שכותב מילון ספיר בפירושו לפסוק שבשיר השירים). זה על פי הפסוק במקרא ״שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ (ויקרא כ״:ג’) אולם האבן עזרא מציין ״ואינו עתו״. נראה שהאבן עזרא אינו מסכים עם ה״יש אומרים״, שכן האביב הוא אינו עת זמירת הכרם.  ואומנם זמירת הגפנים  זמנה בחורף, לקראת סופו, ולא באביב. לכן מתקבל יותר על הדעת ש״זמיר״ הוא אכן זמרתם של הציפורים. 

קישורים

מילון ספיר
חיפוש בתנ״ך
אתנכתא - חיפוש בתנ״ך
שמע ירושלמי
קריאה בתורה נאור וילנר
לימוד טעמים יובל ברק
לימוד טעמים אורי וינברג
קריאה בתורה - ספרדי
editor on line

Monday, April 15, 2019

להפטרת שבת הגדול: ״וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״



 בפרשת השבוע, שבת הגדול קראנו ״וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ.״ (מלאכי ג:י״ח).

הפסוק מובא בגמרא, מסכת חגיגה:
"א"ל בר הי הי להלל מאי דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו אשר לא עבדו א"ל עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד א"ל ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו א"ל אין צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזא חד עשר פרסי בתרי זוזי.” (חגיגה ט:ע״ב)

בר הי הי שואל לפשר הכפילות שבפסוק. להבנתו ״צדיק״ ו״עובד אלהים״ זה היינו הך. וכן ״רשע״ ו״אשר לא עבדו״ (לא עובד את השם) הם שני דברים זהים.  הלל משיב שאין הדבר כך. שכן ״עובד אלהים״ שבפסוק ו״אשר לא עבדו״ שניהם צדיקים, אלא שיש הבדל בין השניים. ״עובד אלהים״ הוא זה שחוזר על לימודו מאה ואחת פעמים. ואילו ״לא עבדו״ הוא זה שחוזר על לימודו (רק) מאה פעמים.

בר הי הי שוב שואל היתכן שהבדל כזה קטן, הבדל בין לימוד מאה ואחת פעמים לבין מאה פעמים מורה על הבדל בין אחד שיקרא ״עובד אלהים״ לאחד שיקרא ״לא עבדו״?!  הלל מביא לדוגמא את בעלי העגלות המחייבים זוז אחד לעשרה פרסות (כ 40 ק״מ), אבל אם נשכור אותם לעוד פרסה אחת נוספת, אחת עשרה פרסות, נצטרך לשלם כפליים.

יש המפרשים את תשובתו של הלל בכך ששינון הלימוד מאה פעמים הוא מה שצריך כדי לא לשכוח את הלימוד. אולם הפעם הנוספת ומה שמעבר לזה מצביע על לימוד לא רק כדי שיחרט בזיכרון, אלא הוא מצביע על אהבת הלימוד, אהבת התורה, שהיא ביטוי לאהבת השם.
פירוש אחר אומר שאכן יש לחזור על הלימוד מאה ואחת פעמים כדי שיחרט בזכרוננו. 

מעניין ששינון מאה פעמים מוזכר גם במשנה ברורה, הלכות תפילה, סימן קי״ד:מ״א. המשנה ברורה מתיחס לכתוב בשולחן ערוך, שם כתוב שאם ביום הראשון של פסח אומר ברכת ‘אתה גבור’ עד 'מוריד הטל’ תשעים פעמים כנגד שלושים יום כפול שלוש (שלוש תפילות ביום), ומשם ואילך אם אינו זוכר אם טעה והזכיר גשם בתפילה או לא, הרי שחזקה עליו שלא הזכיר. המשנה ברורה מביא את תשובת החתם סופר (אורח חיים סימן כ’) מורה שלכתחילה יש לאומרו מאה ואחת פעמים.

מספרים אלה נרמזים בפסוק עצמו. ראשי התיבות של המלים ״עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר״ הם בערך של 101 בגימטריה (ע=70, א=1, ל-30) ואילו ערך ראשי התיבות של המלים ״לֹא עֲבָדוֹ״ הוא 100 (ל=30, ע=70)

מיהו בר הי הי (או בר הא הא). התוספות במגילה ט:ע״ב כותב ״יש מפרשים שגר היה והיינו בן אברהם ושרה, שנתוסף הא בשמן…״ 
במדרש שמואל על פרקי אבות (פרק ה, משנה כ״ב) מצוין שבר הא הא ובן בג בג הם אותו תנא, שהרי ה (5) זהו ב (2)+ג (2), ובן בג בג פירושו גרים . בג בג הוא ראשי התיבות ״בן גר ,בן גיורת”.   הדבר מוסבר יפה ובפרוט בספרו של הרב ישראל לאו על פרקי אבות, ספר חמישי, משנה כ״ב, עמוד שע״ה.

Wednesday, April 10, 2019

תפילת ותיקין - הנץ



תפילת ותיקין היא תפילת שחרית מוקדמת שבה קוראים את קריאת שמע סמוך להנץ החמה, מסיימים את ברכותיה עם הנץ החמה, ועומדים מיד לתפילת העמידה בדיוק בזמן הנץ החמה (זריחה). ... המקור למונח "תפילת ותיקין" הוא בתלמוד הבבלי, מסכת ברכות דף כו ע”א: “תפלת השחר עד חצות ר' יהודה אומר עד ד' שעות… ורמינהו מצותה עם הָנֵץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום כי תניא ההיא לותיקין דא"ר יוחנן ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה וכ"ע עד חצות”

מהו המקור לתפילת הנץ? הפסוק יִירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים: תהילים עב ה), ז״א, יתחילו לעבוד אותך עם מיד זריחת השמש.


יש הקוראים לתפילה זו ״הָנֵץ״, מלשון ״הָנֵץ החמה”.  יש לשים לב, ״הָנֵץ״ מנוקד בקמץ באות הא, והאות נון רפויה, ללא דגש. ״הָנֵץ״ הוא צורת המקור של השורש נ.צ.צ. 
ראה השיר השירים: ״נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים״ (שיר השירים ז’:י״ג) ״הנצו רימונים״ - העלו ניצנים.  


יש הקוראים לתפילה זו בטעות ״נץ״ . אך אין זה נכון. ״הַנֵּץ״ הוא עוף דורס החורף בארץ. ״וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר … וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:״ (ויקרא י״א:י״ג).
  כאן ״הַנֵּץ״ (העוף) מנוקד הא הידיעה בפתח, והנון דגושה, כמשפט תיבה מיודעת.
אלה הקןראים לתפילה זו״ נץ״ טועים לחשוב שהאות הא היא הא הידיעה, אך אין הדבר כך. 

אם כך נשים לב להבדלים:
 ״אֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה... דְּרוּסַת הַנֵּץ בָּעוֹף הַדַּק, וּדְרוּסַת הַגַּס בָּעוֹף הַגָּס…” (חולין מ״ב:א)  כאן הכוונה לאותו עוף דורס. 
 ״קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ... יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית״ (שביעית פרק ז' משנה ג’) כאן ״נץ״ הוא ״הכפתור״ או הפרח שבראש הרימון.
בשתי הדוגמאות הנל ״נץ״ הוא שם עצם, האות הא היא הא הידיעה

ואילו כאן:
״מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית. מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,
 בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי. וְגוֹמְרָהּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה” (ברכות פרק א’ משנה ב’)
 הָנֵץ הוא המקור של הפועל נ.צ.צ. 
ולכן לתפילת הותיקין נוכל לקרוא ״הָנֵץ״ (החמה),  ולא ״נץ״. (שם עוף טמא)

Tuesday, April 2, 2019

לפרשת שמיני - ״מניין נֵץ״ ?

״וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:״ (ויקרא י״א:י״ג).  

הַנֵּץ הוא עוף דורס החורף בארץ, ובקיץ הוא נודד לארצות הדרום
נשים לב לניקוד של המילה ״הַנֵּץ״.  האות הא, היא הא הידיעה, מנוקדת בפתח, והאות נון שאחריה דגושה, כמשפט תיבה מיודעת.

המילה ״הַנֵּץ״ מופיעה גם בספרות חז״ל, כמו במשנה המפרטת את הטריפות שבבהמה ״אֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה... דְּרוּסַת הַנֵּץ בָּעוֹף הַדַּק, וּדְרוּסַת הַגַּס בָּעוֹף הַגָּס…” (חולין מ״ב:א) וגם כאן הכוונה לאותו עוף דורס

גם במסכת שביעית מופיעה המילה ״הַנֵּץ״: ״קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ... יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית״ (שביעית פרק ז' משנה ג’) אלא שכאן ״נץ״ הוא ״הכפתור״ או הפרח שבראש הרימון.

אולם יש ש״הנץ״ מנוקדת אחרת. המשנה במסכת ברכות אומרת: ״מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית. מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי. וְגוֹמְרָהּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה” (ברכות פרק אמשנה ב’)
יש לשים לב שכאן ״הָנֵץ״ כתוב ומבוטא בצורה שונה. האות הא בקמץ, והאות נון רפויה.  בעוד ששני ״הנצים״ לעיל היו שמות עצם, כאן זהו שם פועל. האות הא היא האות הא של בנין הפעילהָנֵץ הַחַמָּה הוא הזמן שהשמש זורחת

אם כך, המניין בו אנחנו קוראים את קריאת שמע סמוך להנץ החמה נקרא ״מניין נֵץ״ ? ״מניין הַנֵּץ״ או ״מניין הָנֵץ״ ?

אולי פשוט - ״תפילת ותיקין״?