במדבר יג כג
וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּֽחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם:
יעקב עציון "בא לידי ביטוי" - שבת בשבתו שלח עז:
בפרק נא ו' בספר ישעיהו פונה הנביא אל בני העם ואומר:
"שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת, כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן - וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה". בן ימינו שקורא את הפסוק מבין מן הסתם את המילים "כמו כן" במובנן השגור, במשמעות "באותו אופן" – ואכן כך פירשו רבים, וביניהם התרגום הארמי.
ברם, על פי ההקבלה בפסוק נראה שמתאים יותר היה שיושבי הארץ יהיו מדומים לדבר מה ממשי, כשם שהשמים מדומים לעשן והארץ לבגד הַבָּלֶה. זאת ועוד, הצירוף "כמו כן" אינו מופיע בתנ"ך במקום נוסף, ואם פירושו הוא כבימינו – ניתן היה לצפות שהוא יהיה תדיר יותר.
לאור זאת, היו שפירשו שה"כן" הנזכר כאן אינו מילת השימוש הרגילה שמשמעה "כך", אלא "כן" אחר לגמרי – צורת היחיד של הכינים.
אם נשאל אי מי מהי צורת היחיד של הכִּנִּים, המוכרות לנו ממכות מצרים, נקבל מן הסתם את התשובה "כינה" (ואולי נשמע לפני כן את ההלצה שהכינים אף פעם לא באות בצורת יחיד). אך בתנ"ך הצורה "כינה" לא מופיעה, ובהחלט אפשר שצורת היחיד היא "כן", כמו הקֵן של הציפור שצורת הרבים שלה היא קִנִּים.
פרשנות זו בישעיהו מקבלת סיוע מן הפסוק הסמוך, הנוקט לשון דומה ומזכיר שני בעלי חיים שאינם רחוקים מן הכינה: "כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס - וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה". מסתבר אפוא שהכן הוא חבר לעש ולסס.
וכיוון שפירשו את ה"כן" בישעיהו במשמעות כינה, היו שהבינו כך אף את דברי המרגלים בפרשתנו: "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים, וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". (וראו דימוי דומה בישעיהו מ כב: "הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ, וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים").
אם נבין שה"כן" כאן הוא כינה, דברי המרגלים בנויים בסדר מדורג: הרגשנו בעצמנו כמו חגבים, ובעיני הענקים היינו אף קטנים יותר, ככינים (אף בדברי חז"ל מצאנו שהכינים הן ביטוי לקוטן מופלג: "יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים").
בלשון חז"ל, מכל מקום, צורת היחיד של הכינים היא כינה: "ההורג כינה בשבת - כאילו הורג גמל", וכן אנו נוהגים כיום.
No comments:
Post a Comment