קהלת - ״מְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע:״

כתב החכם מכל אדם:

 ״וְע֥וֹד רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ מְק֤וֹם הַמִּשְׁפָּט֙ שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע וּמְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע:״ (קהלת ג’:ט״ז)

האם כוונת שלמה המלך שבמקום שאמור להיות צדק, היינו בית הדין, שם יש אדם רשע?

נעיין בפסוק הבא: ״…אֶת-הַצַּדִּיק֙ וְאֶת-הָ֣רָשָׁ֔ע יִשְׁפֹּ֖ט הָאֱלֹקים…״ 

כאן ״רָשָׁע״ בשני קמצים, ואילו בפסוק הקודם - קמץ פתח.

כותב רש״י: ״ ‘שמה הרשע’: טעמו למעלה לומר שהוא שם דבר כמו הרשע (והיה ראוי לינקד בסגו''ל הרי''ש) אלא לפי שהוא סוף פסוק נהפך לינק''ד קמ''ץ גדול ואף על פי שבכל מקום לא מצינו לו עוד שמתהפך באתנחתא וסוף פסוק״. 

הסבר לפירוש רש״י: ״טעמו למעלה״ פירושו ״מלעיל״ (״מלמעלה״ זה בארמית ״מלעיל״),  ״שם דבר״, כוונתו ״שם עצם״ (מופשט), ולא ״רָשָׁע״ שהוא שם תואר. ומהו ״קמץ גדול״?  בשפתו של רש״י ״קמץ גדול הוא ״פתח״. (״קמץ קטן” בשפתו הוא צירה, ו”פתח קטן” בשפתו הוא סגול).

אם כך הדבר ברור. רש״י אומר שהמלה ״רָשַׁע״ שבפסוק ט״ז, היא בעצם ״רֶשַׁע״, אלא כיון שבאה בסוף פסוק, השתנה הניקוד באות ריש לפתח. כמו כן מציין רש״י שהמלה ״רָֽשַׁע״ מוטעמת באות ריש, לכן מבוטאת במלעיל, וזה להבדיל מן המלה ״רָשָׁע״ המוטעמת באות שין, ולכן מבטאה במלרע.

המלה ״רֶשַׁע״ (״שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע״) היא צורת הֶקשֵׁר, ואילו ״רָשַׁע״ נקראת צורת הֶפסֵק.

מוסיף ואומר רש״י: ״ואף על פי שבכל מקום לא מצינו לו עוד שמתהפך באתנחתא וסוף פסוק״ . מסביר רש״י שזהו המקום היחיד בתנ״ך בו המלה ״רֶשַׁע״ הופכת ל״רָשַׁע״ כאשר היא בסוף פסוק או באתנחתא.  מיותר כמובן שאכתוב שצודק רש״י בדבריו. אין עוד מקום בתנך שם כתוב ״רָשַׁע״. המלה ״רֶשַׁע״ מופיעה בתנ״ך בסוף פסוק או באתנחתא שלוש עשרה פעמים, ורק כאן היא מופיעה בצורת הֶפסֵק, היינו מנוקת ״רָשַׁע״, בשאר שתים עשרה המקומות היא מנוקדת בצורת הֶקשֵׁר, שהיא צורתה המקורית - ״רֶשַׁע״.

מאין לרש״י ש״רֶשַׁע״ נהפך ל״רָשַׁע״ כיון שהוא מופיע בסוף פסוק?

כנראה סייעו בידו מלים דומות. המלה ״פשע״ מופיעה בתנ״ך בסוף פסוק או באתנחתא שמונה פעמים, ובכולם היא מנוקדת ״פָּשַׁע״.  כמו ״ה’ אֶ֤רֶךְ אַפַּ֨יִם֙ וְרַב-חֶ֔סֶד נֹשֵׂ֥א עָוֹ֖ן וָפָ֑שַׁע״ (במדבר י״ד:י״ח) כאן ״פשע״ באתנחתא, ולכן מנוקד ״פָּשַׁע״, צורת הֶפסֵק.

תשאלו ״מדוע ‘פֶּשַׁע’ מתחלפת ל’פָּשַׁע’ כאשר בסוף פסוק או באתנחתא, ואילו לא כך ‘רֶשַׁע’ (חוץ מאשר בפסוקנו?). שאלה טובה שאלתם. ישנן מלים שאף על פי כן שתבניתן זהה, כמו ״פשע״ ו״רשע״ נטיותן  לבוא בצורת הֶפסֵק כאשר מוטעמות במפסיק חזק (כמו אתנחתא או סוף פסוק) היא שונה. במקרה זה האות הראשונה במלה היא שהשפיעה. 

אגב, התנועה שבשפתנו נקראת סגול, בשפתו של רש״י היא ״קמץ קטן”. לכן, לדעתי, הכתוב בסוגריים הם לא דבריו של רש״י, אלא תוספת מאוחרת יותר.