לשון ושפה - מאת הרב אוריאל פרנק

א. בעבר שאלוני מה ההבדל, אם ישנו, בין לשון ושפה, במשמעות המופשטת, כמו בביטויים "לשון הקודש", "שפת כנען".
ראו הקטע שלהלן מהראי"ה קוק. ששלחני חנן From: Chanan & Gaila Morrison Sent: Sunday, January 30, 2011 10:59 PM
עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה. הדיבור יש בו תוכן פנימי ותוכן חיצוני, שהוא מתדמה בהם לפרי וקליפתו המשמרת אותו. הדיבור הפנימי, הוא הדיבור השייך להערכים הרוחניים, שהם עומדים למעלה מצרכיו הפרטיים והכלליים של האדם, בתור איש חברותי ובעל-חי נזון, ובעל צרכים רבים יותר מבעלי החיים האחרים, אשר המדובר אודות כל אלה נכנס בכלל החלק החיצוני של הדיבור, שהם עלי הדבור, ולא פריו. וכיון שכלי-המבטא היסודיים הם הלשון והשפתיים, והלשון הוא הפנימי בשיעור הקומה, והשפתיים הם החיצוניים, ראוי שנקרא להדיבור הפנימי על שם הלשון, והדיבור החיצוני על שם השפתים.

וכאשר ההערכה של החיים בפנימיותם בערכם האצילי, העומדת ממעל לשיעורים של משך ימים וגדרי זמנים, עומדת בהתאמה עם היסוד העליון שבצורה האנושית, בטהרתו, זהו היסוד של הלשון, והדבור החצוני מכוון הוא לעומת הערך של החיים ביחס להמשך שלהם בצביון של צורה זמנית, המתיחס למפעלים שהם אמצעיים לתכליות, שהן למעלה מהם עצמם בערכם הרוחני.

על כן לעמת שני סוגי החיים באה ההדרכה של הנצירה לשני סוגי הדיבור. נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה.

סור מרע, ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו. החיים הפנימיים כשהם נשמרים בצביונם, על ידי הנצירה של הלשון, של כל הסוג של הדבור הפנימי, הם מאזרים כח באדם, שעל ידו תהיה לו אפשרות לסור מן הרע בעצם, מאותו הרע בהויה, הנמשך מציורים רוחניים מפסידים. ובזה תהיה נפשו טהורה, ורוחו המקודש יהיה אמיץ בקרבו לעשות טוב, להוציא אל הפועל את המעמק של הטוב, האצור בכח החיים העצמיים הפנימיים של האדם. ומתוך אותה הנצירה של השפתים, הקשורות עם הדבור החצוני, המשמש ביותר ליסוד החיים החברותיים, ששם המרמה שולטת, בזמן שאין עליהם משמר, יבא התוכן של השלום, המעמיד את חיי החברה בצורה הגונה ומבורכת. וכל המכשולים, העומדים על דרכי השלום, בין מצד חוסר אמצעיים הגונים להגשימו, בין מצד קוצר היד להשיג בעדו ביסוסים להמשיך קיומו, אחרי שכבר נסדר באיזה פעם בחיים על ידי נצירת השפתים, הכל נעשה למישור, ומצב החיים החברותיים הולך ומתעלה. סור מרע, ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו.

ב. בנוסף, לגבי פירוש "מרמה", ראו מה ששלחתי אמש אודות בני: Sent: Sunday, January 30, 2011 11:59 PM

Subject: מפי עוללים... הנכד של דיקא נמי
בנימין שינן הערב את הפסוקים שלמד היום בת"ת, והחליט לקרוא גם את התרגום (גם אותו בטעמים).

בהגיעו לבראשית כז לה "וַיּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ" - "בְּחָכְמְתָא", התפלא ואמר: "לא ידעתי ש"מִרְמָה" - זה "חכמה"! הרב הסביר שזה "בשקר"[1]!

הוא החליט שלמחרת הוא יראה לרב את התגלית...

אגב, גם להלן לד, יג בְּמִרְמָה - בְּחָכְמָתָא



--------------------------------------------------------------------------------


[1] ע"פ הושע פרק יב א: סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם, וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל



הבוקר עיינתי שם בדעת מקרא, ויתכן שאין כאן סטייה של ת"א מפשוטו שלמקרא מפאת חששו לכבוד אבותינו, אלא יתכן שבלשון המקרא יש ל"מרמה" משמע ניטרלי, כמו "ערמה" ו"מזימה", עי"ש.

ג. בנוסף, יש להעיר על חילוף נוסח:ושפתותי / ושפתי

נוסח הבבלי, לפי דפוס וילנה:

ברכות דף יז/א

מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם יהיו לרצון אמרי פי...



וכך הוא בסידורים רבים של ע"מ ותימן.

אך בסידורי אשכנז: ושפתי - בהתאם ללשון הכתוב: תהלים פרק לד יד נְצר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה:



מה פשר ההבדל?



מדברי ראב"ע נראה שאלו שתי צורות חלופיות זהות. כך כתב בפירושו לקהלת יב, ד: וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם. הם השפתים וכמוהו דלתי פניו מי פתח... ונמצא דלתי ודלתות כמו שפתי ושפתות.



נראה שיש הבדל מסויים בתפוצת הצורות:



בל"ח רגילה יותר הצורה הארוכה:



בבלי מסכת סנהדרין דף צ/ב

ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר שנאמר דובב שפתי ישנים



ירוש' ברכות דף יג/א פרק ב הלכה א גמרא

לוי בר גזירא אמר כל האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר מה טעם דובב שפתי ישינים

מסכת מועד קטן דף יח/ב פרק ג הלכה ז גמרא

האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות בקבר מ"ט} (שיר השירים ז) דובב שפתי ישינים



מדרש רבה שיר השירים פרשה ז

דובב שפתי ישנים א"ר יוחנן בן תורתה אע"פ שמת שפתותיו רוחשות עליו בקבר מאי טעמא דובב שפתי ישנים



אך "שפתות" נמצא גם בלשון המקרא (תהלים פרק נט ח, שיר השירים פרק ה יג, קהלת פרק י יב), ו"שפתי" מופיע גם בלשון חז"ל אגב הפסוק הנ"ל (עבודה זרה דף יט/ב: הב לן חיי אמר להו מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו' (סור מרע ועשה טוב וגו') שמא יאמר אדם נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה [אלך] ואתגרה בשינה ת"ל סור מרע ועשה טוב)



הרב מאזוז בקונטרס לאוקמי גירסא, ס"ב כתב: אלקי נצור: ושפתי מדבר מרמה. כצ"ל כלשון הכתוב בתהלים (ל"ד, י"ד). ולא ושפתותי. וכן הוא בחובות הלבבות סוף שער הכניעה. וכן הגיה בס' עבודת ישראל, ושכ"ה בסדור פראג משנת רפ"ז ע"ש. וכ"ה בסדור רב עמרם גאון (מהדורת פרומקין, דקל"ג ע"א).





א. יש התייחסות לשאלה זו במאמרי שלניסן ברגגרין על עשרת.הדברות.


ב. להלן עדי נוסח:

BERAKHOT 17a Munich 95

מר בריה דרבינא בתר דמצלי אמ' הכי אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי וכל החושבים עלי רעה

BERAKHOT 17a Paris 671

מר בריה דרבינא בתר דמצלי אמ' הכי אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום נפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי ללמוד תורתך ועל כל מצותיך תרדוף נפשי וכל

BERAKHOT 17a Florence II-I-7

מר בריה דרבנא בתר דמסיים צלותיה א' הכי אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך [ולמצותיך תרדוף נפשי] וכל המחשבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם [והשב גמולם בראשם

BERAKHOT 17a Oxford Opp. Add. fol. 23

מר בריה דרבנ' אמ' הכי אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה נפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ומצותיך תרדוף נפשי וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך

BERAKHOT 17a Soncino (1484)

מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמ' הכי אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום נפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי והצילני מפגע רע מיד הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם וכל החושבי' עלי

BERAKHOT 17a Vilna

מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם וכל



AVODAH-ZARAH 19b NY - JTS Rab. 15

נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב וכו' שמא יאמ' אדם [הואיל] [ו]נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה אלך ואתגרה בשינה ת"ל ועשה טוב ואין טוב אלא תורה

AVODAH-ZARAH 19b Paris 1337

ושמא יאמר אדם נצרתי את לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה אלך ואיגרה בשינה ת'ל סור מרע ועשה טוב ואין טוב אלא תורה

AVODAH-ZARAH 19b Pesaro (1511)

שמא יאמר אדם נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ואתגרא בשינה תלמוד לומר סור מרע ועשה טוב ואין טוב אלא תורה

AVODAH-ZARAH 19b Vilna

שמא יאמר אדם נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה [אלך] ואתגרה בשינה ת"ל סור מרע ועשה טוב אין טוב אלא תורה שנאמר משלי ד כי לקח טוב נתתי לכם