קראתי באחד מעלוני השבת את הסיפור הבא: ״ומעשה בחסיד אחד שנגלה לו אליהו ע״ה, ושאל אותו מדוע איחרו פעמיו לבוא, ואמר לו שזה בעוון שליחי הציבור שאינם זהירים במבטא שפתיהם כשהם עוברים לפני התיבה, וכן בקריאת התורה. ורמז יש בפסוק ״קרוב ה’ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת״ (תהילים קמ״ה:י״ח). אמ״ת - ראשי תיבות אותיות , מלות, תנועות, אם נזהר באלו, אז ״רצון יראיו יעשה ואת שעוותם ישמע ויושיעם״, שיבוא אליהו ויושיענו במהרה בימינו (יד משה) (מעם לועז)״ עכ״ל
אתמהא, מדוע לא נזכרה כאן חשיבותם של טעמי המקרא?
והנראה לי שטעמי המקרא כלולים במילה ״תנועות״. הניקוד יחד עם טעמי המקרא מניעים את המילות.
אם כך: אמ״ת - אותיות, מלות, תנועות (ניקוד+טעמים) - אם נזהר באלו , נוושע.
שנה טובה, ישועות ובשורות טובות
אהרן
(הציטוט לקוח מתוך העלון ״לקח טוב״ , ארגון/בי״כ ״טוב״ , אשר בגרדנס הילס קווינס.)
No comments:
Post a Comment