לפרשת יתרו - הפטרה: ושאר ישוב בנך

מתוך הגיגים:

כתב דוד כוכב ב18 ינואר 2014

בהפטרת יתרו לאשכנזים, בישעיהו ז, ג: אַתָּ֕ה וּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ.

שאל אותי אחי, מדוע הטפחה במילה ושאר, ולא במילה ישוב. שאלה טובה.

השיב אליהו:

ג וּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ הטיפחא היא טעם מפסיק כאן היא חוצה את השם שאר-ישוב. למה לא יכלו להטעים שאר במרכא וישוב בטיפחא?

בספר טעמי המקרא של ר"מ ברויאר ז"ל עמ' 384 כתב: טעמים אלה הם תמוהים מאוד; שהרי שם הבן הוא שאר ישוב.; ולפיכך שתי התיבות האלה ראויות להצטרף ליחידה אחת. משום כך הגיה (צ"ל החשיך) שד"ל.... אף הוא מסביר את מקור הטעות (!) של הטעמים שלפנינו: הנקדנים החליפו פסוק זה בחברו: שְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בּ֑וֹ (ישעי' י כב). נמצא שההטעמה המקובלת אינה אלא טעות סופר וראוי לתקן את הטעות.

סברה זו של שד"ל מתקבלת על הדעת; אך היא הנותנת שאין לתקן את הנוסח. שכן מסתבר שהנוסח שבידינו אינו טעות סופרים אלא אשגרת קוראים. כי הקוראים נהגו להשוות את ההטעמה של שני הפסוקים הדומים. והואיל וכן נאלצו הנקדנים ללכת בעקבותיהם; שהרי כל עצמם לא באו אלא לסמן בכתב את הנוסח שנמסר לנו בעל פה. והואיל וזהו הנוסח שנמסר לנו ע"י המסורה – ואין היא טעות סופר – לא נבדה מלבנו נוסח חדש; שהרי נוסח המקרא שבידינו אמור להיות על פי המסורה. 

כדי להבין נכונה את דבריו, הרי ר"מ ברויאר לשיטתו [כדאי לראותה בספריו] שספרינו מאז ההיתר לכתוב תורה שבעל פה כותבים את הנוסח שהשתרש בעל פה. על פי זה הוא מסביר כמה תופעות ביניהן נושא הכתיב והקרי.

עם זאת מסתבר יותר שהמקרא המקודש שלנו היה תחת עיניהם הפקוחות של קדמונינו. אם יש כאן "אשגרה" עם הפסוק הדומה אף שהדמיון הוא רק בצליל המילים אך כלל לא במשמען, הרי אשגרה זו היא מעצם מסירת הנביאים שכל דבריהם אמת וצדק. היד הקלה של שד"ל האוחזת בתער השכירה למחוק ולשנות בלשון המקרא מושבת על ידינו אחור. לולי ר"מ ברויאר לא הייתי 

מביא את דבריו כלל וכמאן דליתנהו דמיין!

בתאריך 28 ינואר 2019 כתבתי לד״ר לאה הימלפרב:

שלום לך,

״וּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ״ (ישעיהו ז’:ג’)

כאשר קראתי את הפסוק הזה הבנתי שאינני מבין דבר בענייני טפחא. גם ההסבר שקראתי בספרו של הרב ד״ר מרדכי ברויאר (עמוד 383) לא הניח את דעתי. 

תוכלי בבקשה לעזור לי להבין מה עושה שם הטפחא באמצע שמו של שאר ישוב?

בכבוד רב,

אהרן גל

והנה תשובתה:

שלום 

סליחה שאני מתקנת אותך: אבל אילו לא הבנת דבר בענייני טיפחא - לא היתה מתעוררת אצלך שאלה. אם שאלת - סימן שאתה מבין ! גם בענייני טיפחא.

הרגש הטבעי וההבנה הלוגית (שגם הם מפותחים אצלך מסתבר....) מניחים שיש לחבר את המילה הראשונה למילה השניה, כי לפנינו שם: ושאר ישוב. ולהפתעתינו הטיפחא מורה להפריד ביניהן. 

כלומר צריך לנסות ולהסביר מה גרם לבעל הטעמים להניח טיפחא בתיבה "ושאר".

ברויאר מביא את גישת שד"ל, שלא נמנע מלתקן טעמים במקומות תמוהים, שמניח שלפנינו טעות סופר 

בעקבות יחידה דומה מאד, "שאר ישוב בו" שבה הטיפחא תחת המילה הראשונה.

ברויאר מעדיף לומר שלפנינו תופעה אופיינית לבעלי הטעמים, הרושמים את דרך הקריאה המקובלת של הקוראים. לדעתו נטייתם של הקוראים היא, לקרוא יחידות הדומות בצורתן באופן שווה, אף שקריאה זו מנוגדת להגיון. הקורא הראשון העדיף את הקבוע וע"כ הפסיק אחרי ושאר. [כמובן שאפשר להקשות למה הביטוי הראשון (ז, ג)  לא השפיע על השני (מה עוד שהוא  מאוחר יותר י, כב ) . ברויאר סבור שדווקא הקריאה המיוחדת הצורמת לאוזן [חבל שלא של כולם] מביאה להבנה שנזכה בעז"ה ל"ישוב" . בבא"ס

חודש אדר שמח 

לאה

ד"ר לאה הימלפרב

המחלקה לתנ"ך והמדרשה לנשים

אוניברסיטת בר-אילן

רמת-גן 
54420

עכ״ל

ואני תמה על תשובתו של הרב מרדכי ברואר.

: הנה הפסוק אליו הוא מתיחס בתשובתוֹ:

"״כִּ֣י אִם-יִהְיֶ֞ה עַמְּךָ֤ יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם שְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בּ֑וֹ כִּלָּי֥וֹן חָר֖וּץ שׁוֹטֵ֥ף צְדָקָֽה

 הרי החלק ״שְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בּ֑וֹ״ אינו ממש זהה ל

״וּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ

לא בתוכן ולא במספר ההברות.

והנה היום קבלתי תשובה מדוד כוכב:

עצם הטענה שהנקדנים/הקוראים החליפו פסוק זה בחברו: שְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בּ֑וֹ (ישעי' י כב), תמוהה; למה לא הושפעו כמו כן מהפסוק שלפני פסוק זה - (ישעיהו י, כא) שְׁאָ֥ר יָשׁ֖וּב שְׁאָ֣ר יַעֲקֹ֑ב אֶל־אֵ֖ל גִּבּֽוֹר, ששם "שאר ישוב" במרכא טפחא! ואמנם קיים דמיון קל בין 'בו' 'לבנך' ששניהם פותחים באות ב' אך הוא קלוש מאוד ולא אמור לגרום לטעות עד כדי כך.

גם עצם הטענה דחוקה, הרי הקורא מבין שמדובר פה בשם של בנו של ישעיה, וכיצד ניתן לטעות ולפסק באמצע השם?!

אלא שהסבר ההטעמה מבואר בתרגום יונתן הקדמון: (ישעיהו ז, ג) פּוּק כְּעַן לִקֳדָמוּת אָחָז אַתְּ וּשְׁאָר תַּלְמִידָךְ דְלָא חֲטוֹ וּדְתָבוּ מֵחֶטְאָה.

כלומר, ושאר - היינו שאר תלמידיך חבורתך, יָשׁוּב בְּנֶךָ - ששבו בתשובה והריהם כמותך. וכן פירש 
רש"י: "ושאר ישוב בנך - שארית מעט שישובו אלי על ידך והם כבנך".


(אג)
יש לציין שמפרשים אחרים עדיין מסבירים ששאר ישוב הוא בנו של ישעיהו הנביא:

אתה ושאר ישוב בנך. גם אתה צא לקראתו גם בנך אשר נקרא שמו שאר ישוב לאות וסימן אשר שארית יהודה ישובו מן הגלות בימי עזרא)מצודת דוד 

 שאר ישוב בנך, ישעיהו קרא שם בנו שאר ישוב להתעוררות ששאר ישראל ישובו אל ה', וצוה ה' שיקח אותו עמו לעוררהו ברמז,

מלבים