לפרשת וישלח

בס״ד

לעילוי נשמת חמי היקר, יאיר בן יהושע ז״ל.

פרשתנו פותחת בפסוק: ״וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:” (בראשית ל״ג:ד’).  ידוע שלמלה ״מלאך״ בעברית יש שני פירושים. האחד הוא מלאך אלקים, והשני הוא שליח.

האם יעקב שלח שליחים או מלאכים ממש?  המדרש מביא את שתי הדיעות ״מלאכים אלו שלוחי בשר ודם רבנן אמרי מלאכים ממש.״ (בראשית רבה ע״ה:ד’). 

בארמית הן שתי מלים נפרדות. בפרשה הקודמת, פרשת ויצא נאמר ״וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים (בראשית ל״ג:ב’). אונקלוס מתרגם: “וְיַעֲקֹב אֲזָל לְאָרְחֵהּ וַעֲרָעוּ בֵהּ מַלְאָכַיָּא דַּה’”.  ואלו את הפסוק שבפרשתנו אונקלוס מתרגם כך: ״וּשְׁלַח יַעֲקֹב אִזְגַּדִּין קֳדָמוֹהִי לְוַת עֵשָׂו אֲחוּהִי לְאַרְעָא דְשֵׂעִיר לַחֲקַל דְאֱדוֹם:״ ״מלאכיא״ הם מלאכי שמים, ואלו ״אזגדין״ הם שליחים בשר ודם. מקריאת הפסוק נראה שהכוונה אכן לשליחים, וכך גם פירשו האבן עזרא ואחרים.

 מה ראה רש״י לחרוג מדרכו, דרך הפשט, ולפרש שאלו מלאכי השם?  

לפני שאענה על השאלה הזאת, אנסה להשיב על שאלה אחרת. נאמר בפרשת תולדות: ״וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו״ (בראשית כ״ה:כ״ח). רש״י מביא כאן שני פירושים. האחד פשט, והשני דרש. הפרוש הפשוט הוא שיצחק אהב את עֵשָׂו בגלל המאכלים שנתן לו. השני, הדרש, יצחק התפתה להאמין לרמיותיו של עֵשָׂו. 

שני פירושים אלה, גם הפשט וגם הדרש, מעלים תהיות. האם ייתכן שיצחק אבינו יאהב את עֵשָׂו בגלל סיבה כל כך גשמית? בגלל אוכל? בגלל מטעמים שעֵשָׂו הכין לו? ואם נלך לפי הדרש, האם ייתכן שיצחק אבינו היה כה תמים ופתי שהאמין לרמיותיו של עֵשָׂו?

יצחק ברך את יעקב, בחשבו שזהו עֵשָׂו בנו, בברכות של עושר ושפע, ברכות גשמיות: ״וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ:״ (כ״ז:כ”ח).  מדוע בברכות גשמיות של עושר ושפע?  

ליצחק היתה תוכנית. 

כותב המלבי״ם: ״הנה רבקה הבינה כל כונת יצחק (שעז"א ורבקה שומעת ר"ל מבינה דברי יצחק) איך רוצה לעשות התקשרות בין עשו ובין יעקב כהתקשרות יששכר וזבולון ושבט לוי וישראל שיעקב יעסוק בתורה ועשו יפרנס אותו״.  

חזונו של יצחק היה שבין שני בניו תהיה שותפות כשל יששכר וזבולון. יעקב יעסוק בתורה, ועֵשָׂו יתמוך ויפרנס אותו. על כן רצה לברך את עֵשָׂו בברכות גשמיות של עושר ושפע.

בפרשתנו יעקב ביקש לדעת אם הגיעה השעה לכך. כותב על כך הרב יעקב קמינצקי בספרו ‘אמת ליעקב’: ״דעיקר כוונתו של יעקב לא היתה לראות אם עשיו מתעתד לצאת לקראתו, דזה ידע בבירור שעליו לפחד ולדאוג מעשיו, אלא סבר יעקב שאולי עכשיו תתקיים כוונתו של יצחק שהוא ועשיו יהיו שותפים בענייני העולם הזה ועולם הבא”.

כדי לחדור ללבו ולהבין לנפשו של עֵשָׂו, שליחי בשר ודם לא יועילו.  להם ייראה שעֵשָׂו מתעתד להלחם ביעקב כדי להרוג אותו.  רק מלאכי השם יוכלו לחדור לעומק מחשבתו של עֵשָׂו להתבונן בתוך תוכו, ולהבחין אם זוהי שעת הכושר להציע לו את השותפות עליה חלם אביהם.

אהרן גל