״וּבְנֵי דָן חֻשִׁים:״ (בראשית מ״ו:כ״ג).
תמהני, האם ייתכן שלדן היו שני בנים שלשניהם אותו שם, חֻשִׁים? או אולי בן אחד ששמו חֻשִׁים? ואם כך הוא, למה כתוב ״וּבְנֵי״? היה צריך לכתוב ״ובן דָן חֻשִׁים ״.
המסורה מציינת עוד שלושה מקומות ששם מצויין בן אחד, ואף על פי כן כתוב ״בני״ ברבים:
"וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב.” (במדבר כ״ו:ח’).
"וּבְנֵי אֵיתָן עֲזַרְיָה." (דברי הימים א’ ב’:ח’)
"וּבְנֵי אוּלָם בְּדָן״ (דברי הימים א’ ז’:י״ז)
אם כך ייתכן שנאמר בלשון רבים על בן אחד.
האבן עזרא כותב: ״יתכן שהיו שנים ומת אחד מהם ולא הזכירו הכתוב, או כן דרך הלשון”.
האבן עזרא מביא שני פירושים. האחד, היו לדן שני בנים, האחד מת, והכתוב אינו מזכיר את שמו, ושם השני הנותר - חֻשִׁים.
הפירוש השני - ‘כן הוא דרך הלשון’ - ניתן להבינו בשני אופנים:
א. האחד הוא -כיון ששם הבן הוא חֻשִׁים, שמבנהו xxים, כצורת רבים, לכן יש לכתוב ״בנֵי״ כצורת רבים.
ב. ניתן לומר ״ובני״ גם כאשר זהו בן אחד. הנה בפסוק ז’ נכתב ״בנין ובני בניו אתו, בנותיו ובנות בניו”. הרי בת אחת היתה לו (דינה), וכן נכדה אחת (שרח).
וכן בפסוק ט״ו: “…כל נפש בניו ובנותיו..”
הגמרא, בבא בתרא קמ״ג:ב’ דנה במלה ״בָּנַיי״:
״ההוא דאמר להו נכסיי לבניי הוה ליה ברא וברתא מי קרו אינשי לברא בניי (ולסלוקי לברתא מעישור קאתי) או דלמא לא קרו אינשי לברא בניי ולמושכה לברתא במתנה קאתי אמר אביי ת"ש ובני דן חושים״. ומפרש רש״י שם: ״אלמא בן אחד קרי לשון רבים”.
הרב יעקב קמינצקי בספרו ״אמת ליעקב״ מביא סברה שהיו לדן שני בנים, לכל אחד קראו חֻש, ושניהם יחד - חֻשִׁים.
הייתכן שני אחים באותו שם?
הרב מביא דוגמא מהגמרא: ״מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא״. במסכת בבא בתרא דף ז’ עמוד ב’ נזכרים שני בניו של רב חסדא. הם אינם מוזכרים בשמותיהם הפרטיים, אלא ״המבוגר יותר״ (קשישא) ו״הצעיר יותר״ (ינוקא).
בפירושו למסכת כתובות פ״ט:ב’ כותב רש״י: ״מר קשישא ומר ינוקא - שני בנים היו לרב חסדא ושם שניהם שוין (שמותיהם זהים) אלא שהגדול קורין לו מר קשישא ולצעיר קורין לו מר ינוקא:״ כך גם בבני דן. שמותיהם זהים - חֻשׁ, ולכן שניהם יחד זה ״חֻשִׁים״.
חשוב לציין שהרב קמינצקי מביא את הסברה הזאת רק לכאורה. וכך הוא כותב:
״והנה לכאורה היה אפשר לפרש הפסוק…אלא דא״כ הו״ל בני בלהה שמונה נפשות, ובקרא כתיב כל נפש שבעה, ודוק”.
והדברים ברורים.
No comments:
Post a Comment