ורצוי לרוב אחיו - מגילת אסתר ומסכת ברכות

״כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ:״ (אסתר י’:ג’)   

רצוי לרוב אחיו? והרי מרדכי יחד עם אסתר הצילו את העם משמד, והוא דורש טוב לעמו, אז למה לרוב אחיו ולא לכל אחיו?

רבים תהו על כך, והתשובות רבות. בגמרא (מגילה ט״ז: ב’) נאמר ״לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין״ ורש״י מפרש: ״שפירשו ממנו - לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה.״  ז״א כמה מחברי הסנהדרין לא ראו בעין יפה שעצם זה שמרדכי התקרב למלכות, הוא נאלץ לבטל מתלמודו.

במדרש לקח טוב נכתב: ״ורצוי לרוב אחיו. מלמד שאין אדם יכול להוציא ידי חובתו לכל העם. שהרי לא נמצא טוב לישראל כמרדכי, וכתיב בו ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו, והוא היה דורש טוב לעמו, וכל הממון שלקח מבית המן נתן אותו לעבודת בית ה’״. מדרש זה מלמד אותנו שאין איש שיהיה מקובל ורצוי על כל העם. הנה מרדכי שכה היטיב עם העם ואף על פי כן לא זכה לאהדה של כל העם, אלא רק של רובו.  אם כך מרדכי, קל וחומר שכך הוא גם כל מנהיג או איש אחר.

הנה גם היום אנו רואים שאין שום מנהיג או אישיות בארץ שרצוי על כל העם.  בעוד מספר ימים נווכח לדעת שאין מנהיג שרצוי אפילו על רוב העם….

ישנם עוד פירושים רבים, אך אציין רק עוד פירוש אחד, והוא פירושו של הרי״ד (ישעיהו די טראני,  (1165-1240). לפי פירוש זה ״רוב״ הוא לשון ריבוי. ז״א מרדכי היה רצוי על כל העם, והם רבים.

ואמנם המילה ״רוב״ בכל מקום במקרא פירושה ״הרבה״. 

הנה בתהילים: ״הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ:״ (תהילים ק״נ:ב’). כמובן שאין הפסוק אומר שיש ח״ו להלל את השם רק ברובה של גדלותו, אלא בגדלותו כי רבה.

וגם במגילת אסתר ״וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו״ סיפר להם על בניו הרבים. וכן בפיוט הידוע ״מעוז צור״ ״רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ״. הרי ידוע שכל בניו נתלו על העץ. 

אם כך, במקרא המילה ״רוב״ פירושה הרבה, אלא שמאוחר יותר, בלשון התלמוד וגם אחר כך, המילה ״רוב״ היא ״יותר ממחצית״. וכן גם בלשוננו היום.

ניתן לראות אם כך שהפירוש בגמרא ל״רצוי לרוב אחיו״ הוא דרשה, ואילו על פי פשוטו של מקרא הכוונה ״רצוי לאחיו הרבים״. כמו ״המהולל ברוב התשבחות״ שהכוונה מהולל בהרבה תשבחות״.

מעניין הדיון בגמרא על נוסח הברכה שיש לומר על הגשם ״ מאי מברכין אמר רב יהודה מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו ורבי יוחנן מסיים בה הכי אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו עד תשתחוה ברוך אתה ה’ רוב ההודאות״.  רבי יוחנן היה מאמוראי ארץ ישראל שחי בערך בשנת 250 לספירה. ״רוב ההודאות״ כוונתו ״הרבה הודאות״.  אלא שהביטוי ״רוב ההודאות״ נשמע תמוה בעיני הגמרא, והגמרא שואלת ״רוב ההודאות ולא כל ההודאות?״ ומשיב רבא, שהיה מאמוראי בבל כדור אחר כך ״אימא האל ההודאות״. נראה שלדעתו, או במקומו ובתקופתו ״רוב״ אין פירושו הרבה אלא מרבית (most)

שבוע טוב ורוב נחת

אהרן