חלוץ

הביטוי ״וישנס מתניו״ לקוח מהתנ״ך: “וְיַד ה’ הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה:(מלאכים א’ י״ח:מ״ו). המילה ״וַיְשַׁנֵּס״, ז״א ״שינס״, פירושה ״חגר״, ז״א, שם חגורה. אם כך, ״שינס מתניו״ פירושו ״חגר חגורה על מותניו”.

מילה אחרת ל״מתנים״ זה ״חלציים״. ניתן כמובן לומר ״שינס חלציו״.

פסוק שמבהיר יפה את הביטוי הוא פסוק מספר המכבים, המדבר על יהודה המכבי ״ויקם יהודה המכבי תחת מתתיהו אביו… ויהי כי-שינס כגבר חלציו וייסך על עמו בחרבו ובקשתו, וינחל כבוד וגדולה ליעקב” (ספר חשמונאים א’ ג:א,ג’).  פסוק זה מסביר בן באופן מוחשי והן באופן מושאל את הביטוי. באופן מוחשי יהודה המכבי חגר את נישקו על מותניו. באופן מושאל הוא אזר אומץ וגבורה. אגב, שימי לב לביטוי אזר אומץ״.  “אזר״ פירושה גם הוא ״חגר״. פועל זה בא מהמילה ״אזור״, שיש מפרשים אותה ״חגורה״. לפי מלון לעברית מקראית של פרופסור קדרי, ״אזור״ הוא ״בגד קצר שקצהו העליון דבק במותניים ומוחזק בחגורה”. ויש המפרשים שבגד זה הוא של חיילים בלבד.

המילה ״חלציים״ היא, כפי שהזכרתי, ״מתניים״. הכוח הנמצא במותניים הוא בעצם הנשק אותו חוגרים על המותניים. ומכאן הפועל ״חלץ״. וכן גם השם ״חלוץ״.  ״חלוץ״ הוא בעצם ״מזויין״, חגור בכלי נשק. 

לדעתי המילה ״חלוץ״ בה משתמשים היום, נובעת מחוסר הבנה של פסוקים בתנ״ך: ״וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.  ההבנה השגויה היא שחלוץ הוא זה שיוצא לפני המחנה.  כיון שכתוב בפסוק זה ״לפני״, הרושם שהתקבל הוא שלמילה ״חלוץ״ יש קשר למילה ״לפני״. אבל אין.

 ״הכוח במתניים״ - כלי הנשק.

״ולא בידים״ - לכך יש ביטויים אחרים כמו ״ביד חזקה ובזרוע נטויה״, ״תחזקנה ידיך״ ועוד.