שמעתי שאומרים בארץ ״שתי שקל״ במקום ״שני שקל״. ואפילו יש הקוראים לאותו מטבע ״שתיקל״
מה, לא יודעים עברית שם בארץ?
אלא אולי יש להם על מה לסמוך:
בספר מלכים מסופר:
"וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים"
הנה ״שתיים דובים״ !
דוב אחד, צריך להיות שני דובים, או שניים, אבל לא שתיים
רגע, כתוב גם ״ותצאנה״ ״ותבקענה״ , מסתבר אם כך שאלו נקיבות
אם נקיבות, אז למה לא דובות?
כי לפעמים יש בעלי חיים, נקיבות, שברבים הסיום הוא ״ים״ כמו
נמלה-נמלים, דבורה-דבורים, יונה-יונים, עז -עזים
אז אולי זה בסדר....
בדף יומי של אתמול, בבא מציעא דף צ״ב כתוב: ״ובחמור כשהיא פורקת. כשהיא פורקת מהיכן אכלה?״
חמור פורקת? אכלה? לא ״פורק?״ ״אכל?״ מה, לא יודעים עברית שם בגמרא?
נבדוק שוב בתנך. בספר שמואל ב' פרק י״ט פסוק כ״ו כתוב״ אֶחְבְּשָׁה-לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ״.
מסתבר שלפעמים אין הקפדה בהתאמה בין שם המספר והמין
אני מצטט את התוספות:
״מצינו כמה דברים שנקראים בלשון זכר ונקבה דכתיב (יחזקאל ב) יד שלוחה אלי והנה בו מגילת ספר, וכן השמש באה (בראשית טו) השמש יצא (שם יט) המחנה האחת והכהו (שם לב) וכן בלשון חכמים מצינו (שבת דף כא.) גבי נר שכבתה אין זקוק לה, נר שכבה(שם דף מד.)
שם באותו משפט אותה מילה פעם שם המספר בזכר, ופעם בנקיבה.
נחזור לדובים:
בגמרא יש דיון בין חכמים בנושא אלישע והדובים.
לפי חכם אחד לא היו שם דובים מלכתחילה. רק מקללת אלישע הם נוצרו יש מאין.
לפי חכם אחר לא רק דובים, אפילו יער לא היה. גם הוא הופיע בגלל קללת אלישע, יש מאין.
ממש ״לא דובים ולא יער"......י
חנוכה שמח,
אהרן
No comments:
Post a Comment