המצווה הקשורה בפרה אדומה היא שונה מכל האחרות, שכן אין בשכלינו להבין אותה. אפילו שלמה המלך, החכם מכל אדם, לא הבין אותה. כתוב במדרש תנחומא (שם הספר מדרש תנחומא הוא על שם כותבו) שאמר שלמה המלך: "על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי. 'אמרתי אחכמה – והיא רחוקה ממני.’״ רחוקה גם מהבנתו של שלמה המלך!
זוהי גזירת הכתוב. ומה שמוזר בה הוא שהיא מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. מי שמתעסק בהכנת הפרה האדומה נהיה טמא בעצמו, ואילו הטמא, זה שמזים עליו מי הפרה האדומה, נהיה טהור.
האם יש עוד דבר ביהדות שהוא פוגם בבריא או בטהור, ואותו אחד פותר את הבעיה לפגום?
התשובה נמצאת בדיוק באותה פרשה, פרשת חוקת . שם מסופר על הנחשים-שרפים שנשכו בעם והרבה מבני ישראל מתו.
מה היה הפתרון לנשוכים? משה, במצוות השם, ייצר נחש - שרף, שם אותו על מוט, וכל המביט בו הבריא. נחש מצד אחד ממית, ונחש (אמנם מנחושת) מבריא !
כותב ה״דעת זקנים״ : לכך ציווה הקב״ה לעשות נחש ולא דבר אחר, כדי להגדיל נסיו ונפלאותיו שהוא מכה באזמל ומרפא באזמל. בנחש הכה ובנחש מרפא”.
ולענ״ד, מדוע בחר ה״דעת זקנים״ במלה ״אזמל״, שזה בעצם סכין ניתוכים? שכן הסכין ניתן להשתמש בה להזיק, ומצד שני ניתן להשתמש בה בסכין בניתוח, כאזמל ניתוחים - לרפאות.
No comments:
Post a Comment