כמה ענייני דקדוק לפרשת בראשית

בראשית פרק א’ פסוק ה: ״ויקרא אלקים | לאור יום ולחשך קרא לילה…”

ישנו פסק בין ״אלקים״ ובין ״לאור״.  הספר ״תורת | הפסק״ לרב יעקב רפאל מורסיאנו דן בזה.  בחרתי לצטט רק את הפיסקה האחרונה מתוך דבריו: ״שוב ראיתי ב’תוספות השלם’ שדיברו מ’פסק’ זה, וזה לשונו ״חוטרא מפסיק בין ‘אלקים’ ובין ‘לאור’, מלמד שנטעטף הקב״ה בטלית לבנה, והבהיק זיוו וכו’ [עיין במדרש רבה ג’- ד’], ואותו אור נפסק ונגנז לצדיקים, כלומר האור האלוקי הזה נפסק״. 

בראשית א:ו : ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם.״

לבעלי קריאה במסורת אשכנזית, יש להבדיל בין מַיִם למָיִם. (בין היגוי תנועת הפתח, לבין היגיוי תנועת הקמץ)

בראשית א: י״א ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:״ י״ב ״וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.״

יש לשים לב בדגש הנמצא באות פ’ בכל שלושת המקרים של המילה ״פרי״. 

בצירוף ״עץ פרי״ הדגש באות פ’ הוא דגש קל, כי הוא בא אחרי עיצור.  

בצירוף ״עשה פרי״ שבפסוק י״א, הדגש באות פ’ הוא דגש חזק מדין אתי מרחיק.

בצירוף ״עשה-פרי״ שבפסוק י״ב , הדגש באות פ’ הוא דגש חזק מדין דחיק.