בספר שמות נכתב: ״אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם״ (שמות כ״ט: ל״ט)
ואילו כאן "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם." (במדבר כ״ח: ד’)
דרך הלשון היא, שאם המתואר בה״א הידיעה, יבוא גם התואר כמוהו, בה״א הידיעה,
כמו ״אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם״.
אם כך, לאן נעלמה הא הידיעה בפסוק שבפרשתינו?
האבן עזרא מביא שנו פירושים. האחד לדעתו של משה הכהן הספרדי, הוא משה אבן ג’יקטיליה, מתלמידיו של רבי יונה אבן ג’נאח (המכונה ריב״ג, ושמו הלטיני - מרינוס). לפי דעה זו בחר הכתוב בדרך קצרה, כאילו כתוב ״את הכבש - כבש אחד״.
והשני את דעתו שלו - ״מושך עצמו ואחר עמו”.
האות הא משמשת הן את המילה "כבש" ("הכבש"), והן את המילה "אחד". כביכול ״האחד”.
ניתן אולי לומר שלשתי הדעות יש את המוטיב ״מושך עצמו ואחר עמו”, אלא שלדעתו של משה הכהן הספרדי השיתוף הוא במילה ״כבש״ ואילו לדעתו של האבן עזרא האות הא היא המשותפת.
No comments:
Post a Comment