פרשת בלק - כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו

כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּֽאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ (במדבר כ״ד:ט’)  

אינטואטיבית, נראה שיש לקרוא את הפסוק כך: ״כרע שכב כארי ;  וכלביא, מי יקימנו.״ דהיינו, תקבולת בין שני חלקי המשפט , ושני החלקים מביעים רעיון דומה.

אולם המדקדקים טוענים שיש לקרוא כך: ״כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּֽאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא ;  מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ״. לטענתם ההפסק הגדול יותר היא אחרי המילה ״וכלביא״ כלומר, התיבות ״מי יקימנו״ מוסבות על ״כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּֽאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא״.

על פי הטעמים ההפסק אחרי התיבה ״וּכְלָבִ֖יא״ גדול מההפסק אחרי התיבה ״כַּֽאֲרִ֛י״. זאת משום שהטעם אחרי התיבה ״וּכְלָבִ֖יא״ הוא טפחא, שזהו מפסיק מסוג ״מלך״, ואילו הטעם אחרי התיבה ״כַּֽאֲרִ֛י״ הוא מפסיק מסוג ״משנה” (משנה למלך), שדרגת הפסקתו קטנה משל ״המלך״.

לא ברור למה בחרו בעלי הטעמים להטעים כפי שהטעימו כאן. 

הדבר קשה, שכן ברכתו/שירתו של בלעם בנויה ממשפטים עם תקבולת, כמו:

״כִּֽי מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ  - וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ״

״הֶן עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן  - וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב״

״לֹֽא הִבִּ֥יט אָ֨וֶן֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב  - וְלֹֽא רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל״

״כִּ֤י לֹא נַ֨חַשׁ֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב  - וְלֹא קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל״

״הֶן עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם  - וְכַֽאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א״

ועוד הרבה. יותר מכל ממחיש הפסוק האחרון שבדוגמאות ״הֶן עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם  - וְכַֽאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א״, הנה הארי והלביא הם משני צידי התקבולת, ולכן סביר לחשוב  שגם פסוקנו נכתב באותו מבנה ״״כרע שכב כארי ;  וכלביא, מי יקימנו.״

אונקלוס מתרגם ״ יְנוּחַ יִשְׁרֵי בִתְקוֹף כְּאַרְיָא וּכְלֵתָא לֵית מַלְכוּ דְתִזַעֲזְעִינֵיהּ״. שפירושו ״ינוח ישכון בחוזק כאריה וכלביא אין מלכות שתזעזעו”.  אולם לפי תרגום זה, שפיסוק אין בו,  קשה לדעת אם תרגם לפי טעמי המקרא או לא. 

לעומת תרגום אונקלוס נראה בבירור שהתרגום הירושלמי תרגם שלא כטעמים:

״הא עמא האלין כאריה שרין וכאריותא מתגברין״. שפירושו ״הן העם הזה כאריה שוכנים וכלביאה מתגברים”. לפי זה הפסוק הוא עם תקבולת. אריה מצד אחד, ולביאה מצד שני.

יטענו המפרשים כנגד פירוש הטעמים , הרי אריה ולביא חד הם, ומדוע יכתוב אריה ולביא? הרי וו החיבור מראה חיבור בין שני עצמים שונים, ולא אחד שהשני הוא תמורתו. האם לדוגמה יעלה אל הדעת שהמקרא יכתוב  ״ויאמר יתרו ורעואל למשה לך לשלום". הרי יתרו זה רעואל!  כך איך יתכם שיכתוב ״אריה ולביא״, הרי שניהם זהים.

האם אמנם אריה ולביא חד הוא? שניהם זהים?

בגמרא כתוב ״"ששה שמות יש לארי, אלו הן: ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ" (בבלי סנהדרין צה ע”א). מכאן שארי ולביא זה היינו הך, ולכן כפי שנטען לעיל, לא יתכן שיכתוב ״כרע רבץ כאריה וכלביא;      מי יקימנו”.

וכן יטענו, אם הכוונה שהמילה ״יקימנו״ נסובה על שניהם - אריה ולביא, היה צריך לכתוב:״כרע שכב כארי וכלביא; מי יקימם״. ולא ״מי יקימנו״. 

מצד שני, יטענו אלה המצדדים בפירוש בעלי הטעמים, שארי ולביא לא חד הוא, כי הרי על פי המלבי״ם יש הבדל בין אריה ללביא. כותב המלבי״ם: ״השם לביא הונח על הארי הזקן״. אם כך, אלו שני דברים שונים, אחד הוא האריה, והשני הוא אריה אבל דוקא זקן, לכן כן ניתן לכתוב ״כרע רבץ כאריה וכלביא:      מי יקימנו”. כי אלו שני בעלי חיים שונים באותו חלק של משפט, וּוַו החיבור מחברת בינהם.

וכיצד ישיבו לטענה שבמקרה זה היה עליו לכתוב ״כרע רבץ כאריה וכלביא;      מי יקימם” שכן ״מי יקימנו״ מוסב לאריה וללביא?

 ישיבו שבעצם ״מי יקימנו״ מוסב על ״כרע רבץ״, המתייחס במשל לעם ישראל, ולכן נכתב בלשון יחיד.

בפרשת ויחי נאמר ״גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ׃״ (בראשית מט:ט) גם שם בעלי הטעמים  הטעימו שהמפסיק הגדול, הטיפחא יהיה נתון תחת המילה "וכלביא", דהיינו  אין כאן תקבולת - ״כאריה וכלביא״. בדיוק כמו בפרשתנו.

הספורנו מפרש שם:  "כרע רבץ כאריה - היה אז כמו האריה הכורע ורובץ בלתי מזיק.... וכלביא מי יקימנו- כן יהיה במלכותו לעתים שירבץ כלביא...".

נראה שהספורנו מפרש כתקבולת, אריה בצלע אחת של המשפט, ולביא בצלע השניה. הספורנו בפירושו מתעלם , כמובן, מפיסוק הטעמים.

בתלמוד נאמר: "אמר ר'  אבהו בן זוטרתי אמר ר' יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע ומפני מה לא קבעוה? משום טורח ציבור".  (בבלי ברכות יב: ב)

ומבאר רש"י: "כרע שכב -  דמי ל'בשכבך ובקומך' שהקדוש ברוך הוא שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא".

פירושו של רש״י מתאים לפיסוק הטעמים. אין תקבולת בין שני חלקי משפט, באחד הארי ובשני לביא, אלא שניהם חד הוא ״כארי וכלביא״.

לסיכום,  ראינו שניתן לפרש את הפסוק בשתי צורות. האחת היא כפי שאנחנו חשים אינטואיטיבית, שזהו פסוק עם תקבולת: ״כרע שכב כארי ; וכלביא - מי יקימנו״. וכן הוא פירושו של הספורנו, 

והשני: ״כרע שכב כארי וכלביא ; מי יקימנו״, שהוא הפירוש על פי טעמי המקרא, וכן על פי רש״י בגמרא.