לפרשת עקב

שבוע טוב , להלן כמה דברים שדברנו עליהם היום בפרשתינו:

1. עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפַּ֥ט יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר לָ֥תֶת ל֖וֹ לֶ֥חֶם וְשִׂמְלָֽה׃ (דברים י:י״ח)

מעניין שמותם של שני פרשני אונקלוס ״אוהב גר״ ו ״לחם ושמלה”. 

2.  ״הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜ בַּמִּדְבָּ֣ר | הַגָּדֹ֣ל וְהַנּוֹרָ֗א נָחָ֤שׁ | שָׂרָף֙ וְעַקְרָ֔ב וְצִמָּא֖וֹן אֲשֶׁ֣ר אֵין-מָ֑יִם״ (דברים ח’ ט״ו)

לכאורה מבנה תחבירי מוזר. אבל אם נקרא כך (נוסיף שוב את המילה ״מדבר״):

 ״הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜ בַּמִּדְבָּ֣ר | הַגָּדֹ֣ל וְהַנּוֹרָ֗א מדבר נָחָ֤שׁ | שָׂרָף֙ וְעַקְרָ֔ב וְצִמָּא֖וֹן אֲשֶׁ֣ר אֵין-מָ֑יִם״, נראה מובן יותר. 

 על כך מפרש האבן עזרא: ״במדבר. מושך עצמו ואחר עמו״.

3. וְכָל־מַדְוֵי֩ מִצְרַ֨יִם הָרָעִ֜ים (דברים ז’:ט״ו)

לשאלה הידועה - ״הרעים״ מתיחס למדוים או למצרים?  קראתי בתרגום יונתן ״וְכָל מַכְתָּשַׁיָא דְגָרֵי יְיָ עַל מִצְרַיִם בִּישַׁיָא״. מכאן ש״הרעים״ מתייחס למצרים.

חשבתי שאולי בכוונה נכתב כך בפסוק כדי ש״הרעים״ יתייחס גם למדווים וגם למצרים. מעין ״מושך עצמו ואחר עמו״.

4. להלן אעסוק בפסוקים שנראה כביכול שהם מחולקים לשלושה חלקים, ולא לשניים. החלוקה היא על יד סגול, ואחר כך על ידי אתנחתא. נראה כאילו  דוקא הסגול מפריד יותר מן האתנחתא, ומשמש בהרבה מן הפסוקים כסימן הפיסוק נקודותיים (:), הבאים אחרי המלה לאמור, ואומר, וכו’:

א. אַל-תֹּאמַ֣ר בִּלְבָֽבְךָ֗ בַּֽהֲדֹ֣ף יְהֹוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם | מִלְּפָנֶיךָ֘ לֵאמֹר֒  בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יְהֹוָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יְהֹוָ֖ה מֽוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ: (ט’:ד’)

 ב. וָֽאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל-יְהֹוָה֘ וָֽאֹמַר֒ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַל-תַּשְׁחֵ֤ת עַמְּךָ֙ וְנַֽחֲלָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר פָּדִ֖יתָ בְּגָדְלֶ֑ךָ אֲשֶׁר-הוֹצֵ֥אתָ מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה: (ט’:כ:ו)

ג. פֶּן-יֹֽאמְר֗וּ הָאָרֶץ֘ אֲשֶׁ֣ר הֽוֹצֵאתָ֣נוּ מִשָּׁם֒ מִבְּלִי֙ יְכֹ֣לֶת יְהֹוָ֔ה לַֽהֲבִיאָ֕ם אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר-דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וּמִשִּׂנְאָת֣וֹ אוֹתָ֔ם הֽוֹצִיאָ֖ם לַֽהֲמִתָ֥ם בַּמִּדְבָּֽר: (ט’: כ״ח)

ד. וַֽאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְדָתָ֣ן וְלַֽאֲבִירָ֗ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָב֘ בֶּן-רְאוּבֵן֒ אֲשֶׁ֨ר פָּֽצְתָ֤ה הָאָ֨רֶץ֙ אֶת-פִּ֔יהָ וַתִּבְלָעֵ֥ם וְאֶת-בָּֽתֵּיהֶ֖ם וְאֶת-אָֽהֳלֵיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל-הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלֵיהֶ֔ם בְּקֶ֖רֶב כָּל-יִשְׂרָאֵֽל: (י״א: ו’)

אמנם יש פסוקים ש״הפיסוק נקודותיים״ אינו סגול:

ה. וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלַ֣י לֵאמֹ֑ר רָאִ֨יתִי֙ אֶת-הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם-קְשֵׁה-עֹ֖רֶף הֽוּא: (ט’: י״ג). כאן הפסוק מספיק קצר.

ו. בָּעֵ֨ת הַהִ֜וא אָמַ֧ר יְהֹוָ֣ה אֵלַ֗י פְּסָל-לְךָ֞ שְׁנֵֽי-לוּחֹ֤ת אֲבָנִים֙ כָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים וַֽעֲלֵ֥ה אֵלַ֖י הָהָ֑רָה וְעָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ אֲ֥רוֹן עֵֽץ: (י’:א’)

כאן לא מובן לי למה המלה אֵלַ֗י שְׁנֵֽ מוטעמת בטעם משנה, בעוד שמבחינה תחבירית נראה לי שהפיסוק החזק הוא שם. ״אלי : ״.

ז. וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵֽעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם-לְ֠יִרְאָה אֶת-יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל-דְּרָכָיו֙ וּלְאַֽהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל-לְבָֽבְךָ֖ וּבְכָל-נַפְשֶֽׁךָ: (י’:י״ב)

מהדוגמאות שהבאתי א-ד נראה לי שיש פסוקים המחולקים לשלוש, ולא לשניים.

בברכה,

אהרן