תרגום וויקס - טעמי המקרא פרק 10 רביע

 

פרק 10

רביע:

תיבת הרביע עומדת לעתים לבדה: ״וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ״ (בראשית א:ב)

כאשר המשפט הוא בן שתי תיבות יופיע בדרך כלל משרת כמו ״וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים״ (בראשית א:ט), ״פְּר֣וּ וּרְב֗וּ״ (בראשית א:כב), אך אם תיבת הרביע היא ארוכה, גרש יופיע (מכאן ואילך, אשתמש במלה ״גרש״ גם לטעם ״גרשיים״), כמו ״וְהִשְׁמַדְתִּ֞י אֶת-בָּמֹֽתֵיכֶ֗ם״ (ויקרא כו:ל).

דוגמאות נוספות: ״וְאֶת-פַּתְרֻסִ֞ים וְאֶת-כַּסְלֻחִ֗ים״ (בראשית י:יד)

״אֶֽת-בַּת-בְּנָ֞הּ וְאֶת-בַּת-בִּתָּ֗הּ״ (ויקרא יח:יז)

״לְכָל-הָֽ֙אֹתֹ֜ת וְהַמּֽוֹפְתִ֗ים״ (דברים לד:יא)

״וְקָרַעְתִּ֞י אֶת-מִסְפְּחֹֽתֵיכֶ֗ם״ (יחזקאל יג:כא)

״וְאֶת-הַמְּנֹר֞וֹת וְנֵרֹתֵיהֶ֗ם״ (דברי הימים ב ד:כ)

 בעלי הטעמים בחרו מקרים בהם גם תיבת הגרשיים היא ארוכה ארוכה.

על לגרמה במשפט בן שתי מלים, ראה פרק יג. 

כאשר המשפט הוא בן שלש תיבות או יותר, יתכנו המקרים הבאים:

1. החלוקה הראשית בתיבה הראשונה שלפני רביע, ותצויין בדרך כלל בגרש:

״וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים״ (בראשית א:כח)

״וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֩ אֶת-חַיַּ֨ת הָאָ֜רֶץ לְמִינָ֗הּ״ (בראשית א:כה)

״וַיַּעַן֩ אֶחָ֨ד מֵהַנְּעָרִ֜ים וַיֹּ֗אמֶר״ (שמואל א טז:יח)

כאשר המשפט הוא בן שלוש תיבות בלבד עשוי לבוא משרת בתפקיד זה בתיבה הראשונה שלפני הרביע:

״וַיֹּ֧אמֶר לוֹ יְהֹוָ֗ה״ (בראשית ד:טו)

״אֲנִ֧י עָנִ֣יתִי וַאֲשׁוּרֶ֗נּוּ״ (הושע יד:ט)

ואריאציה זו בנגינה היא כנראה משום אופיו הקל של הרביע. בטעם כזה החוסר בקָדֶנְצָה שאמורה לבוא עקב הדיקוטומיה לא תורגש. ראינו שבזקף וסגול, ואפילו באתנחתא , כאשר המשפט הוא בן שלוש תיבות בלבד, אין את הצורך הדומה לציין את הדיכוטומיה.  אך מקרים אלה הם שונים מן המקרה שלנו, בכך שנעשה פיצוי מסוים לחסרונה של הקָדֶנְצָה על ידי נוכחותה של דיקוטומיה משנית כמו פשטא, זרקא או טפחא בהתאמה במלה השלישית.  בטעמים החלשים זה לא קיים. 

הדבר אשר נעשה לטובת הדיקוטומיה הראשית הוא טוב גם עבור הדיקוטומיה המשנית. 

2. החלוקה הראשית היא בתיבה השניה, וגם כאן תצויין על ידי גרש:

״אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ״ (דברים לג:כט)

״וַיַּ֩עַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר״ (בראשית יט:ל)

כאשר יש במשפט שלוש מלים בלבד, לגרמיה ייקח את מקומו של גרש. בכך הוא יתרום לגיוון הנגינה. 

ראה: ״אֹ֣רֶךְ | הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה ״ (שמות כו:ב) לעומת ״אֹ֜רֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה״ (שמות לו:ט)

וכן: ״אֹ֣רֶךְ | הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה״ (שמות כו:ח) לעומת ״אֹ֜רֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה״ (שמות לו:טו)

לגרמיה יבוא במקום גרש בעיקר במלים קצרות כמו ״את״, ״כי״, ״כאשר״, ״כה״, אך אינו מוגבל למלים אלה בלבד:

״כִּ֣י | עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי״ (בראשית כב:יב)

״גַּ֣ם | הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה (שמות יא:ג)

״יְהֹוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם״ (בראשית כד:ז)

״הָרִאשֹׁנ֣וֹת | מָ֣ה הֵ֗נָּה״ (ישעיהו מז:כב)

בשלושה פסוקים כאשר גם התיבה המוטעמת ברביע היא ארוכה, וגם התיבה הקודמת לה ארוכה, מצאנו נגינה מלאה יותר - תלישא גדולה ואחריה גרש:

״כָּל-קָ֠רְבָּנָ֠ם לְֽכָל-מִנְחָתָ֞ם וּלְכָל-חַטָּאתָ֗ם״ (במדבר יח:ט)

וכן גם בפסוק הבא, שם דיקוטומיה מינורית:

״וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ לְ֠ךָ מִכׇּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב״ (דברים כה:יט)

וגם:

״וְקִבַּצְתִּ֣י אֶ֠תְכֶם מִֽכָּל-הַגּוֹיִ֞ם וּמִכָּל-הַמְּקוֹמ֗וֹת״ (ירמיהו כט:יד)

מקרה זה הוא דומה למה שראינו באתנחתא, זקף קטן, וכו’, אך הקָדֶנְצָה היא חזקה מדי עבור הרביע, ולכן בד״כ אינה מתקיימת.

3. החלוקה הראשית היא בתיבה השלישית. כאן הנגינה תהיה גרש או תלישא גדולה.

3.1 גרש ואחריו לגרמיה כאשר הדיקוטומיה המינורית היא בתיבה השניה, או ע״י שני משרתים (ראה לעיל) כאשר הדיקוטומיה המינורית היא בתיבה הראשונה:

״חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵֽעֲשׂ֣ת | כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה״ (בראשית יח:כה)

״וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְתָמָ֨ר כַּלָּת֜וֹ שְׁבִ֧י אַלְמָנָ֣ה בֵית-אָבִ֗יךְ״ (בראשית יח:יא)

״הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת-כָּל-עֵ֣שֶׂב | זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע (בראשית א:כט)

״ וַיָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר | אֶת-בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם״ (בראשית כו:יח)

״ וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה״ (בראשית כט:ב)

״וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם״ (בראשית נ:כד)

״וַיֵּ֨לֶךְ מֹשֶׁ֜ה וַיָּ֣שָׁב | אֶל-יֶ֣תֶר חֹֽתְנ֗וֹ ״ (שמות ד:יח)

3.2 תלישא גדולה, וגרש לציון הדיקוטומיה המינורית בתיבה הראשונה או השניה:

״וְאָמַרְתָּ֣ אֵ֠לָיו הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֜ט אַל-תִּירָ֗א״ (ישעיהו ז:ד)

״וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לָיו חַי-יְהוָ֞ה כִּי-יָשָׁ֣ר אַתָּ֗ה״ (שמואל א כט:ו)

וכן גם:

״ וְ֠עַתָּה כֹּֽה-תֹאמַ֞ר לְעַבְדִּ֣י לְדָוִ֗ד״ (שמואל ב ז:ח)

״הֶהָמֵ֣ת הֱ֠מִתֻהוּ חִזְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ-יְהוּדָ֜ה וְכָל-יְהוּדָ֗ה ״ (ירמיהו כו:יט)

״וְֽ֠עֵינֶיךָ אֶת-עֵינֵ֨י מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֜ל תִּרְאֶ֗ינָה״ (ירמיהו לד:ג)

״וְ֠עַתָּה בְּֽנוֹתֵיכֶ֞ם אַל-תִּתְּנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֗ם״ (עזרא ט:יב)

לעתים בא פזר במקום תלישא גדולה:

״וַֽאֲמַרְתֶּ֡ם זֶֽבַח-פֶּ֨סַח ה֜וּא לַֽיהֹוָ֗ה״ (שמות יב:כז)

״הָל֣וֹךְ וְאָמַרְתָּ֡ לְעֶבֶד-מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י לֵאמֹ֗ר״ (ירמיהו לט:טז)

4. החלוקה הראשית היא בתיבה הרביעית.  הנגינה תהיה גרש, תלישא גדולה או פזר. 

4.1 גרש יחד עם לגרמיה (לעתים מתרדף) לציון הדיקוטומיה המינורית (או דיקוטומיות) בינה ובין רביע. 

לדוגמה:

״וֵֽאלֹהֵ֨י אֲבִיכֶ֜ם אֶ֣מֶשׁ | אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר״ (בראשית לא:כט)

״ וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת-עֵֽינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם | נֹסֵ֣עַ אַֽחֲרֵיהֶ֗ם״ (שמות יד:י)

״אֱמֹ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם חַי-אָ֣נִי | נְאֻ֣ם | אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה״ (יחזקאל לג:יא)

וכן גם:

״וְשָׂרַ֨ף אֶת-הַבֶּגֶ֜ד א֥וֹ אֶת-הַשְּׁתִ֣י | א֣וֹ אֶת-הָעֵ֗רֶב״ (ויקרא יג:נב)

״וָאֶתֵּ֨ן לָכֶ֜ם אֶ֣רֶץ | אֲשֶׁ֧ר לֹֽא-יָגַ֣עְתָּ בָּ֗הּ״ (יהושע כד:יג)

״לֹא-יִהְיֶ֨ה ל֜וֹ אִ֣ישׁ | יוֹשֵׁ֣ב | בְּתוֹךְ-הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה״ (ירמיהו כט:לב)

״אִם-יִהְיֶה֩ ע֨וֹד שְׁמִ֜י נִקְרָ֣א | בְּפִ֣י | כָּל-אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה״ (ירמיהו מד:כו)

״כִּי֩ אֶעֱשֶׂ֨ה כָלָ֜ה בְּכָֽל-הַגּוֹיִ֣ם | אֲשֶׁ֧ר הִדַּחְתִּ֣יךָ שָׁ֗מָּה״ (ירמיהו מד:כח)

״וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אָנִיָּ֣ה | בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ״ (יונה א:ג)

אולם לגרמיה לא יציין דיקוטומיה משנית בתיבה הראשונה (לטעם לגרמיה בתיבה הראשונה שמור תפקיד מיוחד. תפקיד זה יוסבר בפרק על הגרמיה).

לכן נקבל רביע עם שלשה משרתים:

״ וַיָּ֨שָׁב מֵאַחֲרָ֜יו וַיִּקַּ֣ח אֶת-צֶ֧מֶד הַבָּקָ֣ר וַיִּזְבָּחֵ֗הוּ״ (מלכים א יט:כא)

וכן גם:

״הַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה״ (שמואל ב כא:ב)

״אָנָּ֣ה יְהוָ֗ה זְכָר-נָ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנֶ֗יךָ״ (מלכים ב כ:ג, ישעיהו לח:ג)

״ יֵ֣שׁ אֶחָד֩ וְאֵ֨ין שֵׁנִ֜י גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין-ל֗וֹ ״ (קהלת ד:ח)

יש לציין שהטעמה זו היא חריגה מאד.

ישנם שני מקרים אחרים שם גרש מציין את הדיקוטומיה המשנית. 

״וְנָֽתְנ֣וּ עָ֠לָ֠יו אֶֽת-כָּל-כֵּלָ֞יו אֲשֶׁ֣ר יְֽשָׁרְת֧וּ עָלָ֣יו בָּהֶ֗ם:״ (במדבר ד:יד)

״ עַל-כֵּ֡ן חָרָה֩ אַף-יְהוָ֨ה בְּעַמּ֜וֹ וַיֵּ֣ט יָד֧וֹ עָלָ֣יו וַיַּכֵּ֗הוּ״ (ישעיהו ה:כה)

4.2 תלישה גדולה,  עם גרש לציון החלוקה המשנית, ולפעמים גם לגרמיה, כאשר יש צורך לציין דיקוטומיה משנית שניה:

״אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּדוּן אֶֽת-כָּל-הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ-שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם״ (דברים יב:ב)

״וַיִּשְׁלַ֣ח אַ֠בְשָׁלוֹם אֶת-אֲחִיתֹ֨פֶל הַגִּֽילֹנִ֜י יוֹעֵ֣ץ דָּוִ֗ד״ (שמואל ב טו:יב)

״פַּרְשֶׁ֣גֶן אִ֠גַּרְתָּא דִּֽי-שְׁלַ֞ח תַּתְּנַ֣י | פַּחַ֣ת עֲבַֽר-נַהֲרָ֗ה״ (עזרא ה:ו)

אין צורך בדוגמאות נוספות. יש כאן וריאציה מוסיקלית של המקרים שצוינו בסעיף 4.1

ראינו שלא ניתן להשתמש בגרש לציין דיקוטומיה משנית בתיבה הראשונה, כי אז נקבל שתי תלישות גדולות יחד. דבר זה נוגד לכללי המוסיקה.  נחוץ כאן שינוי בטעם. ראה סעיף 4.3

במקרים מסוימים יבוא פזר במקום תלישא גדול, כמו: 

״וַֽיִּשְׁמְע֡וּ כִּֽי-פָקַ֨ד יְהֹוָ֜ה אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל” (שׁמות ד:לא). 

וכן גם:

״עַל-כֵּ֡ן לֹא-יֹֽאכְל֨וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת-גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה״ (בראשית לב:לג)

״כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן-צִפּ֣וֹר | לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל-עֵ֣ץ | א֣וֹ עַל-הָאָ֗רֶץ״ (דברים כב״ו)

״הִנֵּ֡ה (לו)-(עשה) לֹֽא-יַעֲשֶׂ֨ה אָבִ֜י דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל״ (שמואל א כ:ב)

״עֹ֣ל בַּרְזֶ֡ל נָתַ֜תִּי עַל-צַוַּ֣אר | כָּל-הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה״ (ירמיהו כח:יד)

״וַיִּשְׁמַ֡ע עֶֽבֶד-מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י אִ֣ישׁ סָרִ֗יס״ (ירמיהו לח:ז)

״ וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָה אֶחָ֨ד מִן-הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ״ (אסתר ז:ט)

״וְעַ֣ל מָרֵֽא-שְׁמַיָּ֣א | הִתְרוֹמַ֡מְתָּ וּלְמָֽאנַיָּ֨א דִֽי-בַיְתֵ֜הּ הַיְתִ֣יו (קדמיך) קָֽדָמָ֗ךְ״ (דניאל ה:כג)

״וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין | לַעֲלָוָ֣ן | לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א חִנְטִ֞ין מְלַ֣ח | חֲמַ֣ר וּמְשַׁ֗ח״ (עזרא ו:ט. דיקומטיה משנית)

4.3 מתוך אהבה לווריאציות מוסיקליות בחלוקות שהראינו לעיל, היינו מצפים למצוא פזר שישמש לציון דיקוטומיה ראשית, יחד עם תלישא גדולה וגרש עבור הדיקוטומיות המשניות, כמו בדוגמה הבאה:

״וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים נֹ֠תְנִים אֶת-הַמִּנְחָ֨ה הַלְּבוֹנָ֜ה וְהַכֵּלִ֗ים״ (נחמיה יג:ה)

אך מקרים כאלה הם די נדירים. דוגמאות נוספות הן: ישעיהו מו:כ, יחזקאל מד:כה, דברי הימים א ה:כד, דברי הימים ז:ב. בשלושה מהם הפזר מציין את החלוקה המשנית.

השימוש ההולם ביותר בפזר בתיבה הרביעית הוא לאפשר את ציון החלוקה המשנית בתיבה הראשונה, דבר שלא התקיים תחת סעיפים 4.1 ו 4.2.

הטעם בו נשתמש הוא תמיד גרש, לדוגמה:

״וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַֽעֲקֹ֗ב״ (בראשית כז:לו)

״וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֡ד אֶת-יוֹאָב֩ וְאֶת-עֲבָדָ֨יו עִמּ֜וֹ וְאֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵ֗ל״ (שמואל ב יא:א)

״הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ בְאָזְנֵי֙ יְרוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר״ (ירמיהו ב:ב)

5. כאשר הדיקוטומיה הראשית היא בתיבה החמישית ואילך, אזי החלוקה תתבצע בד״כ ע״י פזר.

להלן כמה וריאציות:

תלישא גדולה תופיע בתיבה החמישית, יחד עם גרש כדי לציין את החלוקה המשנית בתיבה השלישית או הרביעית:

״וַיֹּ֣אמֶר שָׁ֠אוּל צַר-לִ֨י מְאֹ֜ד וּפְלִשְׁתִּ֣ים | נִלְחָמִ֣ים בִּ֗י״ (שמואל א כח:טו)

״הַשְׁמִ֣יעוּ אֶל-בָּבֶ֣ל | רַ֠בִּים כָּל-דֹּ֨רְכֵי קֶ֜שֶׁת חֲנ֧וּ עָלֶ֣יהָ סָבִ֗יב (ירמיהו נ:כט)

״כִּ֠י אִם-בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶה-שָּׁ֣ם | אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ״ (שמואל ב טו:כא)

וריאציות אחרות הן נדירות. תלישא גדולה בתיבה השישית:

״זֹ֠את תּוֹרַ֨ת נֶֽגַע-צָרַ֜עַת בֶּ֥גֶד הַצֶּ֣מֶר | א֣וֹ הַפִּשְׁתִּ֗ים״ (ויקרא יג:נט)

״כִּ֣י דִבֶּר-סָ֠רָ֠ה עַל-יְהֹוָ֨ה אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם | מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם״ (דברים יג:ו)

״וַיַּעֲל֣וּ בְנֵֽי-דָ֠ן וַיִּלָּחֲמ֨וּ עִם-לֶ֜שֶׁם וַיִּלְכְּד֥וּ אוֹתָ֣הּ | וַיַּכּ֧וּ אוֹתָ֣הּ לְפִי-חֶ֗רֶב״ (יהושע יט:מז. בנוסחאות אחרות ״ויכו-אותה״ במקף, ואז אכן בתיבה הששית, אך בגירסה שלפני, ללא מקף, ואז בעצם בשביעית).

״וְֽ֠הָיָה הָאִ֨ישׁ אֲשֶׁר-יַכֶּ֜נּוּ יַעְשְׁרֶ֥נּוּ הַמֶּ֣לֶךְ | עֹ֣שֶׁר גָּד֗וֹל ״ (שמואל א יז:כה)

ראה: ״הֵחֵ֡לּוּ זְרֻבָּבֶ֣ל בֶּן-שְׁ֠אַלְתִּיאֵל וְיֵשׁ֨וּעַ בֶּן-יֽוֹצָדָ֜ק וּשְׁאָ֥ר אֲחֵיהֶ֣ם | הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֗ם״ (עזרא ג:ח) 

וגרש בפסוקים הבאים: ״בֶּן-אַרְבָּעִ֣ים וְאַחַ֣ת שָׁנָה֩ רְחַבְעָ֨ם בְּמָלְכ֜וֹ וּֽשֲׁבַ֨ע עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֣ה | מָלַ֣ךְ בִּירוּשָׁלִַ֗ם״ (מלכים א יד:כא)

״דְּבַר-יְהוָ֡ה הָיָה֩ אֶל-בַּעְשָׁ֨א וְאֶל-בֵּית֜וֹ וְעַ֥ל כָּל-הָרָעָ֣ה | אֲשֶׁר-עָשָׂ֣ה | בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֗ה ״ (מלכים א ט״ז:ז)

״אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן-ל֣וֹ הָאֱלֹהִ֡ים עֹשֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ | מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר-יִתְאַוֶּ֗ה״ (קהלת ו:ב)

אחרת, נקבל פזר מתרדף בהתאם לכללי הדיקוטומיה, או לשם הדגשה של פרטים מסוימים.

החלוקה של חלק המשפט שבין הפזר האחרון ובין הרביע, תתבצע לפי הכללים הנ״ל, אשר ישימים הן לדיקוטומיה הראשית והן לדיקוטומיה המשנית.

דוגמאות לפזר אחד הן די שכיחות:

“וְהֶעָרִ֣ים יַהֲרֹ֡סוּ וְכָל-חֶלְקָ֣ה ט֠וֹבָה יַשְׁלִ֨יכוּ אִישׁ-אַבְנ֜וֹ וּמִלְא֗וּהָ״ (מלכים ב ג:כה)

״וּבָ֡אוּ וְֽנָתְנוּ֩ אִ֨ישׁ כִּסְא֜וֹ פֶּ֣תַח | שַׁעֲרֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם״ (ירמיהו א:טו)

וכן גם:

״אֱמֹ֣ר אֶֽל-אַֽהֲרֹ֡ן קַ֣ח מַטְּךָ֣ וּנְטֵה-יָֽדְךָ֩ עַל-מֵימֵ֨י מִצְרַ֜יִם עַל-נַֽהֲרֹתָ֣ם | עַל-יְאֹֽרֵיהֶ֣ם וְעַל-אַגְמֵיהֶ֗ם״ (שמות ז:יט)

״דְּבַר-יְהוָ֡ה הָיָה֩ אֶל-בַּעְשָׁ֨א וְאֶל-בֵּית֜וֹ וְעַ֥ל כָּל-הָרָעָ֣ה | אֲשֶׁר-עָשָׂ֣ה | בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֗ה״ (מלכים א טז:ז)

״הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את וְאֶת-הַמְּלָכִ֣ים הַיֹּשְׁבִים֩ לְדָוִ֨ד עַל-כִּסְא֜וֹ וְאֶת-הַכֹּהֲנִ֣ים וְאֶת-הַנְּבִיאִ֗ים״ (ירמיהו יג:יג)

״הוּקַ֡ם אֶת-דִּבְרֵ֣י יְהוֹנָדָ֣ב בֶּן-רֵ֠כָב אֲשֶׁר-צִוָּ֨ה אֶת-בָּנָ֜יו לְבִלְתִּ֣י שְׁתֽוֹת-יַ֗יִן״ (ירמיהו לה:יד)

ועוד.

מקרים של שני פזרים כמו בפסוקים הבאים:

״וַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֣ר אֶל-דָּוִ֡ד אָק֣וּמָה | וְֽאֵלֵ֡כָה וְאֶקְבְּצָה֩ אֶל-אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵ֗ל״ (שמואל ב ג:כא)

״וְשֻׁ֡בָה אֶל-גְּדַלְיָ֣ה בֶן-אֲחִיקָ֣ם בֶּן-שָׁפָ֡ן אֲשֶׁר֩ הִפְקִ֨יד מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֜ל בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה״ (ירמיהו ג:ב)

וכן גם:

״ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים | רָעָ֣ב | בְּאַרְצֶ֡ךָ אִם-שְׁלֹשָׁ֣ה חֳ֠דָשִׁים נֻסְךָ֙ לִפְנֵֽי-צָרֶ֜יךָ וְה֣וּא רֹדְפֶ֗ךָ ״ (שמואל ב כד:יג)

״וּבָ֣אוּ בְשַׁעֲרֵ֣י הָעִ֣יר הַזֹּ֡את מְלָכִ֣ים | וְשָׂרִ֡ים יֹשְׁבִים֩ עַל-כִּסֵּ֨א דָוִ֜ד רֹכְבִ֣ים | בָּרֶ֣כֶב וּבַסּוּסִ֗ים״ (ירמיהו יז:כה)

״וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה וְקִבְצוּ֩ מִכָּל-יִשְׂרָאֵ֨ל כֶּ֜סֶף לְחַזֵּ֣ק | אֶת-בֵּ֣ית אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם״ (דברי הימים ב כד:ה)

ארבעה מקרים של שלושה פזרים:

״כְּעַ֞ן הֵ֧ן אִֽיתֵיכ֣וֹן עֲתִידִ֗ין דִּ֣י בְעִדָּנָ֡א דִּֽי-תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַשְׁרוֹקִיתָ֣א (קיתרס) קַתְר֣וֹס שַׂבְּכָ֡א פְּסַנְתֵּרִין֩ וְסוּמְפֹּ֨נְיָ֜ה וְכֹ֣ל | זְנֵ֣י זְמָרָ֗א״ (דניאל ג:טו)

״וְעֵ֡פֶר וְיִשְׁעִ֡י וֶאֱלִיאֵ֡ל וְ֠עַזְרִיאֵל וְיִרְמְיָ֨ה וְהוֹדַוְיָ֜ה וְיַחְדִּיאֵ֗ל״ (דברי הימים א ה:כד)

״בְּנֵ֣י יְדוּת֡וּן גְּדַלְיָ֡הוּ וּצְרִ֡י וִֽ֠ישַׁעְיָהוּ חֲשַׁבְיָ֨הוּ וּמַתִּתְיָ֜הוּ שִׁשָּׁ֗ה״ (דברי הימים א כה:ג) 

״לְהֵימָ֑ן בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ עֻ֠זִּיאֵל שְׁבוּאֵ֨ל וִֽירִימ֜וֹת חֲנַנְיָ֣ה חֲנָ֗נִי״ (דברי הימים א כה:ד)

שלושה  מקרים של ארבעה פזרים:

״וְכָל-יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹׁטְרִ֣ים | וְשֹׁפְטָ֡יו עֹמְדִ֣ים מִזֶּ֣ה | וּמִזֶּ֣ה | לָאָר֡וֹן נֶגֶד֩ הַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם נֹשְׂאֵ֣י | אֲר֣וֹן בְּרִית-יְהוָ֗ה״ (יהושע ח:לג)

״בֵּאדַ֡יִן מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א סִגְנַיָּ֣א וּֽפַחֲוָתָ֡א אֲדַרְגָּזְרַיָּ֣א גְדָבְרַיָּא֩ דְּתָ֨בְרַיָּ֜א תִּפְתָּיֵ֗א״ (דניאל ג:ג)

״כָּל-קֳבֵ֡ל דִּ֣י ר֣וּחַ | יַתִּירָ֡ה וּמַנְדַּ֡ע וְשָׂכְלְתָנ֡וּ מְפַשַּׁ֣ר חֶלְמִין֩ וַֽאַֽחֲוָיַ֨ת אֲחִידָ֜ן וּמְשָׁרֵ֣א קִטְרִ֗ין״ (דניאל ה:יב)

מקרה אחד של חמישה פזרים:

״יְעִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִֽיחִיאֵ֡ל וּמַתִּתְיָ֡ה וֶאֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָהוּ֩ וְעֹבֵ֨ד אֱדֹ֜ם וִֽיעִיאֵ֗ל״ (דברי הימים א טז:ה)

שמונה הדוגמאות הנ״ל בהן פזר חוזר על עצמו יותר מפעם אחת במשפט הרביע.

בשום מקרה לא היה צורך בטעם החוזר על עצמו, והיה ניתן לארגן את הטעמים בצורה שונה. 

נראה לי שהיתה סיבה מיסטית בכל שיש שמונה מקרים כאלה גם במשפטי הפשטא והרביע. 

משרתי הרביע:

1. כאשר יש משרת אחד, משרת זה יהיה מונח. כמו ״וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים״ (בראשית א:ט).

בחמישה מקרים יופיע המונח באותה תיבה יחד עם הרביע. 

התיבות הן:

״אַל-תֵּעָ֣צְב֗וּ״ (בראשית מה:ה), ״וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם״ (זכריה ז:יד), ״אָ֣נָּ֗א״ (שמות לב:לא),  ״וְאִ֣יל֗וֹ״ (קהלת ד:י), ״בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר״ (דניאל א:ז)

חמש המלים האלה מעוגנות במסורה לבראשית מה:ה (ה’ מלין בקריא בטעמא).

נראה ששלוש התיבות האחרונות הן תוצר של מלים מורכבות.  

התיבה ״וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם״ יתכן שמצביעה על מבנה דקדוקי מיוחד.

2. במקרה של שני משרתים, הראשון יהיה דרגא, והשני מונח. לדוגמה:

״וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את״ (בראשית כד:טו)

3. במקרה של שלשה משרתים, הראשון יהיה מונח, אחריו דרגא, ואחריו שוב מונח. לדוגמה:

״וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה״ (שמואל ב כ״א ב. בספרו של וויקס התיבות ״לא-מבני״ במקף, והאות למ״ד במתג.)