חידה: היכן בגמרא מצינו עשירים שהם בעצם עניים?

בשבוע שעבר שאלתי ״היכן בגמרא מצינו עשירים שהם בעצם עניים״?

הנה התשובה: בגמרא מסופר על עניי כפרים מסוימים שהיו הולכים לכפרים הסמוכים ששם חילקו בשבתות גרוגרות תאנים וצימוקים.

 ״מעשה באנשי בית ממל ובאנשי בית גוריון בארומא שהיו מחלקין גרוגרות וצימוקין לעניים בשני בצורת ובאין עניי כפר שיחין ועניי כפר חנניה ומחשיכין על התחום…״ (עירובין נ״א: ב’).

אותם עניים שעירבו אך לא יצאו מביתם, הגמרא קוראת להם ״עשירים״. “והנך עשירים נינהו״.  המושגים ״עשיר״ ו״עני״ בלשון חז״ל, בהקשרים מסוימים -

״עשיר״ הוא זה שבביתו (אפילו אם הוא דל ואביון), ועני הוא זה שבדרך (גם אם הוא עתיר בממון ובנכסים). 

הנה במשנה מסכת שבת פרק א, "ציאות השבת--שתיים שהן ארבע בפנים, ושתיים שהן ארבע בחוץ.  כיצד:  העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים--פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית"