לפרשת בהעלותך ולפרשת בלק - ״ועתה״ מהי התפילה הקצרה ביותר בתורה?

מהי התפילה הקצרה ביותר - לפרשת בהעלותך ולפרשת בלק

מהי התפילה הקצרה ביותר בתורה?

כידוע זו תפילתו של משה אל השם לרפא את אחותו מרים: ״אל נא רפא נא לה״.  (במדבר י״ב:י״ג)

יהיו שיחשבו שניתן היה לקצר אפילו עוד. לשם מה פעמיים ״נא״? למה הכפילות ?

החושבים כך, טוב שיעיינו בתרגום אונקלוס לפסוק: ״אֱלָהָא בְּבָעוּ אַסֵי כְעַן יָתָהּ:״

המלה ״נא״ הראשונה פירושה ״בבקשה״ (בבעו), והשניה - פירושה ״כעת”, ״עתה״ (כען).

זהו, הכי קצר שיש, אין כפילות.

יש לציין שלפי שיטתו של האבן עזרא כל ״נא״ פירושו ״עתה״. לכן האבן עזרא מפרש ״עתה רפא עתה לה״.

 יש האומרים שזה כבכיכול לחיזוק הדבר כמו:  ״זמרו אלהים זמרו” (תהילים מ״ז: ז’), אלא שלעניות דעתי משפט זה ״עתה רפא עתה לה״ הוא משפט מסורבל. אחזור אליו מאוחר יותר.

והנה, בפרשתינו, פרשת בלק, אומר בלק לבלעם: “…הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי:  וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי… ״. (במדבר כ״ב:ה’, ו’)

ואונקלוס מתרגם: ״וכען אתא כען לוט לי ית עמא הדין”.

נראה כביכול שיש כאן מקרה הפוך. בתרגומו של אונקלוס יש כפילות, פעמיים ״כען״, אך בפסוק שתי התיבות ״כען״ הן שונות.  ״כען״ הראשון הוא ״עתה״, והשני - ״נא, בבקשה”.

הסיבה היא שלמילה ״עתה״ פירושים שונים, וכן למילה ״כען״, בהתאם להקשר.

בדרך כלל התיבה ״עתה״ היא ״עכשיו״, ״ברגע זה״.  כמו ״עתה קום צא מן הארץ הזאת” (בראשית י״א:י״ג).

אך כאשר התיבה באה בצירוף האות וו בתחילתה, היא מציינת מסקנה, כמו ״לפי כך”, 

“וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ״. (כיון שרצחת, לפי כך ארור אתה מן האדמה…)

וכן בפרשתינו, בלק אומר שהעם רב מאד, ועתה (= ולפי כך) ״ארה לי…״

אם כך בתרגום אונקלוס התיבה ״כען״ הראשונה (בתוספת ו״ו החיבור) ניתן לפרשה כ״לפי כך״ (מסקנה) , והתיבה ״כען״ בפעם השניה בפסוק פירושה  ״כעת״.

האם רק כאשר מופיעה ו״ו החיבור לפני המילה ״עתה״, ״ועתה״ יהיה הפירוש ״ולכן, עקב כך״ או גם ללא ו״ו החיבור ייתכן שפירושה ״לכן, לפי כך”. 

 הנה בהמשך הפרק כאשר בלעם מספר לד’ את דברי בלק הוא אומר ״הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו:״ (במדבר כ״ב:י״ג). האם ״עתה״ בפסוק זה הוא שונה מ״ועתה״ בפסוק ו’? נראה שלא. מסתבר עם כן שיש מקרים בהם ניתן לפרש את המילה ״עתה״ במשמעות של מסקנה ״לכן״, ״עקב כך”. פירוש ״עתה״ בפסוקים אלה הוא אין פירוש ״עתה״ - ״ברגע זה״, אלא כאן ״עתה״ פירושו - ״עקב כך”.  

אם כך, בפירוש האבן עזרא לפסוק ״אל נא רפא נא לה״  - ״עתה רפא עתה לה״ יש להבין שהתיבה ״עתה״ הראשונה פירושה ״לכן״ והשניה היא ״עכשיו״. אמנם אין זה דומה לתרגום אונקלוס, אך בהבנה זו מסתבר שפירושו של האבן עזרא אינו מסורבל כפי שכביכול נראה.

לא הכל מסכימים לתרגומו של אונקלוס, וישנה גם ההבנה ששתי התיבות ״נא״ שבפסוק פירושן ״בבקשה". 

 רש״י כותב: ״אל נא רפא נא לה: בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שהשואל דבר מחברו צריך לומר שניים או שלושה דברי תחנונים, ורק אחר כך יבקש שאלותיו״. 

בפיוט ״ידיד נפש״ שכתב רבי אלעזר אזכרי (מחכמי ומקובלי צפת לפני למעלה מארבע מאות שנה)

נכתב ״אנא אל נא רפא נא לה". נראה שמחבר הפיוט מסכים עם רש״י, ולכן כתב שלושה דברי תחנונים בשטחו את בקשותיו לפני השם.