״וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר … וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:״ (ויקרא י״א:י״ג).
הַנֵּץ הוא עוף דורס החורף בארץ, ובקיץ הוא נודד לארצות הדרום.
נשים לב לניקוד של המילה ״הַנֵּץ״. האות הא, היא הא הידיעה, מנוקדת בפתח, והאות נון שאחריה דגושה, כמשפט תיבה מיודעת.
המילה ״הַנֵּץ״ מופיעה גם בספרות חז״ל, כמו במשנה המפרטת את הטריפות שבבהמה ״אֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה... דְּרוּסַת הַנֵּץ בָּעוֹף הַדַּק, וּדְרוּסַת הַגַּס בָּעוֹף הַגָּס…” (חולין מ״ב:א) וגם כאן הכוונה לאותו עוף דורס.
גם במסכת שביעית מופיעה המילה ״הַנֵּץ״: ״קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ... יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית״ (שביעית פרק ז' משנה ג’) אלא שכאן ״נץ״ הוא ״הכפתור״ או הפרח שבראש הרימון.
אולם יש ש״הנץ״ מנוקדת אחרת. המשנה במסכת ברכות אומרת: ״מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית. מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי. וְגוֹמְרָהּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה” (ברכות פרק א’ משנה ב’)
יש לשים לב שכאן ״הָנֵץ״ כתוב ומבוטא בצורה שונה. האות הא בקמץ, והאות נון רפויה. בעוד ששני ״הנצים״ לעיל היו שמות עצם, כאן זהו שם פועל. האות הא היא האות הא של בנין הפעיל. הָנֵץ הַחַמָּה הוא הזמן שהשמש זורחת.
אם כך, המניין בו אנחנו קוראים את קריאת שמע סמוך להנץ החמה נקרא ״מניין נֵץ״ ? ״מניין הַנֵּץ״ או ״מניין הָנֵץ״ ?
אולי פשוט - ״תפילת ותיקין״?
אולי פשוט - ״תפילת ותיקין״?
No comments:
Post a Comment