תפילת ותיקין - הנץ

תפילת ותיקין היא תפילת שחרית מוקדמת שבה קוראים את קריאת שמע סמוך להנץ החמה, מסיימים את ברכותיה עם הנץ החמה, ועומדים מיד לתפילת העמידה בדיוק בזמן הנץ החמה (זריחה). ... המקור למונח "תפילת ותיקין" הוא בתלמוד הבבלי, מסכת ברכות דף כו ע”א: “תפלת השחר עד חצות ר' יהודה אומר עד ד' שעות… ורמינהו מצותה עם הָנֵץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום כי תניא ההיא לותיקין דא"ר יוחנן ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה וכ"ע עד חצות”

מהו המקור לתפילת הנץ? הפסוק יִירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים: תהילים עב ה), ז״א, יתחילו לעבוד אותך עם מיד זריחת השמש.

יש הקוראים לתפילה זו ״הָנֵץ״, מלשון ״הָנֵץ החמה”.  יש לשים לב, ״הָנֵץ״ מנוקד בקמץ באות הא, והאות נון רפויה, ללא דגש. ״הָנֵץ״ הוא צורת המקור של השורש נ.צ.צ. 

ראה השיר השירים: ״נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים״ (שיר השירים ז’:י״ג) ״הנצו רימונים״ - העלו ניצנים.  

יש הקוראים לתפילה זו בטעות ״נץ״ . אך אין זה נכון. ״הַנֵּץ״ הוא עוף דורס החורף בארץ. ״וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר … וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:״ (ויקרא י״א:י״ג).

  כאן ״הַנֵּץ״ (העוף) מנוקד הא הידיעה בפתח, והנון דגושה, כמשפט תיבה מיודעת.

אלה הקןראים לתפילה זו״ נץ״ טועים לחשוב שהאות הא היא הא הידיעה, אך אין הדבר כך. 

אם כך נשים לב להבדלים:

 ״אֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה... דְּרוּסַת הַנֵּץ בָּעוֹף הַדַּק, וּדְרוּסַת הַגַּס בָּעוֹף הַגָּס…” (חולין מ״ב:א)  כאן הכוונה לאותו עוף דורס. 

 ״קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ... יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית״ (שביעית פרק ז' משנה ג’) כאן ״נץ״ הוא ״הכפתור״ או הפרח שבראש הרימון.

בשתי הדוגמאות הנל ״נץ״ הוא שם עצם, האות הא היא הא הידיעה

ואילו כאן:

״מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית. מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,
 בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי. וְגוֹמְרָהּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה” (ברכות פרק א’ משנה ב’)

 הָנֵץ הוא המקור של הפועל נ.צ.צ. 

ולכן לתפילת הותיקין נוכל לקרוא ״הָנֵץ״ (החמה),  ולא ״נץ״. (שם עוף טמא)