הפוך על הפוך - לפרשת ״וזאת הברכה״

הברכה לראובן מתחילה בפסוק: ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר:״ (דברים ל״ג:ו’). 

יש לשים לב ש״יָמֹת״ ו״מְתָיו״ הם שני דברים הפוכים. ״מֵתים״ הם אלה שהלכו לעולמם, ואילו ״מְתים״ הם דוקא אנשים חיים. 

הסבירו זאת אנשי הלשון הקדמונים (ויש המיחסים זאת לאבן עזרא) ״כי המֵתים שוכבים והחיים עומדים״. ז״א, כאשר שתי הנקודות שתחת האות מ״ם שוכבות, מאוזנות, היינו צירה, אזי פירושו מֵתים, אלה שהלכו לעולמם. אך כאשר שתי הנקודות זקופות, היינו שווא, מְתים, הכוונה לאנשים חיים.

אם כך הפירוש ל״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״ הוא ״ויהי אנשיו מספר”. 

 אך איזה מִסְפָּר-  מספר רב? מספר מועט?

הביטוי ״מתי מספר״ מופיע בתנ״ך תמיד בלשון מספר מועט. בפרשת וישלח אומר יעקב ״וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי״. פירושו ‘אני ואנשי מספרינו מועט’.  

אך האם כזאת מברך משה את את ראובן, שיהיו ח״ו אנשיו מועטים?!

מפרש האבן עזרא: ״ויהי מתיו מספר: ואל יהי מתיו מספר”.  ז״א המלה ״אל״ משרתת גם את המלה ״ימות״ וגם את המלה ״ויהי”. כאילו כתוב ״יחי ראובן ואל ימות, ואל יהי מתיו מספר״. פירושו - ’ולא יהיו אנשיו מועטים’. את צורת הלשון הזאת מכנה האבן עזרא ״מושך עצמו ואחר עִמו״. 

לדוגמה בספר משלי: ״  וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע:״ מסבירים המפרשים ״וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה ולא דַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע: (משלי ל’:ג’).

בפסוק זה שבפרשת ״האזינו״ ראינו כביכול פעמים ״הפוך על הפוך״,  ובעזרת האבן עזרא ניתן להבין את הפסוק לאישורו ולא כהיפוכו….