י{ב} אֵ֣לֶּה | תֹּֽלְד֣וֹת יַֽעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן-שְׁבַֽע-עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת-אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת-בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת-בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת-דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל-אֲבִיהֶֽם:
מהו ״והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפא״? אונקלוס מתרגם ״וְהוּא רָבֵי עִם בְּנֵי בִּלְהָה וְעִם בְּנֵי זִלְפָּה״. להבנת אונקלוס המלה ״נער״ כאן היא פועל. שנתגדל עמהם. ובעקבותיו הלכו מפרשים כמו רס״ג: ״והוא נער - והוא גדל עם (בני בלהה וגו’), רד״ק: ״והוא נער - היה מתגדל עמהם״, רש״י: והוא נער - שהיה עושה מעשה נערות”.
בקריאת הפסוק עם טעמי הקריאה, צמד המילים ״והוא נער״ מופיע בין שני מפסיקים, זקף קטן אחרי המלה ״בצאן״, ורביע על המילה ״נער״, לכן נראה שצמד המילים האלה הוא כמו משפט תמורה (לואי): ״היה רועה את אחיו בצאן, {והוא נער}, את בני בלהה ואת בני זלפא”. כך שגם אם אין קוראים את מה שבסוגריים, עדיין המשפט הגיוני מבחינה תחבירית.
דא עקא, חלוקת המשפט על פי טעמי המקרא מקשה על הסבר זה. כידוע, כל פסוק מתחלק לשני חלקים, ושוב לשני חלקים, ושוב. האתנח תחת המילה ״אביו״ הוא נקודת החצי הראשונה. בחלוקה של המחצית הראשונה של הפסוק, נקודת החצי היא הזקף קטן, במילה ״בצאן”.
הרמב״ן, למרות חלוקת הפסוק על פי טעמי המקרא, מפרש בדומה למה שתואר לעיל, ש״והוא נער״ הוא משפט תמורה. וכך אומר: ״והנכון בעיני כי זה הכתוב שב לבאר מה שהזכיר, ושיעורו, יוסף, והוא נער בן שבע עשרה שנה היה רועה בצאן את אחיו, את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו״. הרמב״ן בפירושו כתב את הפסוק בסדר מילים שונה, כך שצמד המילים ״והוא נער״ יחד עם ״בן שבע עשרה שנה״ הוא משפט התמורה. כמו ״יוסף, {והוא נער בן שבע עשרה שנה} היה רועה בצאן את אחיו, את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו״. לפי הרמב״ן המילה ״נער״ היא שם עצם.
No comments:
Post a Comment