״שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת:״ (שמות ל״ד:כ״א)
כותב האבן עזרא בחריזה:
"אָמַר עָנָן יִמָּחֶה שְׁמוֹ כְּעָנָן
כִּי זֶה עַל מִשְׁכַּב הָאִשָּׁה
וְהַלֹּא תִּכְסֵהוּ בּוּשָׁה
כִּי אִם אָמַרְנוּ כִּי בַּיָּד הַגֶּבֶר הֶחָרִישׁ,
הַלֹּא בְּמִלַּת קָצִיר יַחֲרִישׁ:"
ענן, כנראה כוונתו לענן בן דוד, מייסד דת הקראים.
הקראים ובראשם ענן בן דוד פירשו את הפסוק כאומר שאסור לקיים יחסי אישות בשבת.
הראב״ע לועג לפירוש זה. הוא כותב על ענן ״יִמָּחֶה שְׁמוֹ כְּעָנָן״, כלשון נופל על לשון, מתוך משפט הלקוח מספר ישיעהו ״מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך״ (ישעיהו מ״ד:כ״ב). השתמש במילות הפסוק אך הפך הברכה להיפך ממנה…”
מסביר הראב״ע שאם טוען הקראי שכוונת הפסוק ש״חריש״ הוא יחסי האישות, הרי שמשתמע ש״קציר״ תהיה הלידה. אמנם בידו של הגבר לקבוע מתי לא יקיים יחסי אישות, אך לא בידיו לקבוע מתי תהיה הלידה. לכן כתב הראב״ע על ענן ״יחריש״ (ישתוק). ענן כביכול היה צריך להסביר ש״קציר״ זאת הלידה, כפי שפירש ש״חריש״ הוא הביאה, אך כמובן שלא יכול היה לומר כך, כי לא בידי האיש עת הלידה, ולכן ענן את מילת ״קציר״ לא הסביר,אלא שתק והחריש….
כותב על כך הרב יעקב קמינצקי בספרו ״אמת ליעקב”: והנה הקראים רצו לחלוק על הרבנים עד שהוכרחו להוציא המקרא מפשוטו״. משמעו, שידוע שהקראים הקפידו לפרש המקרא כפשוטו, ואילו כאן חז״ל פירשו כפשוטו, והקראים הפכו.
שבוע טוב,
אהרן
