לפרשת נח

בפרשת נח, פרק ח פסוק י״א נאמר:  ״וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.״

מה פירוש המילה ״טָרָף״?  . המילה ״טָרָף״ בארמית היא ״עלה״.  הנה על פי אונקלוס ״עלה זית״ שבפסוק זה מתורגם כ״טְרַף זֵיתָא״.  אונקלוס כותב ״וַאֲתָת לְוָתֵיהּ יוֹנָה לְעִדָּן רַמְשָׁא, וְהָא טְרַף זֵיתָא תְּבִיר מַחַת בְּפֻמַּהּ; וִידַע נוֹחַ, אֲרֵי קַלּוּ מַיָּא מֵעַל אַרְעָא.״אם כך, נראה שהמילה עלה בפסוק נאמרת פעמיים:  ״עלה״ וגם ״טרף״. מדוע פעמיים? ובכן, 

על פי אבן עזרא, יש פעמים שמכפילים את המילה.  אצטט את דבריו, ואחר כך אסבירם:

״יש אומרים שהיא מלה מוכפלת בטעם, כמו: אדמת עפר, ויפרשו טרף כמו עלה זית. וכן כל טרפי צמחה. והראיה שיש תחת הרי"ש קמ"ץ גדול כמו זהב ועשן.״ 

צטטתי רק את החלק הראשון מתוך דבריו. יש לשים לב שהוא פתח ב״יש אומרים״, אם כך לאו דוקא דעתו היא, אלא הוא מסביר את ״יש אומרים״: כיון שהמילה ״טרף״ שבפסוק מנוקדת בשני קמצים, הרי זה שם עצם. ויש ששני שמות עצם באים זה אחר זה, כאשר שם העצם השני מתאר את הראשון. זהו דבר אחד, עצם אחד בשני שמות.  כדוגמה, האבן עזרא מביא את צמד המילים מספר דניאל ״אדמת עפר״ (דניאל י״ב ב) שניהם שמות עצם, כאשר השני מתאר את הראשון. הייתי מוסיף ״מצח נחושה״ (נחושה = נחושת) .אם כך, המילה ״טרף״ כשם עצם באה לתאר את העלה. מהו ״טרף״? מה ההבדל בינו לבין ״עלה״?

על פי המלבי״ם ״ההבדל בין עלה ובין טרף, שטרף הם העלים הלחים שהם טרף לתולעים ולזבובים..ובאר שהיה עלה לחה שזה סימן שלא קלטתו מן המים רק מן העץ הרענן״. אם כן, על פי פירוש זה המילה ״טרף״ היא עלה רענן. נראה אם כן שעל פי ״יש אומרים״ של האבן עזרא, וכן על פי המלבי״ם, המילה ״טרף״ היא שם עצם (שכן מנוקדת בשני קמצים, כפי שמנוקדים שמות עצם. דוגמה - עשן, זהב) ושם עצם זה בא לתאר את שם העצם שלפניו, אם כך ״עלה זית, שהוא עלה רענן״. יכולתי לכתוב את זה כך: עלה-זית-טרף.  אולם, אם נסתכל בטעמי המקרא, נראה שיש מקף בין המילים ״עלה״ ו״זית” - ״עלה-זית״. אחרי צמד המילים ״עלה-זית״ מופיע טעם מפסיק (טפחא), ובין המילה ״טרף״ למילה ״בפיה״ יש טעם מחבר: “עֲלֵה-זַיִת , טָרָף בְּפִיהָ”. אם כן, על פי טעמי המקרא יש קושי בלהבין את דברי ״יש אומרים״ לאבן עזרא, שכן המילה ״טרף״ קשורה יותר למילה ״בפיה״ מאשר לצמד המילים ״עלה-זית”. לכן, כותב האבן עזרא שבעיניו הפירוש הוא אחר. האות בית, לדעתו היא נוספת, מיותרת. ולכן יש לקרוא ״טרף פיה״. “טרף” יהיה הנשוא, ו”פיה” הנושא. ובמילותיו של האבן עזרא ״והנכון בעיני שיהיה הבית נוסף כבית ״ברוחו שמים שפרה״ (איוב כ״ו י״ג) ״והוא באחד״ (שם כ״ג, י״ג). על פי פירוש זה ״טרף״ הוא פועל, בנין קל. אבל ידוע שבנין קל מנוקד בקמץ באות הראשונה ופתח באות השניה. בעיה. האבן עזרא פותר ומסביר שלעיתים בנין קל מנוקד בשני קמצים.  בספר הדקדוק ״שיח יצחק״ מוסבר שבדרך כלל בנין קל מנוקד בקמץ ובפתח, יש מקרים, בעיקר לפני טעמים מפסיקים, שבנין קל ינוקד בשני קמצים. ואמנם, בפסוקינו המילה ״טרף״ מופיעה לפני טעם מפסיק - טפחא. האבן עזרא גם הוא אומר שיש ובנין קל מופיע בשני קמצים הוא כותב״ ‘כִּי הוּא טָרָף, וְיִרְפָּאֵנוּ’ (הושע ו’ א’) ‘אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא’ (עמוס ג’ ח’) וחבריהם״.  אגב, בשתי הדוגמאות האלה שנתן האבן עזרא, הפעלים ״טרף״ ו״שאג״ (שניהם בשני קמצים) שניהם לפני הטעם המפסיק טפחא, ממש כמו המילה ״טרף״ שבפסוקינו, גם היא לפני הטים המפסיק טפחא. שוב, לפי פירוש זה של האבן עזרא ״טרף בפיה״ הוא ״פיה טרף״ . האבן עזרא אינו מסביר מה כוונת המשפט ״פיה טרף״. בפירוש רש״י לפסוק ״טרף - חטף״.

לאבן עזרא פירוש נוסף ״או יהיה טרף קמוץ בעבור שהוא תואר השם, כמו חכם, והטעם כמו טרוף, כי יש תואר דומה לפועל ויש תואר דומה לפעול״ אם כן, על פי פירוש זה ״טרף״ הוא תואר. מתאר את מצב עלה הזית בפי היונה. שני פירושים אלה, האחד ש״טרף״ הוא פועל (פיה טרף) והשני ש״טרף״ הוא תואר השם (מתאר את מצב עלה הזית) מתאימים להבנה על פי טעמי המקרא, בעוד שפירוש האבן עזרא של ״יש אומרים״ הוא מנוגד להבנה על פי טעמי המקרא.

כמו שצויין, גם רש״י רואה את המילה ״טרף״ כפועל. רש״י אינו מזכיר את הבעיתיות של שני הקמצים (אותה מזכיר האבן עזרא, וגם פותר אותה) , אך הוא מתמודד עם בעיה אחרת. בעוד שאצל האבן עזרא הפועל ״טרף״ הוא הנשוא של ״פיה״, הרי שאצל רש״י ״טרף״ הוא הנשוא של היונה. לכן עליו להתמודד עם הבעיה של התאמת המין. הרי היונה נזכרת בפסוק כנקיבה ״ותבוא..היונה” , ״בפיה” , ולכן איך יתכן שיהיה כתוב ״טרף״ בלשון זכר, צריך להיות ״טרפה”.

ורש״י פותר ״אומר אני שזכר היה לכן קוראו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקיבה , כמו ‘כיוני הגאיות כולם הומות’ (יחזקאל ז ט״ז)״ . כפי שציינתי, גם האבן עזרא וגם רש״י, רואים את המילה ״טרף״ קשורה למילה ״בפיה״ ולא לצמד המילים ״עלה-זית. זה תואם את טעמי המקרא שבפסוק.

אונקלוס מתרגם את הפסוק כך: ״וְהָא טְרַף זֵיתָא תְּבִיר מַחַת בְּפֻמַּהּ״ . יש לשים לב שהמילה ״טרף״ המצויינת בתרגום, היא תרגום המילה ״עלה״ שמופיעה בפסוק שבמקרא, ואילו המילה ״טרף״ 

שבפסוק מתורגמת ארמית למילה ״תביר”.  “,תביר״ בארמית הוא ״שבור״ בעברית .  אם כן, גם לדעת אונקלוס המילה ״טרף״ היא תואר השם, ותרגומו תואם את טעמי המקרא.  מה הכוונה ״שׁבור״? על פי חזקוני - שבור מן עץ הזית. בפירושו לזבחים דף קי״ג -

לא ירד מבול לארץ ישראל האיך שלא הבאתו ממרום רחוק, שהרי ‘טרף’ כתיב, לשון חטיפה, שחטפתו מן האילן, וחטיפתו מעידה עליו, שאילו מצאתו על פנח המים כדרך שאר עלין שנושרין מן האילן, על ידי רוח ״לא העה טרוף אלא שלם, וכן התרגום מוכיח, תביר מחת בפומה״.