דבר תורה לשבע ברכות חתונה של אילנה

שבת שלום וחודש טוב לכם, חודש מרחשוון, שיהיה מתוק מדבש!

לפני כמה ימים שמעתי ברדיו בעברית, למה קוראים לחודש מר-חשוון. הוא הסביר ש״מר״ כי בחודש זה היו צרות רעות ומרות לעם ישראל , ושגם החודש לפניו היו חגים שמחים, וזה חודש ללא חגים, לכן מר. עוד פירוש - “מר״ בעברית זה טיפת מים. בישעיהו כתוב ״הן גויים כמר מדלי (ישעיהו מ’:ט״ו). גם אמרו ש״מר״ בגלל שבחודש זה נפטרה רחל אימנו. ז״א בחודש זה העולם צמא ומחכה לגשם.  הכל שטויות במיץ עגבניות, ועוד מרוכז!

חודש מרחשוון מופיע במשנה, בגמרא , ובספרים קדומים אל ורק בשם מרחשוון ואף פעם אחת לא בשם ״חשוון״. ״חשוון״ הוא קיצור של שמו המלא ״מרחשוון״ . וחס וחלילה לא מר-חשוון. השם מרחשוון מורכב משתי מילים. ״מרח״ שהוא חודש, ירח, שוון זה שמיני. תשאלו תימנים איך הם קוראים לחודש זה. יאמרו לכם ״מרח שוון״.

גם לא ייתכן שנקרא לחודש זה ״מר״. במגילת תענית מוזכרים שני ימים טובים שנחוגו בחודש זה (כיום אין חוגגים אותם). קראתי אפילו שישנן קהילות שנמנעות מלערוך נישואים בחודש זה.  התימנים לא רק שלא שמעו על המנהג השטותי הזה, אלא ההיפך, הם מעודדים נשואין בחודש זה יחד עם חודשי החורף האחרים, ואפילו נתנו סימן לחודשים שראוי להתחתן בהם: ״הא מכשטא - הא מצלחא״ , זוהי ברכה שנהגו לומר בתימן, אבל גם נמצא בזה רמז מכשט״א אלו ראשי התיבות של החודשים ״מרחשוון, כסלו, שבט, טבת, אדר.  והרמז פה הוא ברור ״נישואים בחודשים אלה הם סגולה להצלחת הזייוג”.

מכשטא זה תשכיל.

ניתן למצוא סיוע לחלוקה מרח שוון משמות החודשים שנתגלו בבית הכנסת העתיק בעין גדי. ברצפת הפסיפס רשום החודש מרחשוון עם רווח ביו המילה מרח למילה שוון.

המשורר יהודה אל חריזי כתב בשבחו של חודש זה:

״חודש מרחשוון יפה וטוב

והוא במיני מעדנים דשן ורטוב״

לסיום רציתי לספר לכם על כמה מאורעות יפים בחודש חשוון:

1. בארץ ישראל בז בחשוון מתחילים את ברכת ״ותן טל ומטר״

2. ו בחשוון אסף נולד

3. משהו חשוב מאד! Petach Tikva נוסדה בחשוון

4. י״ב בחשוון יום הולדתו של הרברט סמואל!

5. י״ג בחשוון יום הולדתו של זאב זבוטינסקי

6. י״ז בחשוון הצהרת בלפור

7. כ באב נולד רבי שלום דובער שניאורסון, האדמור החמישי בשושולת חבד

8. כ״ב בחשוון מהפכת אוקטובר ברוסיה

9. חג הסיגד חג מיוחד ליהודי אתיפיה

10 שלמה המלך סיים את בניית בית המקדש

11. ד במרחשוון הוא פורים אדום - חג ליהודי אלגיר.

וכמובן יום חתונתם של אייזיק ואילנה

הא מכשטא ןהא מצלחא

ישמח חתן ןחתן  

בסדר חופה וקידושין נוסח תימן, ברצוני לקבל את התרגום ללשון הקודש של נוסח ״הא מכשטא, הא מצלחא, מימרא דשמיא וכו'.

בכבוד רב

אהרן גל

ניו גרזי, ארה"ב

להלן תשובת מרן שליט"א:

לק"י, ה' מרחשון ה'תשע"ט ב'ש"ל

זאת משכילה (כלומר שמברכים את הכלה הזאת שתהיה בעלת שכל ותבונה. 

תרגום ואז תשכיל [יהושע א', ו'), תכשֵיט). זאת מצליחה. מאמר השמים (דהיינו רצון ה', דברו וגזירתו) יעשה תקנה בדרך הזאת (דהיינו שהנישואין הללו יהיו מתוקנים ומושלמים), הצלחה וסימן מעולה בדרך הזאת.

בפירושן של התיבות הא מכשטא, הרחבתי בס"ד בספר נפלאות מתורתך על פסוק ואז תשכיל הנז"ל, ועודנו בכתובים.

ובעניין מימרא דשמיא, הארכתי בס"ד בספר טופס כתובות שער שני דף צ"ה אות כ"ד, שזכינו וכבר נדפס.

(מהרב יצחק ראצבי)

לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל. 

(יהושע א:ח)

 לָא יַעְדֵּי סִיפְרָא דְאוֹרַיְתָא הָדֵין מִפּוּמָךְ וּתְהֵי הֲגֵי בֵּיהּ יֵימָם וְלֵילְיָא בְּדִיל דְּתִטַר לְמֶעְבַּד כְּכָל דִכְתִיב בֵּיהּ אֲרֵי בְכֵן תַּצְלַח יַת דַּרְכָּךְ וּבְכֵן תַּכְשָׁט

(ח) "לא ימוש". באר שיש עוד תנאי אחר חוץ מן המעשה, והוא העיון והעסק בתורה, א] "לא ימוש מפיך", שהוא העסק ללמוד ולשנות הלכות התורה ומצותיה. ב] "והגית בו", שיחשוב ויעיין תמיד בחלק העיוני שבתורה, ותכלית העיון והעסק יהיה בעבור המעשה, "לשמור" מל"ת "ולעשות" מ"ע, ורק "ככל הכתוב בו," כי גם הענינים המקובלים בתורה שבע"פ ימצאם אחר העיון כתובים ורשומים בתורת הכתב עפ"י כללי הלשון ועפ"י המדות שהתורה נדרשת בהם: "כי אז תצליח". יש הבדל בין הצלחה והשכלה, הבוחר תמיד באמצעיים טובים המובילים אל התכלית הנרצה ע"י שכלו ותבונתו נקרא משכיל, ומי שמזלו עומד לו אשר ישיג התכלית הנרצה אצלו תמיד במקרה, נקרא מצליח. המשכיל, יש לו שכל חד וחריף לבחור תמיד הדרך הקרוב אל המבוקש. והמצליח, יש לו מזל מצליח ומערכה טובה. ואמר ע"י לימוד התורה "תצליח" כי ה' יהפך מזלך לטובה תמיד, וגם "תשכיל" ע"י השכל לבחור בטוב, וגם תצליח בענינים העולמיים ותשכיל בענינים הנפשיים

(מלבים):

לידידי  בגולת אמריקה ר'  אהרן גל

שלום וברכה

תודה שאתה משתף אותי בגילויים מעניינים.

איחולי מזל טוב לנישואי אחות כלתך. אני מניח שאמרת להם בין השאר שלפי התימנים נישואים בחשון יוצאים מוצלחים ...

בעניין אשנב התלמוד. תוכל להעביר עותק מיותר לספריה מתאימה.

לעניין איך לבטא את מרח שון. האות מ באה בסגול אבל התימנים נוהגים לקרוא את הסגול כמו פתח.

בברכת יישר כח

רחמים

אנו מכירים אנשים בעולמנו, שתמיד רואים אך ורק את היפה, החיובי, המוצלח, המועיל והאופטימי; ואנחנו מכירים אחרים, שרואים חזות קודרת בכל מהלך ותמיד הם מאתרים את התכונות הגרועות באדם.

אין ספק שביקום יש הרבה יותר דברים יפים חיוביים מאשר דברים מכוערים ושליליים, גם בחברה האנושית. השאלה מתמקדת כמובן בנקודת ההסתכלות של רואי השחורות ורואי הורודות. שני הצדדים בטוחים שראייתם היא אובייקטיבית והיא מצביעה על הנקודה הנכונה. אבל הנכון הוא שונה לחלוטין, שניהם אינם מדייקים; לאמתו של דבר הם מציירים את התמונה הפנימית שלהם. 

על היכולת של האדם לקבוע אם יתמקד בחיובי או בשלילי, כותב רבינו בחיי בספר 'חובות הלבבות' (שער הכניעה, פרק ו, הנהגה הרביעית):

"וכבר אמרו על אחד מן החסידים, שעבר בדרכו על יד נבלת כלב שהיה ריחה רע ביותר.

אמרו לו תלמידיו: כמה מסרחת נבלה זו. אמר להם: כמה לבנות שיניה. ונתחרטו על מה שסיפרו בגנותה".

בלי ספק ששיניה של הנבלה היו צחורות ובוהקות, אולם ריחה לא היה נעים. ההתמקדות של התלמידים בריח גרמה להם לסבול, ולראות את השיניים פחות לבנות. התמקדותו של החסיד בשיניים אפשרה לו להבחין עד כמה הן לבנות. הוא אף הרוויח רווח נוסף: בגלל התמקדותו בשיניים הלבנות, ריח הנבלה הפריע לו פחות מאשר לתלמידיו.

9 בשנת 2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את חג הסיגד כיום חג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה

11.

ביום ד' בחשוון, נחוג פורים אדום, לזכר הנס 

שנעשה ליהודי אלג'יר בשנת 1541. 

בשנה זו, ב 23 באוקטובר, צר על העיר אלג'יר,

קארל החמישי, מלך ספרד, בראש צי ענק.

יהודי אלג'יר פחדו פחד רב, בהכירם את אכזריות הספרדים 

המתפרצת, בזמן מסע כיבושיהם בארצות הים התיכון

ואת שנאתם ליהודים. הם הירבו בתפילות ובתחנונים לאל שיושיעם.

בבוקרו של ה-25 לאוקטובר, הגיעה הישועה 

באופן מפתיע ובלתי צפוי וכמו בפורים, התהפכו היוצרות, 

הצבא הספרדי העצום, שצר על העיר, הוכה קשות, הובס

ונאלץ לסגת מפני הטורקים ובני בריתם שבאלג'יר. 

לזכר נס זה, קבעו יהודי העיר לחגוג פורים אדום, ביום ד' בחשוון 

כאשר לפניו נקבעה תענית. ביום פורים זה, נאמרים פיוטים 

מלאי תשבחות והודיות לאל, שחוברו על ידי רבני אלג'יר 

והמה כתובים בסידור הקרוב"ץ. 

הסיפור המעניין והמפתיע הזה, כתוב בהרחבה

בחיבור של דר. מנחם וינשטין (עמ'