חלוקה זו של שנועדה להשאיר רושם על הקורא, אין לראות בה כיוצא מן הכלל, היא נמצאת בעל מקום.
היא שונה מאד מהצורה שאנחנו תופשים את עניין הניקוד.
הפסוקים הבאים יבהירו את הרעיון:
“וּבְנֵ֣י יַֽעֲקֹ֗ב בָּ֤אוּ מִן-הַשָּׂדֶה֙ כְּשָׁמְעָ֔ם וַיִּתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד כִּי-נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל לִשְׁכַּב֙ אֶת-בַּֽת-יַֽעֲקֹ֔ב וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵֽעָשֶֽׂה:” (בראשית ל״ד:ז)
״וַיֹּ֨אמֶר֙ כִּי-אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה-לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָֽנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת-הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת-הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה: ״ (שמות ג:יב)
״ הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר-רָב֥וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת-יְהֹוָ֑ה וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם: ״ (במדבר כ:יג)
״וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֵלַי֙ אַל-תִּירָ֣א אֹת֔וֹ כִּ֣י בְיָֽדְךָ֞ נָתַ֧תִּי אֹת֛וֹ וְאֶת-כָּל-עַמּ֖וֹ וְאֶת-אַרְצ֑וֹ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ לְסִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּֽוֹן:״ (דברים ג:ב)
״וְיוֹנָתָ֣ן לֹֽא-שָׁמַ֗ע בְּהַשְׁבִּ֣יעַ אָבִיו֮ אֶת-הָעָם֒ וַיִּשְׁלַ֗ח אֶת-קְצֵ֤ה הַמַּטֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּטְבֹּ֥ל אוֹתָ֖הּ בְּיַעְרַ֣ת הַדְּבָ֑שׁ וַיָּ֤שֶׁב יָדוֹ֙ אֶל-פִּ֔יו (ותראנה) וַתָּאֹ֖רְנָה עֵינָֽיו:״ (שמואל א יד:כז)
״ וַיָּ֣בֹא הֵלֶךְ֮ לְאִ֣ישׁ הֶֽעָשִׁיר֒ וַיַּחְמֹ֗ל לָקַ֤חַת מִצֹּאנוֹ֙ וּמִבְּקָר֔וֹ לַעֲשׂ֕וֹת לָאֹרֵ֖חַ הַבָּא-ל֑וֹ וַיִּקַּ֗ח אֶת-כִּבְשַׂת֙ הָאִ֣ישׁ הָרָ֔אשׁ וַֽיַּעֲשֶׂ֔הָ לָאִ֖ישׁ הַבָּ֥א אֵלָֽיו: ״ (שמואל ב יב:ד)
״ וְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַיהוָ֛ה בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלִָֽם:״ (ישעיהו כז:יג)
״ אֵ֣יךְ תֹּאמְרִ֞י לֹ֣א נִטְמֵ֗אתִי אַחֲרֵ֤י הַבְּעָלִים֙ לֹ֣א הָלַ֔כְתִּי רְאִ֤י דַרְכֵּךְ֙ בַּגַּ֔יְא דְּעִ֖י מֶ֣ה עָשִׂ֑ית בִּכְרָ֥ה קַלָּ֖ה מְשָׂרֶ֥כֶת דְּרָכֶֽיהָ:״ (ירמיהו ב:כג)
״וְהוֹצֵאתִ֣ים מִן-הָעַמִּ֗ים וְקִבַּצְתִּים֙ מִן-הָ֣אֲרָצ֔וֹת וַהֲבִיאֹתִ֖ים אֶל-אַדְמָתָ֑ם וּרְעִיתִים֙ אֶל-הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאֲפִיקִ֕ים וּבְכֹ֖ל מוֹשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ: ״ (יחזקאל לד:יג)
״ ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל-בֵּֽית-אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל-בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כָּל-הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל-לִבּֽוֹ: ״ (קהלת ז:ב)
״רְאֵ֨ה חַיִּ֜ים עִם-אִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר-אָהַ֗בְתָּ כָּל-יְמֵי֙ חַיֵּ֣י הֶבְלֶ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר נָֽתַן-לְךָ֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כֹּ֖ל יְמֵ֣י הֶבְלֶ֑ךָ כִּ֣י ה֤וּא חֶלְקְךָ֙ בַּֽחַיִּ֔ים וּבַעֲמָ֣לְךָ֔ אֲשֶׁר-אַתָּ֥ה עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ: (קהלת ט:יב)
הפסוקים לעיל מדגימים חלוקה על ידי אתנחתא, אך כמובן אותו עיקרון משמש גם לחלוקה של חצי פסוק או כל חלק אחר בו:
״ וַיִּשְׁמַ֗ע עַל-תִּרְהָ֤קָה מֶֽלֶךְ-כּוּשׁ֙ לֵאמֹ֔ר יָצָ֖א לְהִלָּחֵ֣ם אִתָּ֑ךְ וַיִּשְׁמַע֙ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים אֶל-חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹֽר: (ישעיהו לז:ט)
״וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ אֶל-כָּל-הַשָּׂרִ֔ים וְאֶל-כָּל-הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר יְהוָ֣ה שְׁלָחַ֗נִי לְהִנָּבֵ֞א אֶל-הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ וְאֶל-הָעִ֣יר הַזֹּ֔את אֵ֥ת כָּל-הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שְׁמַעְתֶּֽם:״ (ירמיהו כו:יב)
״ וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת-בְּנֵֽי-לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה:״ (מלאכי ג:ג)
תוכל גם להשוות עם פסוקים שם אין מופיע אתנחתא בכותרת הפסוק, אך המשפט הבא מחולק כאילו שאין בפסוק כותרת. (בשם ״כותרת״ superscription כיניתי את תחילת הפסוק המשמש ככותרת לו)
״אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת-הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ-נֹֽחַ:״ (בראשית ו:ט)
״אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם בֶּן-מְאַ֣ת שָׁנָ֔ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת-אַרְפַּכְשָׁ֑ד שְׁנָתַ֖יִם אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל:״ (בראשית יא:י)
״אֵ֣לֶּה | תֹּֽלְד֣וֹת יַֽעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן-שְׁבַֽע-עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת-אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת-בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת-בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת-דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל-אֲבִיהֶֽם:״ (בראשית לז:ב)
ג (2) כדאי לשים לב לפסוקים בהם יש מילים המהוות פתיחה לדיבור, או כל דבר דומה כמו נאום, צווי,שבועה, וכו’. פסוקים אלה מכילים משפט טפל. החלק המכיל את הדיבור (נאום, צווי, וכו’) נחשב לחלק החשוב, והוא אשר מקבל את הטעמים העיקריים. בקיצור, החלוקה נעשית כאילו מילות הפתיחה אינן קיימות.
אין כל קושי בשני הפסוקים הנ״ל. מחלקים כך במקרים רבים:
״… וַיֹּֽאמְר֣וּ לֹּ֔א || כִּ֥י בָֽרְח֖וֹב נָלִֽין: ״ (בראשית יט:ב)
״וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל-נָ֖א אֲדֹנָֽי: || הִנֵּה-נָ֠א מָצָ֨א עַבְדְּךָ֣ חֵן֘ בְּעֵינֶ֒יךָ֒ וַתַּגְדֵּ֣ל חַסְדְּךָ֗ אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֨יתָ֙ עִמָּדִ֔י לְהַֽחֲי֖וֹת אֶת-נַפְשִׁ֑י וְאָֽנֹכִ֗י לֹ֤א אוּכַל֙ לְהִמָּלֵ֣ט הָהָ֔רָה פֶּן-תִּדְבָּקַ֥נִי הָֽרָעָ֖ה וָמַֽתִּי:״ (בראשית יט:יח,יט)
בעלי הטעמים ממשיכים לפסק יותר מאשר אנו עושים היום בפיסוק המודרני. הם משעבדים את המלים בפסוק הן בצורה תחבירית והן בצורה לוגית.
“ וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם || וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם:״ (בראשית א:ו)
״וַיֹּ֧אמֶר לוֹ יְהֹוָ֗ה לָכֵן֙ כָּל-הֹרֵ֣ג קַ֔יִן || שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם… ״ (בראשית ד:טו)
״וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א יְהוָֹ֖ה בְּשֵׁ֑ם || בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן-אוּרִ֥י בֶן-ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה:״ (שמות לה:ל)
״ נִשְׁבַּ֨ע אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ בְּקָדְשׁ֔וֹ כִּ֛י הִנֵּ֥ה יָמִ֖ים בָּאִ֣ים עֲלֵיכֶ֑ם || וְנִשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ בְּצִנּ֔וֹת וְאַחֲרִיתְכֶ֖ן בְּסִיר֥וֹת דּוּגָֽה:״ (עמוס ד:ב)
״כָּל-קֳבֵ֣ל דְּנָ֔ה מַלְכָּ֕א בְּנַ֖ס וּקְצַ֣ף שַׂגִּ֑יא || וַאֲמַר֙ לְה֣וֹבָדָ֔ה לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל:״ (דניאל ב:יב)
״(אנתה) אַ֣נְתְּ מַלְכָּא֮ שָׂ֣מְתָּ טְּעֵם֒ דִּ֣י כָל-אֱנָ֡שׁ דִּֽי-יִשְׁמַ֡ע קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרֹקִיתָא (קיתרס) קַתְר֨וֹס שַׂבְּכָ֤א פְסַנְתֵּרִין֙ (וסיפניה) וְסוּפֹּ֣נְיָ֔ה וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א || יִפֵּ֥ל וְיִסְגֻּ֖ד לְצֶ֥לֶם דַּהֲבָֽא: ״ (דניאל ג:י)
דוגמאות מעין אלה תוכל למצוא בכל דף במקרא.
ג (3) השלב הבא הוא מעין שילוב של (1) ו(2) או חזרה של (2). במלים אחרות, קיימים משפטים מורכבים הכוללים שני איברים או יותר, שכל אחד מהם יהיה משועבד בצורה ישירה או עקיפה לאותו חלק עיקרי של המשפט, מופרד באתנחתא או טעם מפסיק אחר בדרגה גבוהה. ראה בדוגמאות להלן:
״ וַיִּיקַ֣ץ יַֽעֲקֹב֘ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהֹוָ֔ה בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה || וְאָֽנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי:״ (בראשית כח:טז)
״וַיְסַפֵּ֣ר אֶל-אָבִיו֘ וְאֶל-אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר-בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַֽחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ || הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּֽחֲוֹ֖ת לְךָ֖ אָֽרְצָה:״ (בראשית לז:י)
״הָל֞וֹךְ וְאָמַרְתָּ֣ אֶל-חִזְקִיָּ֗הוּ כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יךָ שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת-תְּפִלָּתֶ֔ךָ רָאִ֖יתִי אֶת-דִּמְעָתֶ֑ךָ || הִנְנִי֙ יוֹסִ֣ף עַל-יָמֶ֔יךָ חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה: (ישעיהו לח:ה)
״מִכְּנַ֨ף הָאָ֜רֶץ זְמִרֹ֤ת שָׁמַ֙עְנוּ֙ צְבִ֣י לַצַּדִּ֔יק וָאֹמַ֛ר רָזִי-לִ֥י רָֽזִי-לִ֖י א֣וֹי לִ֑י || בֹּגְדִ֣ים בָּגָ֔דוּ וּבֶ֥גֶד בּוֹגְדִ֖ים בָּגָֽדוּ:״ (ישעיהו כד:טז)
״וַתַּ֤הַר עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בַּ֔ת וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ קְרָ֥א שְׁמָ֖הּ לֹ֣א רֻחָ֑מָה || כִּי֩ לֹ֨א אוֹסִ֜יף ע֗וֹד אֲרַחֵם֙ אֶת-בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי-נָשֹׂ֥א אֶשָּׂ֖א לָהֶֽם: ״ (הושע א:ו)
דוגמאות נוספות:
״וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֘ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת-הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל-חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל-הָאָֽרֶץ:״ (בראשית א:כח)
״ וַיָּ֣רַח יְהֹוָה֘ אֶת-רֵ֣יחַ הַנִּיחֹ֒חַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-לִבּ֗וֹ לֹא-אֹ֠סִ֠ף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת-הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָֽאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא-אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת-כָּל-חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי:״ (בראשית ח:כא)
״ וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֘ אֶת-קוֹל הַנַּ֒עַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים | אֶל-הָגָר֙ מִן-הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה-לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל-תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי-שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל-ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּֽאֲשֶׁ֥ר הוּא-שָֽׁם:״ (בראשית כא:יז)
״וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל֘ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א | לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם-נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִׂים-נָ֥א יָֽדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶֽאֱמֶ֔ת אַל-נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם: ״ (בראשית מז:כט)
״וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹן֘ אֶל-פַּרְעֹה֒ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָֹה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד-מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵֽעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי: ״ (שמות י:ה)
״זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּֽלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֘ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת-זַרְעֲכֶ֔ם כְּכֽוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל-הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַֽרְעֲכֶ֔ם וְנָֽחֲל֖וּ לְעֹלָֽם:״ (שמות לב:יג)
״וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ | עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֮ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֮ אֶל-הַמֶּ֣לֶךְ אֲשֶׁר-שָׁלַ֣ח אֶתְכֶם֒ וְדִבַּרְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַֽמִבְּלִ֤י אֵין-אֱלֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣ה שֹׁלֵ֔חַ לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֑וֹן לָ֠כֵן הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר-עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹֽא-תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּֽי-מ֥וֹת תָּמֽוּת: ״ (מלכים ב’ א:ו)
״וַיָּשָׁב֩ אֶל-אִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים ה֣וּא וְכָֽל-מַחֲנֵ֗הוּ וַיָּבֹא֮ וַיַּעֲמֹ֣ד לְפָנָיו֒ וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה-נָ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֣י אֵ֤ין אֱלֹהִים֙ בְּכָל-הָאָ֔רֶץ כִּ֖י אִם-בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֛ה קַח-נָ֥א בְרָכָ֖ה מֵאֵ֥ת עַבְדֶּֽךָ: ״ (מלכים ב’ ה:טו)
״וְעַתָּ֞ה שִׁמְעִי-זֹ֤את עֲדִינָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָ֔בָהּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד לֹ֤א אֵשֵׁב֙ אַלְמָנָ֔ה וְלֹ֥א אֵדַ֖ע שְׁכֽוֹל:״ (ישעיהו מז:ח)
״וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר-שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ לֹֽא-יָמ֡וּשׁוּ מִפִּיךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מֵעַתָּ֖ה וְעַד-עוֹלָֽם:״ (ישעיהו נט:כא)
״ כִּ֣י (התעתים) הִתְעֵיתֶם֮ בְּנַפְשֽׁוֹתֵיכֶם֒ כִּֽי-אַתֶּ֞ם שְׁלַחְתֶּ֣ם אֹתִ֗י אֶל-יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר הִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲדֵ֔נוּ אֶל-יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וּכְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יֹאמַ֜ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ כֵּ֥ן הַגֶּד-לָ֖נוּ וְעָשִֽׂינוּ:״ (ירמיהו מב:כ)
[כמו כן גם בפסוקים הבאים:
״וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת-כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֨יאוּ֙ אֶל-אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּֽאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר-נָ֞א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם-לֹֽא:״ (בראשית לז:לב)
״וַ֠יָּבִאוּ אֶת-רֹ֨אשׁ אִֽישׁ-בֹּ֥שֶׁת אֶל-דָּוִד֮ חֶבְרוֹן֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל-הַמֶּ֔לֶךְ הִנֵּֽה-רֹ֣אשׁ אִֽישׁ-בֹּ֗שֶׁת בֶּן-שָׁאוּל֙ אֹֽיִבְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר בִּקֵּ֖שׁ אֶת-נַפְשֶׁ֑ךָ וַיִּתֵּ֣ן יְ֠הוָה לַֽאדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ נְקָמוֹת֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה מִשָּׁא֖וּל וּמִזַּרְעֽוֹ:״ (שמואל ב’ ד:ח)
״וַיַּגַּ֣ע עַל-פִּ֔י וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה נָגַ֥ע זֶ֖ה עַל-שְׂפָתֶ֑יךָ וְסָ֣ר עֲוֹנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר:״ (ישעיהו ו:ז)
״וְעַתָּ֞ה שִׁמְעִי-זֹ֤את עֲדִינָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָ֔בָהּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד לֹ֤א אֵשֵׁב֙ אַלְמָנָ֔ה וְלֹ֥א אֵדַ֖ע שְׁכֽוֹל:״ (ישעיהו מז:ח)
״וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכָל-מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְהוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ: ״ (ישעיהו סב:ב)
״וְכִֽי-יִשְׁמְע֣וּ הַשָּׂרִים֮ כִּֽי-דִבַּ֣רְתִּי אִתָּךְ֒ וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ הַגִּֽידָה-נָּ֨א לָ֜נוּ מַה-דִּבַּ֧רְתָּ אֶל-הַמֶּ֛לֶךְ אַל-תְּכַחֵ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וְלֹ֣א נְמִיתֶ֑ךָ וּמַה-דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ הַמֶּֽלֶךְ:״ (ירמיהו לח:כה)
״ע֣וֹד | זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֮ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ אֵ֣שׁ אֱלֹהִ֗ים נָֽפְלָה֙ מִן-הַשָּׁמַ֔יִם וַתִּבְעַ֥ר בַּצֹּ֛אן וּבַנְּעָרִ֖ים וַתֹּאכְלֵ֑ם וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק-אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ:״ (איוב א:טו)]
ג(4) בעניין פסוקים שיש בהם פתיחה ואשר מופרדים בדרך כלל בטעם מן המשפט המשועבד, יש לראות גם את המלים ״והיה״, ״ויהי”, כמו בפסוקים:
״וְהָיָ֥ה כָל-מֹֽצְאִ֖י || יַֽהַרְגֵֽנִי:״ (בראשית ד:יד) (המשפט המשועבד מחולק. א.ג.)
״וְהָ֤יָה הוּא֙ || יִֽהְיֶה-לְּךָ֣ לְפֶ֔ה״ (שמות ד:טז)
השווה לפסוק:
״וַֽיְהִי-ה֗וּא טֶ֘רֶם֘ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן-מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל-שִׁכְמָֽהּ:״ (בראשית כד:טו)
״וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם || אֶת-דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה״ (מלכים א’ ה:כא)
״ וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע || שָׁנָ֗ה״ (מלכים ב’ כה:כז)
בפסוקים הנ״ל עצם מהותה של מילת הפתיחה מספיקה לציין שיש אחריה משפט משועבד.
(בחלקי המשפטים האלה שהציג המחבר היינו מצפים שההפרדה בין החלק העיקרי לחלק הטפל, המשועבד, תתבצע על ידי טעם מפסיק, אך אין הדבר כך. טעם מפסיק חזק מחלק את המשפט המשועבד. אחרי מילת הפתיחה לא נדרש טעם מפסיק חזק, כי עצם מהות המלה מצביעה על ההפרדה. מלים כמו ״והיה״, ״ויהי״ ודומותיהן. א.ג.)
ד. תוספת:
בניגוד לפסוקים בהם יש מלות פתיחה או משפטי פתיחה, ישנם פסוקים בהם יש ״תוספת״, שם החלוקה הלוגית אמורה להיות מיד לפני תוספת הדיבור. מקרים אלו הם אינם מרובים כמו פסוקים עם איברי (מלות או משפטי) פתיחה.
ניתן לחלק פסוקים אלה לשלוש קבוצות:
ד(1) אלו בהם יש קשר חזק מבחינה לוגית בין האיבר שלפני התוספת לבין התוספת עצמה.
לדוגמה בפסוק: ״וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת-שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת-הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת-הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּֽוֹכָבִֽים: (בראשית א:טז). ״ואת הכוכבים״ אינו מופרד באתנחתא מהמלה הקודמת (כפי שהיינו מצפים. א.ג), אלא הוא מחובר עם טעם לאיבר המתאר את המאור הקטן, כיון שהכוכבים יחד עם הירח מונו להאיר את הלילה. [השווה ל: ״כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהוָ֗ה נֹתֵ֥ן שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר לָ֑יְלָה״ (ירמיהו לא:לד)].
(דוגמאות נוספות: א.ג.)
״בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֨יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם || עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל-הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי-עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל-עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב: ״ (בראשית ג:יט)
״…כִּ֣י שָׁת-לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר || תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן:״ (בראשית ד:כה)
״… כִּי-נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל לִשְׁכַּב֙ אֶת-בַּֽת-יַֽעֲקֹ֔ב וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵֽעָשֶֽׂה:״ (בראשית לד:ז)
״לֹֽא-יָס֥וּר שֵׁ֨בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי-יָבֹ֣א (שילה) שִׁיל֔וֹ וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים: (בראשית מט:י)
״… וְטִֽהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙ מִסְפַּ֣חַת הִ֔וא וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר:״ (ויקרא יג:ו)
״… כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֨אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּ֗ר אֶת-י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ:״ (דברים טז:ג)
״וַיִּשְׁלַ֞ח מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה אֶת-קְצֵ֤ה הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּגַּ֥ע בַּבָּשָׂ֖ר וּבַמַּצּ֑וֹת וַתַּ֨עַל הָאֵ֜שׁ מִן-הַצּ֗וּר וַתֹּ֤אכַל אֶת-הַבָּשָׂר֙ וְאֶת-הַמַּצּ֔וֹת וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הָלַ֖ךְ מֵעֵינָֽיו: ״ (שופטים ו:כא)
״וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת-הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְה֥וּא שֹׁתֶ֛ה ה֥וּא וְהַמְּלָכִ֖ים בַּסֻּכּ֑וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֶל-עֲבָדָיו֙ שִׂ֔ימוּ וַיָּשִׂ֖ימוּ עַל-הָעִֽיר: ״(מלכים א’ כ:יב)
״אֲדֹנָ֖י עֲלֵיהֶ֣ם יִֽחְי֑וּ וּלְכָל-בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י וְתַחֲלִימֵ֖נִי וְהַחֲיֵֽנִי:״ (ישעיהו לח:טז)
״הֵ֣ן גּ֤וֹי לֹֽא-תֵדַע֙ תִּקְרָ֔א וְג֥וֹי לֹֽא-יְדָע֖וּךָ אֵלֶ֣יךָ יָר֑וּצוּ לְמַ֙עַן֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵאֲרָֽךְ:״ (ישעיהו נה:ה)
״כְּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר אִמּ֖וֹ תְּנַחֲמֶ֑נּוּ כֵּ֤ן אָֽנֹכִי֙ אֲנַ֣חֶמְכֶ֔ם וּבִירֽוּשָׁלִַ֖ם תְּנֻחָֽמוּ:״ (ישעיהו סו:טז)
״ אָ֥ז יְרַנְּנ֖וּ עֲצֵ֣י הַיָּ֑עַר מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה כִּי-בָ֖א לִשְׁפּ֥וֹט אֶת-הָאָֽרֶץ:״ (דברי הימים א’ טז:לג)
״לִפְנֵ֤י יְהוָ֨ה | כִּ֬י בָ֗א כִּ֥י בָא֮ לִשְׁפֹּ֪ט הָ֫אָ֥רֶץ יִשְׁפֹּֽט-תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בֶּאֱמוּנָתֽוֹ:״ (תהילים צו:יג)
ד(2): הקבוצה השניה מכילה בטוי שחוזר על עצמו, שלעתים מחובר לסוף הפסוק, מבלי להשפיע על תהליך החלוקה הרגיל שלו. כמו ״נְאֻם ה’ ״ , ״או אָמַר ה' ״ וביטויים דומים לאלה.
דוגמאות:
״וְאִם-תְּמָאֲנ֖וּ וּמְרִיתֶ֑ם חֶ֣רֶב תְּאֻכְּל֔וּ כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר: ״ (ישעיהו א:כ)
״נִשְׁאַר-בּ֤וֹ עֽוֹלֵלֹת֙ כְּנֹ֣קֶף זַ֔יִת שְׁנַ֧יִם שְׁלֹשָׁ֛ה גַּרְגְּרִ֖ים בְּרֹ֣אשׁ אָמִ֑יר אַרְבָּעָ֣ה חֲמִשָּׁ֗ה בִּסְעִפֶ֙יהָ֙ פֹּֽרִיָּ֔ה נְאֻם-יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: ״ (ישעיהו יז:ו)
״ פַּ֥חַד וָפַ֖חַת וָפָ֑ח עָלֶ֛יךָ יוֹשֵׁ֥ב מוֹאָ֖ב נְאֻם-יְהוָֽה:״ (ירמיהו מח:מג)
״ וְֽהָ֨יְתָ֜ה חֶרְפָּ֤ה וּגְדוּפָה֙ מוּסָ֣ר וּמְשַׁמָּ֔ה לַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר סְבִיבוֹתָ֑יִךְ בַּעֲשׂוֹתִי֩ בָ֨ךְ שְׁפָטִ֜ים בְּאַ֤ף וּבְחֵמָה֙ וּבְתֹכְח֣וֹת חֵמָ֔ה אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי: ״ (יחזקאל ה:טו)
״וְנָתַתִּ֥י אֶת-הָאָ֖רֶץ שְׁמָמָ֑ה יַ֚עַן מָ֣עֲלוּ מַ֔עַל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה:״ (יחזקאל טו:ח)
״ וְנָתַתִּ֤י יְאֹרִים֙ חָֽרָבָ֔ה וּמָכַרְתִּ֥י אֶת-הָאָ֖רֶץ בְּיַד-רָעִ֑ים וַהֲשִׁמֹּתִ֞י אֶ֤רֶץ וּמְלֹאָהּ֙ בְּיַד-זָרִ֔ים אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי:״ (יחזקאל ל:יב)
״ וְהָלַ֥ךְ מַלְכָּ֖ם בַּגּוֹלָ֑ה ה֧וּא וְשָׂרָ֛יו יַחְדָּ֖ו אָמַ֥ר יְהוָֽה:״ (עמוס א:טו)
ודומיהם.
וכן גם ״אֲנִי ה’״:
״וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּֽעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:״ (יקרא יט:י)
״וּמִן-הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֹֽה:״ (ויקרא כא:יב)
״אֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם לְדֹרֹ֨תֵיכֶ֜ם כָּל-אִ֣ישׁ | אֲשֶׁר-יִקְרַ֣ב מִכָּל-זַֽרְעֲכֶ֗ם אֶל-הַקֳּדָשִׁים֙ אֲשֶׁ֨ר יַקְדִּ֤ישׁוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ לַֽיהֹוָ֔ה וְטֻמְאָת֖וֹ עָלָ֑יו וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֧פֶשׁ הַהִ֛וא מִלְּפָנַ֖י אֲנִ֥י יְהוָֹֽה:״ (ויקרא כב:ג)
״ וְזָֽכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִֽאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי-אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵֽאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְהוָֹֽה:״ (ויקרא כו:מה)
וכן גם ״ה' שְׁמוֹ״:
״אִם-יָמֻ֜שׁוּ הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנַ֖י נְאֻם-יְהוָ֑ה גַּם֩ זֶ֨רַע יִשְׂרָאֵ֜ל יִשְׁבְּת֗וּ מִֽהְי֥וֹת גּ֛וֹי לְפָנַ֖י כָּל-הַיָּמִֽים:״ (ירמיהו לא:לה)
״כֹּֽה-אָמַ֥ר יְהוָ֖ה עֹשָׂ֑הּ יְהוָ֗ה יוֹצֵ֥ר אוֹתָ֛הּ לַהֲכִינָ֖הּ יְהוָ֥ה שְׁמֽוֹ:״ (ירמיהו לג:ב)
״עֹשֵׂ֨ה כִימָ֜ה וּכְסִ֗יל וְהֹפֵ֤ךְ לַבֹּ֙קֶר֙ צַלְמָ֔וֶת וְי֖וֹם לַ֣יְלָה הֶחְשִׁ֑יךְ הַקּוֹרֵ֣א לְמֵֽי-הַיָּ֗ם וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם עַל-פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ יְהוָ֥ה שְׁמֽוֹ: ״ (עמוס ה:ח)
״הַבּוֹנֶ֤ה בַשָּׁמַ֙יִם֙ (מעלותו) מַעֲלוֹתָ֔יו וַאֲגֻדָּת֖וֹ עַל-אֶ֣רֶץ יְסָדָ֑הּ הַקֹּרֵ֣א לְמֵֽי-הַיָּ֗ם וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם עַל-פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ יְהוָ֥ה שְׁמֽוֹ:״(עמוס ט:ו)
ד(3) הקבוצה השלישית קשורה לחלוקה המיוחדת אותה מוצאים לעתים קרובות לפני המילה ״לֵאמֹר״:
״ וַיְצַו֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל-הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵץ-הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל:״ (בראשית ב:טז)
״בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהֹוָ֛ה אֶת-אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֨תִּי֙ אֶת-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד-הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר-פְּרָֽת:״ (בראשית טו:יח)
״וַיֻּכּ֗וּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר-שָׂ֣מוּ עֲלֵהֶ֔ם נֹֽגְשֵׂ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֡וּעַ לֹא֩ כִלִּיתֶ֨ם חָקְכֶ֤ם לִלְבֹּן֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם גַּם-תְּמ֖וֹל גַּם-הַיּֽוֹם:״ (שמות ה:יד)
״וַיְהִ֧י דְבַר-יְהוָ֛ה אֶֽל-יִרְמְיָ֖הוּ שֵׁנִ֑ית וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ עָצ֔וּר בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָ֖ה לֵאמֹֽר:״ (ירמיהו לג:א)
בפסוקים אלה החלוקה היא כאילו המלה ״לֵאמֹר״ אינה נמצאת. והמלה או המלים בינה לבין המשפט העיקרי שלפניה מחוברים בצורה מאד מגושמת. נראה שמטרת החלוקה בצורה זו היא מוסיקלית טהורה,
להשיג גיוון בנגינה. גיוון זה לא היה מושג אילו החלוקה היתה במילה הקודמת למלה ״לֵאמֹר״.
כמו כן זה מבטיח נגינה מלאה בפסוקים ארוכים.
ראה בשתי הדוגמאות להלן:
״בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר-הִתְהַלַּכְתִּי֮ בְּכָל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶת-אַחַד֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֗יתִי לִרְע֛וֹת אֶת-עַמִּ֥י אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה לֹֽא-בְנִיתֶ֥ם לִ֖י בֵּ֥ית אֲרָזִֽים:״ (שמואל ב’ ז:ז)
״וַיַּעֲנ֣וּ אֶֽת-יִרְמְיָ֗הוּ כָּל-הָאֲנָשִׁ֤ים הַיֹּֽדְעִים֙ כִּֽי-מְקַטְּר֤וֹת נְשֵׁיהֶם֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְכָל-הַנָּשִׁ֥ים הָעֹמְד֖וֹת קָהָ֣ל גָּד֑וֹל וְכָל-הָעָ֛ם הַיֹּשְׁבִ֥ים בְּאֶֽרֶץ-מִצְרַ֖יִם בְּפַתְר֥וֹס לֵאמֹֽר: ״ (ירמיהו מד:טו)
בכך שההטעמה של ״לֵאמֹר״ היא באתנחתא או בסוף פסוק, נמנע מהפסוק להשמע מונוטוני.
בטעמים אחרים הדבר לעתים קרובות זניח.
בספר בראשית יש רק שני מקרים כאלה שהבחנתי בהם, וזה מתוך כשלושים דוגמאות:
״וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל-אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת-שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם-לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל-יָדִ֔י וַֽאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ: ״ (בראשית מב:לז)
״ וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו: (בראשית מה:טז)
(דבריו אינם ברורים לי מספיק. בספר בראשית המילה ״לֵאמֹר״ מופיעה 80 פעם. מתוכם 31 באתנחתא, ו-10 בסוף פסוק. כמו כן 19 בז״ק, 6 ברביע, 5 בטיפחא, ו-2 בתביר.)
ה. תקבולת:
חשוב להבחין את השפעת התקבולת על חלוקת הפסוק. התקבולת משמשת כעיטור העיקרי לכל הקטעים הפואטים בכ״א הספרים, וכן גם לקטעים הפרוזאים. הדבר ניכר בעיקר בחלוקת הפסוק העיקרית, אך קיים גם בחלוקות המשנה של הפסוק.
על צורות התקבולות השונות ניתן לקרוא בספרי על טעמי אמ״ת עמודים 24-28.
התקבולת השכיחה ביותר היא תקבולת חלקית, עם תוספת או בלעדיה.
ה(1): תקבולת חלקים ללא תוספת, כמו בפסוקים הבאים:
״ כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם || וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו:(בראשית כב:יז)
״חָדְשֵׁיכֶ֤ם וּמוֹעֲדֵיכֶם֙ שָׂנְאָ֣ה נַפְשִׁ֔י ; הָי֥וּ עָלַ֖י לָטֹ֑רַח || נִלְאֵ֖יתִי נְשֹֽׂא״ (ישעיהו א:יד)
״כַּאֲשֶׁ֨ר שָׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יךָ֙ רַבִּ֔ים כֵּן-מִשְׁחַ֥ת מֵאִ֖ישׁ מַרְאֵ֑הוּ || וְתֹאֲר֖וֹ מִבְּנֵ֥י אָדָֽם:״ (ישעיהו נב:יד)
״שָׁמְנ֣וּ עָשְׁת֗וּ ; גַּ֚ם עָֽבְר֣וּ דִבְרֵי-רָ֔ע דִּ֣ין לֹא-דָ֔נוּ דִּ֥ין יָת֖וֹם וְיַצְלִ֑יחוּ || וּמִשְׁפַּ֥ט אֶבְיוֹנִ֖ים לֹ֥א שָׁפָֽטוּ:״ (ירמיהו ה:כח)
הוספתי עוד כמה פסוקים לטובת המתחילים:
״בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל:״ (בראשית מט:כז)
״אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙ לֹ֣א תִרְא֔וּ וְלַ֣חֹזִ֔ים לֹ֥א תֶחֱזוּ-לָ֖נוּ נְכֹח֑וֹת דַּבְּרוּ-לָ֣נוּ חֲלָק֔וֹת חֲז֖וּ מַהֲתַלּֽוֹת:״ (ישעיהו ל:י)
״לְמַ֧עַן יִרְא֣וּ וְיֵדְע֗וּ וְיָשִׂ֤ימוּ וְיַשְׂכִּ֙ילוּ֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֥י יַד-יְהוָ֖ה עָ֣שְׂתָה זֹּ֑את וּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרָאָֽהּ:״ (ישעיהו מא:כ)
״רְאֵ֞ה הִפְקַדְתִּ֣יךָ | הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה עַל-הַגּוֹיִם֙ וְעַל-הַמַּמְלָכ֔וֹת לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּלְהַאֲבִ֣יד וְלַהֲר֑וֹס לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ: (ירמיהו א:י) -כאן תקבולת ניגודית.
״לְכוּ֙ וְנָשׁ֣וּבָה אֶל-יְהוָ֔ה כִּ֛י ה֥וּא טָרָ֖ף וְיִרְפָּאֵ֑נוּ יַ֖ךְ וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ: ״ (הושע ו:א)
״ נָֽפְלָה֙ לֹֽא-תוֹסִ֣יף ק֔וּם בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל נִטְּשָׁ֥ה עַל-אַדְמָתָ֖הּ אֵ֥ין מְקִימָֽהּ: (עמוס ה:ב)
״וְשַׁבְתִּי֮ אֶת-שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת-יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת-פְּרִיהֶֽם: (עמוס ט:יד)
״וְהָיָ֤ה כָל-רֹאַ֙יִךְ֙ יִדּ֣וֹד מִמֵּ֔ךְ וְאָמַר֙ שָׁדְּדָ֣ה נִֽינְוֵ֔ה מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑הּ מֵאַ֛יִן אֲבַקֵּ֥שׁ מְנַחֲמִ֖ים לָֽךְ:״ (נחום ג:ז)
בפסוקים הנ״ל ובדומיהם הרעיון המרכזי בפסוק (או במשפט) ניתן קודם, ואחריו מופיע המקביל של החלק האחרון. מתעלמים כאן מהחלוקה הלוגית.
ה(2): תקבולת חלקים עם תוספת, כמו בפסוקים הבאים:
״וְהָיָ֛ה כְּאָבָ֥ק דַּ֖ק הֲמ֣וֹן זָרָ֑יִךְ || וּכְמֹ֤ץ עֹבֵר֙ הֲמ֣וֹן עָֽרִיצִ֔ים ; וְהָיָ֖ה לְפֶ֥תַע פִּתְאֹֽם:״ (ישעיהו כט:ה)
״כִּ֤י יְהוָה֙ שֹׁפְטֵ֔נוּ יְהוָ֖ה מְחֹקְקֵ֑נוּ || יְהוָ֥ה מַלְכֵּ֖נוּ ה֥וּא יוֹשִׁיעֵֽנוּ:״ (ישעיהו לג:כב)
״ וְהוֹלַכְתִּ֣י עִוְרִ֗ים בְּדֶ֙רֶךְ֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ ; בִּנְתִיב֥וֹת לֹֽא-יָדְע֖וּ אַדְרִיכֵ֑ם || אָשִׂים֩ מַחְשָׁ֨ךְ לִפְנֵיהֶ֜ם לָא֗וֹר וּמַֽעֲקַשִּׁים֙ לְמִישׁ֔וֹר אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים עֲשִׂיתִ֖ם וְלֹ֥א עֲזַבְתִּֽים: (ישעיהו מב:טז)
״רָנִּ֥י עֲקָרָ֖ה לֹ֣א יָלָ֑דָה|| פִּצְחִ֨י רִנָּ֤ה וְצַהֲלִי֙ לֹא-חָ֔לָה ; כִּֽי-רַבִּ֧ים בְּֽנֵי-שׁוֹמֵמָ֛ה מִבְּנֵ֥י בְעוּלָ֖ה אָמַ֥ר יְהוָֽה:״ (ישעיהו נד:א)
״עֲלִ֤י הַלְּבָנוֹן֙ וּֽצְעָ֔קִי ; וּבַבָּשָׁ֖ן תְּנִ֣י קוֹלֵ֑ךְ || וְצַֽעֲקִי֙ מֵֽעֲבָרִ֔ים ; כִּ֥י נִשְׁבְּר֖וּ כָּל-מְאַהֲבָֽיִךְ: ״ (ירמיהו כב״כ)
דוגמאות נוספות:
״כִּ֣י י֞וֹם לַיהוָ֧ה צְבָא֛וֹת עַ֥ל כָּל-גֵּאֶ֖ה וָרָ֑ם וְעַ֖ל כָּל-נִשָּׂ֥א וְשָׁפֵֽל:״ (ישעיהו ב:יב)
״שְׁאָגָ֥ה ל֖וֹ כַּלָּבִ֑יא (ושאג) יִשְׁאַ֨ג כַּכְּפִירִ֤ים וְיִנְהֹם֙ וְיֹאחֵ֣ז טֶ֔רֶף וְיַפְלִ֖יט וְאֵ֥ין מַצִּֽיל:״ (ישעיהו ה:כט)
״עֻ֥צוּ עֵצָ֖ה וְתֻפָ֑ר דַּבְּר֤וּ דָבָר֙ וְלֹ֣א יָק֔וּם כִּ֥י עִמָּ֖נוּ אֵֽל:״ (ישעיהו ח:י)
״ הֲיִתְפָּאֵר֙ הַגַּרְזֶ֔ן עַ֖ל הַחֹצֵ֣ב בּ֑וֹ אִם-יִתְגַּדֵּ֤ל הַמַּשּׂוֹר֙ עַל-מְנִיפ֔וֹ כְּהָנִ֥יף שֵׁ֙בֶט֙ וְאֶת-מְרִימָ֔יו כְּהָרִ֥ים מַטֶּ֖ה לֹא-עֵֽץ:״ (ישעיהו י:טו)
״ ק֥וֹל הָמ֛וֹן בֶּֽהָרִ֖ים דְּמ֣וּת עַם-רָ֑ב ק֠וֹל שְׁא֞וֹן מַמְלְכ֤וֹת גּוֹיִם֙ נֶֽאֱסָפִ֔ים יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת מְפַקֵּ֖ד צְבָ֥א מִלְחָמָֽה:״ (ישעיהו יג:ד)
״עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן לִבְשִׁ֣י | בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹא-בָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא:״ (ישעיהו נב:א)
״ בְּחַלְּקֵי-נַ֣חַל חֶלְקֵ֔ךְ הֵ֥ם הֵ֖ם גּוֹרָלֵ֑ךְ גַּם-לָהֶ֞ם שָׁפַ֥כְתְּ נֶ֙סֶךְ֙ הֶעֱלִ֣ית מִנְחָ֔ה הַ֥עַל אֵ֖לֶּה אֶנָּחֵֽם:״ ישעיהו נז:ו)
״בַּת-אִמֵּ֣ךְ אַ֔תְּ גֹּעֶ֥לֶת אִישָׁ֖הּ וּבָנֶ֑יהָ וַאֲח֨וֹת אֲחוֹתֵ֜ךְ אַ֗תְּ אֲשֶׁ֤ר גָּֽעֲ֙לוּ֙ אַנְשֵׁיהֶ֣ן וּבְנֵיהֶ֔ן אִמְּכֶ֣ן חִתִּ֔ית וַאֲבִיכֶ֖ן אֱמֹרִֽי:״ (יחזקאל טז:נה)
״הַגֶּ֣פֶן הוֹבִ֔ישָׁה וְהַתְּאֵנָ֖ה אֻמְלָ֑לָה רִמּ֞וֹן גַּם-תָּמָ֣ר וְתַפּ֗וּחַ כָּל-עֲצֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ יָבֵ֔שׁוּ כִּֽי-הֹבִ֥ישׁ שָׂשׂ֖וֹן מִן-בְּנֵ֥י אָדָֽם:״ (יואל א:יב)
להלן מספר דוגמאות של תקבולת מדורגת:
״ עַל-כֵּ֖ן יִתְרָ֣ה עָשָׂ֑ה וּפְקֻדָּתָ֔ם עַ֛ל נַ֥חַל הָעֲרָבִ֖ים יִשָּׂאֽוּם:״ (ישעיהו טו:ז)
״עָר֥וֹת עַל-יְא֖וֹר עַל-פִּ֣י יְא֑וֹר || וְכֹל֙ מִזְרַ֣ע יְא֔וֹר יִיבַ֥שׁ נִדַּ֖ף וְאֵינֶֽנּוּ:״ (ישעיהו יט:ז)
״ אֶ֣לֶף אֶחָ֗ד מִפְּנֵי֙ גַּעֲרַ֣ת אֶחָ֔ד מִפְּנֵ֛י גַּעֲרַ֥ת חֲמִשָּׁ֖ה תָּנֻ֑סוּ עַ֣ד אִם-נוֹתַרְתֶּ֗ם כַּתֹּ֙רֶן֙ עַל-רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר וְכַנֵּ֖ס עַל-הַגִּבְעָֽה: ״ (ישעיהו ל:יז)
״ וּמֵעוֹלָ֥ם לֹא-שָׁמְע֖וּ לֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ || עַ֣יִן לֹֽא-רָאָ֗תָה אֱלֹהִים֙ זוּלָ֣תְךָ֔ יַעֲשֶׂ֖ה לִמְחַכֵּה-לֽוֹ:״ (ישעיהו סד:ג)
תקבולת זו שכיחה יותר בספרי אמ״ת.
ו. הדגשה ופירוט:
במקרים אלה ההפסק המוסיקלי החזק ביותר בא בתוך הפרטים אותם רוצים להדגיש ולפרט, במקום חלוקה לוגית או יותר מכך במקום חלוקה תחבירית. בצורה זו מבליטים את החלקים אותם אנחנו מעוניינים שיבלטו ושיבחינו בהם, או שבהם נמצא המסר החשוב.
ראה דוגמאות להלן:
״וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ || בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֨נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג-יְהוָֹ֖ה לָֽנוּ:״ (שמות י:ט)
(בפסוק זה ההפרדה בין המשפט העיקרי למשפט הטפל היתה אמורה להיות לפני המילה ״כי״, אך היה חשוב יותר להדגיש ולפרט את הפרטים שבמשפט העיקרי. א.ג.)
״ שִׁלַּ֨חְתִּי בָכֶ֥ם דֶּ֙בֶר֙ בְּדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם הָרַ֤גְתִּי בַחֶ֙רֶב֙ בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם עִ֖ם שְׁבִ֣י סֽוּסֵיכֶ֑ם וָאַעֲלֶ֞ה בְּאֹ֤שׁ מַחֲנֵיכֶם֙ וּֽבְאַפְּכֶ֔ם וְלֹֽא-שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם-יְהוָֽה:״ (עמוס ד:י)
מעניין לראות שבפסוקים אחרים באותו פרק, שם יש פחות פירוט, ההפסק החזק נמצא במקום הרגיל. ראה לדוגמה:
״ וְגַם-אֲנִי֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם נִקְי֤וֹן שִׁנַּ֙יִם֙ בְּכָל-עָ֣רֵיכֶ֔ם וְחֹ֣סֶר לֶ֔חֶם בְּכֹ֖ל מְקוֹמֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹֽא-שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם-יְהוָֽה:״ (עמוס ד:ו)
״וְנָע֡וּ שְׁתַּיִם֩ שָׁלֹ֨שׁ עָרִ֜ים אֶל-עִ֥יר אַחַ֛ת לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֑עוּ וְלֹֽא-שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם-ה’״ (עמוס ד:ח)
[בפסוק להלן יש פירוט רב, ולכן ההפסק החזק מופיע בתוך החלק המפורט, ואילו המפסיק החלש יותר,
ז״ק, מפריד אחרי התיבה ״וּֽבְאַפְּכֶ֔ם״:
״שִׁלַּ֨חְתִּי בָכֶ֥ם דֶּ֙בֶר֙ בְּדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם הָרַ֤גְתִּי בַחֶ֙רֶב֙ בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם עִ֖ם שְׁבִ֣י סֽוּסֵיכֶ֑ם וָאַעֲלֶ֞ה בְּאֹ֤שׁ מַחֲנֵיכֶם֙ וּֽבְאַפְּכֶ֔ם וְלֹֽא-שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם-יְהוָֽה: (עמוס ד:י)
לעומת:
״ הָפַ֣כְתִּי בָכֶ֗ם כְּמַהְפֵּכַ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת-סְדֹ֣ם וְאֶת-עֲמֹרָ֔ה וַתִּהְי֕וּ כְּא֖וּד מֻצָּ֣ל מִשְּׂרֵפָ֑ה וְלֹֽא-שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם-יְהוָֽה: (עמוס ד:י״א) שם הפירוט מועט יותר, ולכן ההפסק החזק ביותר בפסוק מופיע במקומו הרגיל, אחרי המלה ״מִשְּׂרֵפָ֑ה״, ומפריד שם בין שני חלקי הפסוק. א.ג]
השווה לפסוקים הבאים:
״וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יַֽעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֔ם אֹתִ֖י שִׁכַּלְתֶּ֑ם יוֹסֵ֤ף אֵינֶ֨נּוּ֙ וְשִׁמְע֣וֹן אֵינֶ֔נּוּ וְאֶת-בִּנְיָמִ֣ן תִּקָּ֔חוּ עָלַ֖י הָי֥וּ כֻלָּֽנָה: ״ (בראשית מב:לז)
״וּבַת-כֹּהֵן֩ כִּ֨י תִֽהְיֶ֜ה אַלְמָנָ֣ה וּגְרוּשָׁ֗ה וְזֶ֘רַע֘ אֵ֣ין לָהּ֒ וְשָׁבָ֞ה אֶל-בֵּ֤ית אָבִ֨יהָ֙ כִּנְעוּרֶ֔יהָ מִלֶּ֥חֶם אָבִ֖יהָ תֹּאכֵ֑ל וְכָל-זָ֖ר לֹא-יֹ֥אכַל בּֽוֹ:״ (ויקרא כב:יג)
״חָרַ֤שׁ בַּרְזֶל֙ מַֽעֲצָ֔ד וּפָעַל֙ בַּפֶּחָ֔ם וּבַמַּקָּב֖וֹת יִצְּרֵ֑הוּ וַיִּפְעָלֵ֙הוּ֙ בִּזְר֣וֹעַ כֹּח֔וֹ גַּם-רָעֵב֙ וְאֵ֣ין כֹּ֔חַ לֹא-שָׁ֥תָה מַ֖יִם וַיִּיעָֽף: (ישעיהו מד:יב)
״לֵאמֹ֗ר לֹ֚א כִּ֣י אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ נָב֔וֹא אֲשֶׁ֤ר לֹֽא-נִרְאֶה֙ מִלְחָמָ֔ה וְק֥וֹל שׁוֹפָ֖ר לֹ֣א נִשְׁמָ֑ע וְלַלֶּ֥חֶם לֹֽא-נִרְעָ֖ב וְשָׁ֥ם נֵשֵֽׁב: (ישעיהו מב:יד)
״כִּי֩ אִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמֵהַגֵּר֮ אֲשֶׁר-יָג֣וּר בְּיִשְׂרָאֵל֒ וְיִנָּזֵ֣ר מֵֽאַחֲרַ֗י וְיַ֤עַל גִּלּוּלָיו֙ אֶל-לִבּ֔וֹ וּמִכְשׁ֣וֹל עֲוֹנ֔וֹ יָשִׂ֖ים נֹ֣כַח פָּנָ֑יו וּבָ֤א אֶל-הַנָּבִיא֙ לִדְרָשׁ-ל֣וֹ בִ֔י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה נַֽעֲנֶה-לּ֖וֹ בִּֽי: (יחזקאל יד:ז)
״ עִבְר֤וּ כַֽלְנֵה֙ וּרְא֔וּ וּלְכ֥וּ מִשָּׁ֖ם חֲמַ֣ת רַבָּ֑ה וּרְד֣וּ גַת-פְּלִשְׁתּ֗ים הֲטוֹבִים֙ מִן-הַמַּמְלָכ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה אִם-רַ֥ב גְּבוּלָ֖ם מִגְּבֻלְכֶֽם: (עמוס ו:ב)
״בְּיוֹם֙ עֲמָֽדְךָ֣ מִנֶּ֔גֶד בְּי֛וֹם שְׁב֥וֹת זָרִ֖ים חֵיל֑וֹ וְנָכְרִ֞ים בָּ֣אוּ (שערו) שְׁעָרָ֗יו וְעַל-יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל גַּם-אַתָּ֖ה כְּאַחַ֥ד מֵהֶֽם: (עובדיה א:יא)
משפטים תחבירים מטופלים באותו אופן, ונושא, מושא וכו’ מחולקים לשניים, או חלקי משפט הקשורים זה לזה מחולקים ע״י מפסיק חזק (הפסקה לוגית יש שהיא תתכן בפסוק ויש שלא).
״ בְּעֶ֨צֶם הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ בָּ֣א נֹ֔חַ וְשֵׁם-וְחָ֥ם וָיֶ֖פֶת בְּנֵי-נֹ֑חַ || וְאֵ֣שֶׁת נֹ֗חַ וּשְׁלֹ֧שֶׁת נְשֵֽׁי-בָנָ֛יו אִתָּ֖ם אֶל-הַתֵּבָֽה:״ (בראשית ז:יג)
״וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן-אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת-רִבְקָ֗ה בַּת-בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם || אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָֽאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:״ (בראשית כה:כ)
״וְכָל-אִ֞ישׁ אֲשֶׁר-נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ וְעִזִּ֑ים || וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ:״ (שמות לה:כג)
“וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה עֹלָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה פָּרִ֧ים בְּנֵֽי-בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם וְאַ֣יִל אֶחָ֑ד || וְשִׁבְעָ֤ה כְבָשִׂים֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה תְּמִימִ֖ם יִֽהְי֥וּ לָכֶֽם:״ (במדבר כח:יט)
והשווה לפסוק זה:
״ וּבְרָאשֵׁי֙ חָדְשֵׁיכֶ֔ם תַּקְרִ֥יבוּ עֹלָ֖ה לַֽיהֹוָ֑ה || פָּרִ֨ים בְּנֵֽי-בָקָ֤ר שְׁנַ֨יִם֙ וְאַ֣יִל אֶחָ֔ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי-שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם: (במדבר כח:יא)
״שַׂמְתִּ֨י בָהֶ֜ם א֗וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֣י מֵהֶ֣ם | פְּ֠לֵיטִים אֶֽל-הַגּוֹיִ֞ם תַּרְשִׁ֨ישׁ פּ֥וּל וְל֛וּד מֹ֥שְׁכֵי קֶ֖שֶׁת תֻּבַ֣ל וְיָוָ֑ן || הָאִיִּ֣ים הָרְחֹקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר לֹא-שָׁמְע֤וּ אֶת-שִׁמְעִי֙ וְלֹא-רָא֣וּ אֶת-כְּבוֹדִ֔י וְהִגִּ֥ידוּ אֶת-כְּבוֹדִ֖י בַּגּוֹיִֽם:״ (ישעיהו סו:יט)
נראה שהמקרים הבולטים ביותר המדגימים את הצורה הזאת של החלוקה הם בפסוקים הבאים:
״ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֘ אֶל-אַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֒יךָ֒ וְאַל-יָבֹ֤א בְכָל-עֵת֙ אֶל-הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת || אֶל-פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל-הָֽאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵֽרָאֶ֖ה עַל-הַכַּפֹּֽרֶת: ״ (ויקרא טז:ב)
בפסוק לעיל יש פירוט יחד עם הדגשה.
(שגו, לדעתי, לוצארנו, המלבי״ם, וגייגר שטענו שהאתנחתא כאן מקורו בפירוש מוטעה שניתן בגמרא במסכת מנחות דף כז עמוד ב, ע״י רבי יהודה. אם אכן פירוש זה מייצג את ההבנה של הפסוק בהתאם למסורת, היינו מצפים שההטעמה של הפסוק תושפע מכך. אך הדבר רחוק מכך. הוא מנוגד לתפיסת חז״ל, וכן לא נמצא בגרסאות של פירושי הרבנים. אם כך נראה שפירוש זה לא היה יותר מאשר רעיון דמיוני , יהיר וראוותני של רב יחידי ,שסבר בטעות שהטעמים תומכים בגירסתו. מפרשים מודרנים (אותם מנה המחבר. א.ג.) סוברים שדעתו של רבי יהודה היא הדעה שהחזיקו בה הפורשים)
״ וְאָמַ֣רְתְּ בִּלְבָבֵ֗ךְ מִ֤י יָֽלַד-לִי֙ אֶת-אֵ֔לֶּה וַאֲנִ֥י שְׁכוּלָ֖ה וְגַלְמוּדָ֑ה גֹּלָ֣ה | וְסוּרָ֗ה וְאֵ֙לֶּה֙ מִ֣י גִדֵּ֔ל הֵ֤ן אֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י אֵ֖לֶּה אֵיפֹ֥ה הֵֽם:״ (ישעיהו מט:כא) (יש סיבה כנראה שחברו מלים ביחד, כדי לתת לזה השפעה.)
השווה גם לפסוקים הבאים:
״ אֶת-צֹאנָ֥ם וְאֶת-בְּקָרָ֖ם וְאֶת-חֲמֹֽרֵיהֶ֑ם וְאֵ֧ת אֲשֶׁר-בָּעִ֛יר וְאֶת-אֲשֶׁ֥ר בַּשָּׂדֶ֖ה לָקָֽחוּ:״ (בראשית לד:כח)
״לְכֹל֙ כְּלֵ֣י הַמִּשְׁכָּ֔ן בְּכֹ֖ל עֲבֹֽדָת֑וֹ וְכָל-יְתֵֽדֹ֛תָיו וְכָל-יִתְדֹ֥ת הֶֽחָצֵ֖ר נְחֹֽשֶׁת:״ (שמות כז:יט)
״ וַֽאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְדָתָ֣ן וְלַֽאֲבִירָ֗ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָב֘ בֶּן-רְאוּבֵן֒ אֲשֶׁ֨ר פָּֽצְתָ֤ה הָאָ֨רֶץ֙ אֶת-פִּ֔יהָ וַתִּבְלָעֵ֥ם וְאֶת-בָּֽתֵּיהֶ֖ם וְאֶת-אָֽהֳלֵיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל-הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלֵיהֶ֔ם בְּקֶ֖רֶב כָּל-יִשְׂרָאֵֽל:״ (דברים יא:ו)
״ וַֽיַּחֲרִ֙ימוּ֙ אֶת-כָּל-אֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר מֵאִישׁ֙ וְעַד-אִשָּׁ֔ה מִנַּ֖עַר וְעַד-זָקֵ֑ן וְעַ֨ד שׁ֥וֹר וָשֶׂ֛ה וַחֲמ֖וֹר לְפִי-חָֽרֶב: ״ (יהושע ו:כא)
״ וַיִּשְׁלַ֣ח אֲשֶׁר-עַל-הַבַּ֣יִת וַאֲשֶׁ֪ר עַל-הָעִ֟יר וְהַזְּקֵנִים֩ וְהָאֹמְנִ֨ים אֶל-יֵה֤וּא | לֵאמֹר֙ עֲבָדֶ֣יךָ אֲנַ֔חְנוּ וְכֹ֛ל אֲשֶׁר-תֹּאמַ֥ר אֵלֵ֖ינוּ נַעֲשֶׂ֑ה לֹֽא-נַמְלִ֣יךְ אִ֔ישׁ הַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה: ״ (מלכים ב י:ה)
״וְאֵ֣ת כָּל-הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר-הָי֨וּ אִתּ֤וֹ אֶת-גְּדַלְיָ֙הוּ֙ בַּמִּצְפָּ֔ה וְאֶת-הַכַּשְׂדִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר נִמְצְאוּ-שָׁ֑ם אֵ֚ת אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה הִכָּ֖ה יִשְׁמָעֵֽאל:״ (ירמיהו מא:ג)
״הוֹנֵךְ֙ וְעִזְבוֹנַ֔יִךְ מַעֲרָבֵ֕ךְ מַלָּחַ֖יִךְ וְחֹבְלָ֑יִךְ מַחֲזִיקֵ֣י בִדְקֵ֣ך וְֽעֹרְבֵ֣י מַ֠עֲרָבֵךְ וְכָל-אַנְשֵׁ֨י מִלְחַמְתֵּ֜ךְ אֲשֶׁר-בָּ֗ךְ וּבְכָל-קְהָלֵךְ֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹכֵ֔ךְ יִפְּלוּ֙ בְּלֵ֣ב יַמִּ֔ים בְּי֖וֹם מַפַּלְתֵּֽךְ:״ (יחזקאל כז:כז)
״עַל-כֵּ֡ן קָֽרְאוּ֩ לַיָּמִ֨ים הָאֵ֤לֶּה פוּרִים֙ עַל-שֵׁ֣ם הַפּ֔וּר עַל-כֵּ֕ן עַל-כָּל-דִּבְרֵ֖י הָאִגֶּ֣רֶת הַזֹּ֑את וּמָֽה-רָא֣וּ עַל-כָּ֔כָה וּמָ֥ה הִגִּ֖יעַ אֲלֵיהֶֽם:״ (אסתר ט:כו)
״ פִּתְגָמָ֞א שְׁלַ֣ח מַלְכָּ֗א עַל-רְח֤וּם בְּעֵל-טְעֵם֙ וְשִׁמְשַׁ֣י סָֽפְרָ֔א וּשְׁאָר֙ כְּנָוָ֣תְה֔וֹן דִּ֥י יָתְבִ֖ין בְּשָֽׁמְרָ֑יִן וּשְׁאָ֧ר עֲבַֽר-נַהֲרָ֛ה שְׁלָ֖ם וּכְעֶֽת:״ (עזרא ד:יז)
( ״וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵית-אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֑ה בֵּית-אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן-שָׁ֤ם מִזְבֵּ֨חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם ה’:״ (בראשית יב:ח)
״ וְיָדְעוּ֙ הָעָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶפְרַ֖יִם וְיוֹשֵׁ֣ב שֹׁמְר֑וֹן בְּגַאֲוָ֛ה וּבְגֹ֥דֶל לֵבָ֖ב לֵאמֹֽר:״ (ישעיהו ט:ח)
ניתן ליחס את שני הפסוקים הנ״ל לאותה קבוצה. בראשון הטעמים נקבעו כך כדי לתת תשומת לב למקומות בהם אברהם בחר להתפלל ולסגוד להשם.
בשני הוא אחרון הפרטים שהופרד מפאת חשיבותו. הפסוק הקודם לו הוא ״ דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדֹנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל:״ (ישעיהו ט:ז)
לא לעתים קרובות קורה שחלוקה בולטת זו מתקיימת כאשר יש רק שני מושאים או שני פריטים.
“לֶ֣חֶם אֱלֹהָ֔יו מִקָּדְשֵׁ֖י הַקֳּדָשִׁ֑ים וּמִן-הַקֳּדָשִׁ֖ים יֹאכֵֽל״ (ויקרא כא:כב)
״וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה | וּמִזֶּ֣ה | לִתְרֽוּמַת-הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל-פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף | תְּרוּמָה֮ עַד-גְּב֣וּל קָדִימָה֒ וְיָ֗מָּה עַל-פְּ֠נֵי חֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ עַל-גְּב֣וּל יָ֔מָּה לְעֻמַּ֥ת חֲלָקִ֖ים לַנָּשִׂ֑יא וְהָֽיְתָה֙ תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֔דֶשׁ וּמִקְדַּ֥שׁ הַבַּ֖יִת (בתוכה) בְּתוֹכֽוֹ: ״ (יחזקאל מח:כא)
״כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל-שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י דַמֶּ֔שֶׂק וְעַל-אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל-דּוּשָׁ֛ם בַּחֲרֻצ֥וֹת הַבַּרְזֶ֖ל אֶת-הַגִּלְעָֽד: ״ (עמוס א:ג) והשווה ל-
״ כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל-שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י עַזָּ֔ה וְעַל-אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל-הַגְלוֹתָ֛ם גָּל֥וּת שְׁלֵמָ֖ה לְהַסְגִּ֥יר לֶאֱדֽוֹם:״ (עמוס א:ו)
ול-
״ כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל-שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵי-צֹ֔ר וְעַל-אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַֽל-הַסְגִּירָ֞ם גָּל֤וּת שְׁלֵמָה֙ לֶאֱד֔וֹם וְלֹ֥א זָכְר֖וּ בְּרִ֥ית אַחִֽים: ״ (עמוס א:ט)
מקרים כמו אלה שלעיל הם דוגמאות לתקבולת מדורגת.
דוגמאות נוספות נוכל למצוא בפסוקים הבאים:
״אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת-הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ-נֹֽחַ:״ (בראשית ו:ט) (שני תאר שם)
״פֶּן-יֹֽאמְר֗וּ הָאָרֶץ֘ אֲשֶׁ֣ר הֽוֹצֵאתָ֣נוּ מִשָּׁם֒ מִבְּלִי֙ יְכֹ֣לֶת יְהֹוָ֔ה לַֽהֲבִיאָ֕ם אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר-דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וּמִשִּׂנְאָת֣וֹ אוֹתָ֔ם הֽוֹצִיאָ֖ם לַֽהֲמִתָ֥ם בַּמִּדְבָּֽר:״ (דברים ט:כח)
״וְאוּלָ֤ם הַכִּסֵּא֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁפָּט-שָׁ֔ם אֻלָ֥ם הַמִּשְׁפָּ֖ט עָשָׂ֑ה וְסָפ֣וּן בָּאֶ֔רֶז מֵהַקַּרְקַ֖ע עַד-הַקַּרְקָֽע:״ (מלכים א ז:ז)
״ יִהְיֶ֤ה מִזֶּה֙ אֶל-הַקֹּ֔דֶשׁ חֲמֵ֥שׁ מֵא֛וֹת בַּחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת מְרֻבָּ֣ע סָבִ֑יב וַחֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֔ה מִגְרָ֥שׁ ל֖וֹ סָבִֽיב: ״ (יחזקאל מה:ב)
״אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י אֶת-הַצַּדִּיק֙ וְאֶת-הָ֣רָשָׁ֔ע יִשְׁפֹּ֖ט הָאֱלֹהִ֑ים כִּי-עֵ֣ת לְכָל-חֵ֔פֶץ וְעַ֥ל כָּל-הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה שָֽׁם:״ (קהלת ג:יז)
״ וְֽאַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו מַקְטִירִ֨ים עַל-מִזְבַּ֤ח הָֽעוֹלָה֙ וְעַל-מִזְבַּ֣ח הַקְּטֹ֔רֶת לְכֹ֕ל מְלֶ֖אכֶת קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים וּלְכַפֵּר֙ עַל-יִשְׂרָאֵ֔ל כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד הָאֱלֹהִֽים:״ (דברי הימים א ו:לד)
״שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים כִּכְּרֵ֥י זָהָ֖ב מִזְּהַ֣ב אוֹפִ֑יר וְשִׁבְעַ֨ת אֲלָפִ֤ים כִּכַּר-כֶּ֙סֶף֙ מְזֻקָּ֔ק לָט֖וּחַ קִיר֥וֹת הַבָּתִּֽים:״ (דברי הימים א כט:ד)
אין כל קושי בתבניות אחרות העוסקות בפירוט.
הפריטים בדרך כלל מוטעמים בסדר עולה, או מסודרים בזוגות או קבוצות אשר מטופלים בצורה דומה.
לדוגמה:
״וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת-שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִ֗יו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת-הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂ֣וּ בְחָ֑רָן וַיֵּֽצְא֗וּ לָלֶ֨כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן: ״ (בראשית יב:ה)
״וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל:״ (בראשית טו:ט)
״ וַיִּקַּ֨ח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶת-כָּל-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֗את הָהָ֤ר וְאֶת-כָּל-הַנֶּ֙גֶב֙ וְאֵת֙ כָּל-אֶ֣רֶץ הַגֹּ֔שֶׁן וְאֶת-הַשְּׁפֵלָ֖ה וְאֶת-הָעֲרָבָ֑ה וְאֶת-הַ֥ר יִשְׂרָאֵ֖ל וּשְׁפֵלָתֹֽה:״ (יהושע יא:טז)
״וְהָיָה֩ תַ֨חַת בֹּ֜שֶׂם מַ֣ק יִֽהְיֶ֗ה וְתַ֨חַת חֲגוֹרָ֤ה נִקְפָּה֙ וְתַ֨חַת מַעֲשֶׂ֤ה מִקְשֶׁה֙ קָרְחָ֔ה וְתַ֥חַת פְּתִיגִ֖יל מַחֲגֹ֣רֶת שָׂ֑ק כִּי-תַ֖חַת יֹֽפִי: ״ (ישעיהו ג:כד)
״שׁוֹחֵ֨ט הַשּׁ֜וֹר מַכֵּה-אִ֗ישׁ זוֹבֵ֤חַ הַשֶּׂה֙ עֹ֣רֵֽף כֶּ֔לֶב מַעֲלֵ֤ה מִנְחָה֙ דַּם-חֲזִ֔יר מַזְכִּ֥יר לְבֹנָ֖ה מְבָ֣רֵֽךְ אָ֑וֶן גַּם-הֵ֗מָּה בָּֽחֲרוּ֙ בְּדַרְכֵיהֶ֔ם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶ֖ם נַפְשָׁ֥ם חָפֵֽצָה:״ (ישעיהו סו:ג)
״שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת-הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי-עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת-כֻּלָּֽם: ״ (קהלת ט:יא)
והשווה את חוקי החלוקה עם משפטי נשוא.
העקרון של הדגשת פריטים מיושם גם כאשר הפריטים הפסוק הם בצורה עולה.
ראה בפסוקים הבאים:
״וּכְנַ֗עַן יָלַ֛ד אֶת-צִידֹ֥ן בְּכֹר֖וֹ וְאֶת-חֵֽת: וְאֶת-הַיְבוּסִי֙ וְאֶת-הָ֣אֱמֹרִ֔י וְאֵ֖ת הַגִּרְגָּשִֽׁי: {יז} וְאֶת-הַֽחִוִּ֥י וְאֶת-הָֽעַרְקִ֖י וְאֶת-הַסִּינִֽי: {יח} וְאֶת-הָֽאַרְוָדִ֥י וְאֶת-הַצְּמָרִ֖י וְאֶת-הַֽחֲמָתִ֑י וְאַחַ֣ר נָפֹ֔צוּ מִשְׁפְּח֖וֹת הַֽכְּנַֽעֲנִֽי: ״ (בראשית י:טו)
״(מלכם) מַה-לָּכֶם֙ תְּדַכְּא֣וּ עַמִּ֔י וּפְנֵ֥י עֲנִיִּ֖ים תִּטְחָ֑נוּ נְאֻם-אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָאֽוֹת: וגו’ ״ (ישעיהו ג:טו)
״וְאַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה בְּמַלְכ֖וּת אַרְתַּחְשַׁ֣סְתְּא מֶֽלֶךְ-פָּרָ֑ס עֶזְרָא֙ בֶּן-שְׂרָיָ֔ה בֶּן-עֲזַרְיָ֖ה בֶּן-חִלְקִיָּֽה: וגו’ ״ (עזרא ז:א)
״ וְאַחְי֥וֹ שָׁשָׁ֖ק וִירֵמֽוֹת: וְאַחְי֥וֹ שָׁשָׁ֖ק וִירֵמֽוֹת: {טו} וּזְבַדְיָ֥ה וַעֲרָ֖ד וָעָֽדֶר: {טז} וּמִיכָאֵ֧ל וְיִשְׁפָּ֛ה וְיוֹחָ֖א בְּנֵ֥י בְרִיעָֽה: {יז} וּזְבַדְיָ֥ה וּמְשֻׁלָּ֖ם וְחִזְקִ֥י וָחָֽבֶר: וגו’ ״
ז. סוגריים:
ניתן ליצג סוגריים בצורות שונות:
סוגרים יכולים להכיל פסוק או פסוקים כמו:
״ הָֽאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כַּֽעֲנָקִֽים: {יא} רְפָאִ֛ים יֵחָֽשְׁב֥וּ אַף-הֵ֖ם כַּֽעֲנָקִ֑ים וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים: {יב} וּבְשֵׂעִ֞יר יָֽשְׁב֣וּ הַֽחֹרִים֘ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֨רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁר-נָתַ֥ן יְהֹוָ֖ה לָהֶֽם:״ (דברים ב י-יב)
״צִֽידֹנִ֛ים יִקְרְא֥וּ לְחֶרְמ֖וֹן שִׂרְיֹ֑ן וְהָ֣אֱמֹרִ֔י יִקְרְאוּ-ל֖וֹ שְׂנִֽיר: {י} כֹּ֣ל | עָרֵ֣י הַמִּישֹׁ֗ר וְכָל-הַגִּלְעָד֙ וְכָל-הַבָּשָׁ֔ן עַד-סַֽלְכָ֖ה וְאֶדְרֶ֑עִי עָרֵ֛י מַמְלֶ֥כֶת ע֖וֹג בַּבָּשָֽׁן: {יא} כִּ֣י רַק-ע֞וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר֘ מִיֶּ֣תֶר הָֽרְפָאִים֒ הִנֵּ֤ה עַרְשׂוֹ֙ עֶ֣רֶשׂ בַּרְזֶ֔ל הֲלֹ֣ה הִ֔וא בְּרַבַּ֖ת בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן תֵּ֧שַׁע אַמּ֣וֹת אָרְכָּ֗הּ וְאַרְבַּ֥ע אַמּ֛וֹת רָחְבָּ֖הּ בְּאַמַּת-אִֽישׁ: (דברים ג ט, יא)
״בַּשָּׁנָ֣ה הַ֠תְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָ֜ה בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂרִ֗י בָּ֠א נְבוּכַדְרֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ-בָּבֶ֤ל וְכָל-חֵילוֹ֙ אֶל-יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיָּצֻ֖רוּ עָלֶֽיהָ: {ב} בְּעַשְׁתֵּֽי-עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ לְצִדְקִיָּ֔הוּ בַּחֹ֥דֶשׁ הָרְבִיעִ֖י בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֑דֶשׁ הָבְקְעָ֖ה הָעִֽיר:״ (ירמיהו לט: א, ב)
סוגריים יכולים להיות גם באמצע הפסוק או בסופו, כאשר הכלל לסמן אותם הוא בטעם שדרגתו גבוהה ברמה אחת מן הטעם שלפניו. כמו אתנחתא או סוף פסוק אחרי זקף; זקף או טפחא אחרי רביע, וכו’.
עקרון זה הוא נראה לעין.
״ כִּ֣י יֶֽחֶטְאוּ-לָ֗ךְ (כִּ֣י אֵ֤ין אָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא-יֶחֱטָ֔א וְאָנַפְתָּ֣ בָ֔ם) וּנְתַתָּ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וְשָׁב֤וּם שֹֽׁבֵיהֶם֙ אֶל-אֶ֣רֶץ הָאוֹיֵ֔ב רְחוֹקָ֖ה א֥וֹ קְרוֹבָֽה: (מלכים א ח:מו) הסוגריים הם בין הרביע לבין הז״ק.
״וַיִּשְׁמַ֤ע פַּשְׁחוּר֙ בֶּן-אִמֵּ֣ר הַכֹּהֵ֔ן (וְהֽוּא-פָקִ֥יד נָגִ֖יד בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה) אֶֽת-יִרְמְיָ֔הוּ נִבָּ֖א אֶת-הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה:״ (ירמיהו כ:א). הסוגריים הם בין הז״ק לבין האתנחתא.
המפקפקים שבין בעלי הטעמים סימנו סוגריים בקטעים הבאים:
UP TO TOP OF PAGE 48
(יש מעט מאד יוצאים מן הכלל לחוק זה. כמו:
״ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל-הָֽאֱלֹהִ֗ים הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֣י בָא֘ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְאָֽמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱלֹהֵ֥י אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ-לִ֣י מַה-שְּׁמ֔וֹ מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם: ״ (שמות ג:יג) ,
וכן ״ וּבְבֹאָ֑הּ הִנֵּ֣ה בָאָ֔ה וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י נָבִ֖יא הָיָ֥ה בְתוֹכָֽם:״ (יחזקאל לג:לג)
No comments:
Post a Comment