לפרשת ״לך לך״ - גירש או השיב?

 ״וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם״ (בראשית ט״ו:י״א)

אונקלוס מתרגם:

 ״וּנְחַת עוֹפָא עַל פַּגְלַיָא וַאֲתֵיב יָתְהוֹן אַבְרָם״ 

מכאן שאונקלוס מבין שהמילה ״וישב״ היא ״השיב״ ,שורש ש.ו.ב.  והמילה ״אותם״ קשורה לפגרים. כוונתו ״השיב את הפגרים”.  אלא שיש כאן בעיה. המילה ״וַיַּשֵּׁב״ מנוקדת בדגש באות שין. משמע שהשורש הוא ״נ.ש.ב.” ולא ״ש.ו.ב.״ 

 ואכן כך מפרש רש״י: ״וישב. לשון נשיבה והפרחה, כמו ישב רוחו (תהלים קמז, יח.)״.

וגם האבן עזרא: ״וישב. בדגשות השי''ן תחת הנו''ן המובלע. כמו יגרש וישלח מהפגרים״

שניהם מפרשים לפי ״וישב״ משורש ״נ.ש.ב.״

אלא שגם בפירושם של רש״י ושל האבן עזרא מתעוררת בעיה, כי אם ״וַיַּשֵּׁב״ זה ״הפריח״ או ״גירש״, אזי זה מתייחס לעייט, כמובן. ואם כך, צריך היה לכתוב ״וַיַּשֵּׁב אֹותו״  - את העיט. ולא ״וַיַּשֵּׁב אֹתָם״.

בעיה זו לא נעלמה מעיני ראב״ע ולכן הוא מוסיף ״או השיב הפגרים להבריח העיט״

איך ניתן לפתור את הבעיה של ״אותם״?  כנראה שהמילה ״עיט״ בפסוק היא לא עיט אחד, אלא עיטים. ״עיט״ הוא ״לשון יחיד על רבים”.  והראיה, שבפסוק הקודם כאשר כתוב ״וְאֶת הַצִפֹּר לֹא בָתָר.״ הצפור״ הכוונה לשני העופות - התור והגוזל. וכך אכן כותב האבן עזרא ״הצפור לא בתר — התור והגוזל, כי "צפור" שם כלל״. אם כך, באותו לשון, כאשר כתוב ״העיט״ הכוונה לרבים, ״עיטים״.

אונקלוס מתרגם את ״וְאֶת הַצִפֹּר לֹא בָתָר״ - ״וְיָת עוֹפָא לָא פַּלִיג״

כאשר להבנתינו ״צפור״ זה רבים - התור והגוזל.

בפסוק הבא ״וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל-הַפְּגָרִ֑ים״

אונקלוס מתרגם ״וּנְחַת עוֹפָא עַל פַּגְלַיָא״

מכאן, כמו שהבננו שבפסוק י’ ״עופא״ הוא רבים, התור והגוזל, כך ניתן להבין שבפסוק י״א ״וּנְחַת עוֹפָא״, ״עופא״ הוא רבים - עיטים, ולא עיט אחד.

אם כך ברור עכשיו שהמשפט ״וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם״ - ״אותם״ מתייחס לעיטים. אברהם הפריח את העיטים, השיב עליהם רוח וסילקם, (מעין ״קיש קיש״ שעושים לחתול). 

זה המקום לציין שישנה עוד גרסה של תרגום אונקלוס. לפי גרסה זאת התרגום הוא: ״וּנְחַת עוֹפָא עַל פַּגְלַיָא וְאַפְרַח יָתְהוֹן אַבְרָם״

בגרסה זו המלה ״וַיַּשֵּׁב״ מתורגמת ל״וְאַפְרַח״ (ולא ״וַאֲתֵיב״) שבעברית זה נשב, שורש נ.ש.ב. , וזה כמובן מתיישב עם מה שכתבתי לעיל.