המצווה הקשורה בפרה אדומה שונה מכל האחרות, שכן אין בשכלינו להבין אותה. זוהי גזירת הכתוב.
אפילו שלמה המלך, החכם מכל אדם, לא הבין אותה. כתוב במדרש תנחומא ששלמה המלך אמר: "על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי. 'אמרתי אחכמה – והיא רחוקה ממני.’” שלמה המלך
אומר שהבנת מצווה זו היא למעלה מבינתו.
מה שמוזר בה הוא שהיא מטהרת את הטמאים, ומטמאת את הטהורים. מי שמתעסק בהכנת הפרה האדומה נהיה טמא בעצמו, ואילו הטמא, זה שמזים עליו את מי הפרה האדומה, נעשה טהור.
האם יש עוד דבר ביהדות שהוא פוגם בבריא או בטהור, ואותו דבר הוא הפותר את הבעיה למי שנפגם?
התשובה נמצאת בדיוק באותה פרשה, פרשת חוקת. שם מסופר על הנחשים שרפים שנשכו בעם והרבה מבני ישראל מתו. מה היה הפתרון לנשוכים? משה, במצוות השם, ייתר נחש - שרף, שם אותו על מוט, וכל המביט בו מבריא. נחש מצד אחד ממית, ונחש (אמנם מנחושת) מבריא.
כותב ה״דעת זקנים״ : ״לכך ציווה הקב״ה לעשות נחש ולא דבר אחר, כדי להגדיל נסיו ונפלאותיו שהוא מכה באזמל ומרפא באזמל. בנחש הכה ובנחש מרפא”. ולענ״ד, מדוע בחר ה״דעת זקנים״ במלה ״אזמל״, שזה בעצם סכין ניתוכים? שכן הסכין אפשר להשתמש בה להזיק, וכן ניתן להשתמש בסכין כאזמל ניתוחים ולרפא.
No comments:
Post a Comment