לפרשת חיי שרה - לא אדני שמעני

בפרשתנו אברהם פונה לבני חת בבקשה לרכוש מקום קבורה לשרה אישתו.

בני חת משיבים: ״שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ״. אברהם מבקש לדבר עם עפרון, שהוא בעל מערת המכפלה: ״שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר:״ הוא מבקש לרכוש את המערה בכסף מלא. עפרון החתי משיב, ומציע את המערה חינם: ״לֹֽא-אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר-בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ״ .  אברהם מתעקש לשלם: ״אַ֛ךְ אִם-אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת-מֵתִ֖י שָֽׁמָּה:״ ולבסוף עפררון נוקב במחיר ״אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶ֩רֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל-כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה-הִ֑וא״

הפועל ״שמעני״ בצורותיו השונות מופיע בקטע המו״מ מספר פעמים. פועל זה בצורות האלה אינו מופיע במקומות אחרים בתורה. נראה שזה מצביע על עגת המקום, ואברהם ידע לסגל עצמו לצורת ביטוי זו.

יש לשים לב במיוחד לשני המשפטים, האחד שאומר עפרון החתי ״לֹֽא-אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי״ ותשובתו של אברהם ״אִם-אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי״.  

את המשפט ״״לֹֽא-אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי״ רש״י מפרש ״לא אדני. לא תקנה אותה בדמים “ 

והאבן עזרא ״לא כן אדני אך שתשמעני:״ מפירושיהם נראה כביכול שיש פסיק אחרי המלה ״לא אדני”. כמו אומר: ״לֹא אֲדֹנִי, שְׁמָעֵנִי, הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ”. 

אולם התיבה ״לֹֽא-אֲדֹנִ֣י״ מוטעמת בטעם משרת (מחבר). התיבה ״לא אדני״ מחוברת לתיבה ״שמעני”. אין שם הפסקה.

הרב יעקב קמינצקי בספרו ״אמת ליעקב״ דן בשני המשפטים האלה.  הוא מביא את פירושו של רש״י למשפט השני ״,,,אך אם אתה לוּ שמעני - הלואי ותשמעני״”.

 המלה ״לוּ״ כתובה במקום אחר - ״לוּא״. ״ ל֥וּא הִקְשַׁ֖בְתָּ לְמִצְוֹתָ֑י וַיְהִ֤י כַנָּהָר֙ שְׁלוֹמֶ֔ךָ וְצִדְקָתְךָ֖ כְּגַלֵּ֥י הַיָּֽם: (ישעיהו מ״ח:י״א) את המלה ״לוּא״ ניתן לפרש כאן כ״אם״, או ״הלואי״ כמו ״לוּ״. אם כך רומז הרב קמינצקי שהמשפט ״לֹֽא-אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי״, ניתן להבינו כ״לוּא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי״, ‘הלואי ותשמע אותי’. 

ניתן למצוא כמה חיזוקים להשערה זו:

א. כתב לי הרב יוסף קמינצקי, נכדו של הרב יעקב קמינצקי ועורך ספרו, שאונקלוס מתרגם ״לָא רִבּוֹנִי קַבֵּיל מִנִּי חַקְלָא״. אולם בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל נכתב ״בְּבָעוּ רִבּוֹנִי קַבֵּיל מִינִי חַקְלָא״.

 ״בבעו רבוני״ בשפתנו פירושו ״בבקשה אדוני” .  ז״א תרגום יונתן אינו מתרגם את המלה ״לא״ כמלת שלילה, אלא כמילת בקשה.

ב הטעם בתיבה ״לֹֽא-אֲדֹנִ֣י״ הוא טעם מחבר, או במלים אחרות - אין פסיק אחרי המלה ״אדני״. לכן, כאומר ״הלואי אדוני ישמע לי״.

ג. כמו שכתבתי לעיל, אברהם התאים את עצמו לדבר בעגת המקום. לכן נראה ששני המשפטים, זה של עפרון וזה של אברהם דומים בסגנונם, ופירושם ״לוּ אדוני״ “הלואי אדני״ או בבקשה אדוני”