לפרשת תרומה - תחש

 ״וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַֽעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים:״  (שמות כ״ה:ה’)

אונקלוס:

״וּמַשְׁכֵי דְדִכְרֵי מְסַמְקֵי וּמַשְׁכֵי סַסְגוֹנָא וְאָעֵי שִׁטִין:״

רש”י:

תחשים -מין חיה, ולא היתה אלא לשעה (שבת כח:), והרבה גוונים היו לה, לכך מתרגם ססגונא, ששש ומתפאר בגוונין שלו (שם.), וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים

מהו ״תחש״?  התחש נזכר רק בשני עניינים במקרא. האחד הוא בענין המשכן, והשני הוא בספר יחזקאל. בשני העניינים ההתיחסות היא לעור תחש. כיון שכך, מתוך הכתוב איננו יודעים האם הכוונה היא לעור מחיה ששמה הוא תחש, או לעור שמחמת תיאורו, צבעיו או סוגו הוא נקרא תחש או עור תחש.  וכן, אם העור הוא מחיה ששמה תחש, אין אנו יודעים מה החיה הזאת, שכן חיה בשם תחש אינה נזכרת במקרא.

לפי רש״י על פי חז״ל, הכוונה לעורות מחיה ששמה תחש. לפי פירושו חיה זו נבראה לזמן קצוב, רק לצורך המשכן. יתכן שהעובדה שחיה בשם תחש אינה מוזכרת במקרא סייעה לרש״י להבין שחיה זו נבראה לאותו זמן בלבד, ולאותה מטרה בלבד.  

אונקלוס מתרגם את המילים ״עורות תחשים״ ל״משכי ססגונא״. האם התרגום מסייע לנו להבין אם הכוונה לעור מחיה ששמה תחש, או לסוג עור המכונה תחש? קשה לדעת. אילו היה עור מחיה ששמה תחש, היה על אונקלוס לכתוב ״משכי דססגונא״ ולא ״משכי ססגונא”. ועוד, אם אם החיה נבראה לשעה אחת בלבד, כמו שאומר רש״י, איך יש לה כבר שם בארמית? (ואולי גם נשאל איך יש לה שם בעברית?).  

מדוע רש״י משתמש בלשון ״לכן מתרגם ססגונא״ ולא כותב כדרכו ״כתרגומו״ או ״ואונקלוס תרגם”. ייתכן שרש״י רוצה לומר ש״ססגונא״ אינו תרגום של ״תחש״ אלא תיאור של סוג העור. 

תמוה פירושו של רש״י שכביכול שאומר אונקלוס ״ססגונא״ כוונתו ״שש ומתפאר בגוונים שלו”, שכן ״שׁש״ היא אינה מילה בארמית, אלא בעברית בלבד. 

אלא נראה, ש״שש ומתפאר בגוונים שלו״ איננו הסברו של רש״י על שורש המלה ״ססגונא”, אלא על הדרש המובא במסכת שבת כ״ח:א : ״א"ר יוסף א"ה היינו דמתרגמינן ססגונא ששש בגוונין הרבה”

 ------------------------------------------------------------------------------

מקורות:

שמות כ״ה:ה:

  וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַֽעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים: 

אונקלוס:

וּמַשְׁכֵי דְדִכְרֵי מְסַמְקֵי וּמַשְׁכֵי סַסְגוֹנָא וְאָעֵי שִׁטִין:

  

תרגום יונתן:

וּמַשְׁכֵי דְדִכְרֵי מְסַמְקֵי וּמַשְׁכֵי דְסַסְגוֹנָא וְקַיְסִין דְּשִׁיטִין:

רש”י:

 תחשים. מין חיה, ולא היתה אלא לשעה (שבת כח:), והרבה גוונים היו לה, לכך מתרגם ססגונא, ששש ומתפאר בגוונין שלו (שם.), וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים

שפתי חכמים:

  ותחש דיחזקאל מין חיה טמאה היא וקלא אילן שמו כמ"ש בגמרא פרק בבא מציעא: (ל) (מהר"ן) פירוש מדכתיב בישעיה אתן במדבר ארז שטה וגו' משמע דלעתיד יהיה אבל עכשיו לא:

אבן עזרא: תחשים. מין חיה היתה ידועה בימים ההם. כי כן כתוב ואנעלך תחש. והנה כבר היה נודע

יחזקאל ט״ז: י:

  וָאַלְבִּישֵׁ֣ךְ רִקְמָ֔ה וָאֶנְעֲלֵ֖ךְ תָּ֑חַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁ֣ךְ בַּשֵּׁ֔שׁ וַאֲכַסֵּ֖ךְ מֶֽשִׁי: 

 רש”י: : ואנעלך תחש.איקאלצייטוי''י טיישו''ן בלע''ז ויהיבית מסן דיקר ברגליכון : ואחבשך בשש. איפוציינישטוי בלע''ז וקדשת מנכון כהניא למהוי משמשין קדמי במצנפן דבוץ

 מצודת דוד:  ואלבישך. לבשתי אותך בגדי רקמה ושמתי ברגליך נעלים מעור תחש וחגרתי אותך באזור משש וכסיתי אותך במלבושי משי

 מצודת ציון:  תחש. שם בריה כמו ועורות תחשים (שמות כה)

גמרא מסכת שבת כ״ח:א' :

״גופא בעי רבי אלעזר ^געור בהמה טמאה מהו שיטמא טומאת אהלין מאי קמיבעיא ליה אמר רב אדא בר אהבה תחש שהיה בימי משה קמיבעיא ליה טמא היה או טהור היה אמר רב יוסף מאי תיבעי ליה תנינא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד. מתיב רבי אבא רבי יהודה אומר שני מכסאות היו אחד של עורות אילים מאדמים ואחד של עורות תחשים רבי נחמיה אומר מכסה אחד היה ודומה כמין תלא אילן והא תלא אילן טמא הוא ה"ק כמין תלא אילן הוא שיש בו גוונין הרבה ולא תלא אילן דאילו התם טמא והכא טהור א"ר יוסף א"ה היינו דמתרגמינן ססגונא ששש בגוונין הרבה״

רש״י:

תלא אילן - חיה טמאה היא ומנומרת בגוונין:

אי הכי - סייעתא היא:

ששש - ששמח ביופיו בגוונין:

ארטדקרול: הכי כאמר רבי נחמיא בברייתא התחש הוא רק דומה לתלא אילן שיש בן גוונים הרבה כמו שיש לתלא אילן, ולא תלא אילן ממש הוא…אמר רב יוסף אם כן, שתחש ותלת אילן הם שני מינים שונים, נכון הוא מה שאנו מתרגמים מלת תחש במלה הארמחת ססגונא שפרושו הוא ששש בגוונין ברבה שיש בו, ואין מתרגמים אותו תלת אילן.

תלא אילן (״הנתלא על האילנות״) הוא חיה קטנה טמאה ממשפחת החתולים המנומרת בגוונים רבים (רש״י, ערוך ערך תלא)

גמרא מסכת שבת כ״ח:ב' :

״דתחש שהיה בימי משה א"ר אלעא אמר רשב"ל אומר היה ר"מ תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא וקרן אחת היתה לו במצחו ולפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז מדקאמר קרן אחת היתה לו במצחו ״

יבמות ס״ד:ב

 ״רב אחא בר יעקב אחדתיה סוסכינתא תליוה בארזא דבי רב ונפק מיניה כהוצא ירקא״

רש״י:

סוסכינתא - חולי מעוצר השתן ואדם נעקר הימנו:

כהוצא ירקא - ירוק ככף תמר:

ארטסרקול: אחזו חולי הבא מחמת התאפקות מלהשתין, וגורם לעקרות. כדי לרפאו מכך הם תלוהו מעמוד הארז עליו נשען בית המדרש, ויצאה ממנו הפרשה שצבעה כענף הירוק של עץ התמר.

ירושלמי שבת, פ"ב ה"ג

"...ועורות תחשים - ...ר' יהודא אומר, 'טיינין', לשם צובעו נקרא. ור' נחמיה אמר, גלקטינין. ורבנן אמרין (=וחכמים אומרים) מין חיה טהורה, וגדילה במדבר. ותני כיי דמר (=דעתם היא כמו שאמר) ר' לעזר בי ר' יוסי, ר' אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש בשם ר' מאיר: כמין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר, כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה. ר' אבון אמר, 'קרש' היה שמה. תני רבי הושעיה: דחדא קרן (=בעלת קרן אחת)..."

.

ספר הערוך רבי נתן מרומי

כל היוצא מן העץ דמתרגימנן תחש ססגונא שסס בגוונים הרבה, פי’ שמצויר בגוונים הרבה ודומה לו דגרסינן בסוף גמרא דפרק הבא על יבמתו רב אחא בר הונא אחדתיה ססגוניתא פירוש שנצטייר בשרו גוונים מן החולי. פירוש אחר ססגונא שבח משה רבינו שהיו לה גוונים הרבה.

מילון ארמי עברי לתלמוד בבלי מאת עזרא ציון מלמד:

ססגוניתא (יבמות ס״ד:ב) ססגוני 

הערות = ריבוי גוונים בעור (מחמת חולי) ע’: שנצטייר בשרו גוונים מן החולי

מילון אבן שושן:

ססגוני (מארמית ססגונא תחש, על פי המדרש: ״סס (שמח) בגוונין הרבה״ (שבת כ״ח)

רב גוונים, מרובה צבעים

מילון אבן שושן:

שש ראה שיש

שיש (עברית?) שש- שמח, עלז, גָּל

ספר פרשגן לרב בנימין פוזן 

היבטים לשוניים לפרשת תרומה:

כה ה וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מהספר אמת ליעקב על התורה מהרב יעקב קמנצקי ז"ל

פירש"י וז"ל: ועורות תחשים - מין חיה, ולא היתה אלא לשעה, והרבה גוונים היו לה (ראה תנח' תרומה ו); לכך מתורגם: "ססגונא" (ת"א) – שֶׁשָּׂש ומתפאר בגוונין שלו. עכ"ל. לכאורה קשה דכיון שלא נזדמן אלא לשעה א"כ איך היה תרגום ארמי לזה, הא לא היה ביישוב. ואפשר דזוהי כוונת רש"י דהמתרגם לא תרגם רק להסביר דלפיכך לקחו עור תחש מלמעלה מפני שעור זה בעל גוונים יפים. ואין להקשות מהא דיחזקאל דכתיב וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ (יחזקאל טז, י). דמשמע שהיו עושין מנעלים מעור זה, דאפשר דבמליצה אפשר להשתמש בזה, ומכל שכן למשל לכלל ישראל כיון שהשתמשו בו פעם אחת. ודו"ק. 

א"ה. הפירוש של רש"י על ססגונא נראה מחודש מאוד. האם נוכל לדרוש דרשות ולצרף חלקי מלים בלשון התרגום, ברור שרש"י מעצמו לא היה מפרש כך. 

פשוטו של תרגום שכך הוא מתרגם מלה זו, ולא משנה לענייננו אם משתמש במלה ארמית או יוונית או לטינית או פרסית. רש"י מסתמך על דברי התלמוד. 

תלמוד בבלי שבת כח א. רבי יהודה אומר: שני מכסאות היו, אחד של עורות אילים מאדמים ואחד של עורות תחשים. רבי נחמיה אומר: מכסה אחד היה, ודומה כמין תלא אילן [רש"י:חיה טמאה היא, ומנומרת בגוונין]. והא תלא אילן טמא הוא! - הכי קאמר: כמין תלא אילן הוא, שיש בו גוונין הרבה, ולא תלא אילן, דאילו התם - טמא, והכא - טהור. אמר רב יוסף: אי הכי היינו דמתרגמינן ססגונא - ששש בגוונין הרבה [רש"י: ששש - ששמח ביופיו בגוונין]. רב יוסף מופיע כאן שהוא הידען לא רק בתרגום יונתן אלא גם באונקלוס, והוא מוצא נוטריקון במלה 'ססגונא'. המלה שָׂשׂ אינה ארמית, ולא מפריע לרב יוסף לדרוש מלה זו. רש"י מעתיק את רב יוסף ממסכת שבת. 

שאלת הרב יעקב קמנצקי מובנת, במלים נדירות לפעמים התרגום מעתיק את מלת המקור כמו שהיא. מניין התרגום למין שהיה בעולם באופן חד-פעמי. אבל קשה לקבל את התשובה שאונקלוס עצמו נתכוון לדרשה 'שָׂשׂ ושמח בגוונים’.