להפטרת שבועות - מקראות שאין להן הכרע

״חמש מקראות בתורה אין להן הכרע שאת משוקדים מחר ארור וקם״ (יומא, נ״ב)

הגמרא מדברת על חמישה פסוקים שאין הכרע איך לקרוא אותם. אחד מהם הוא:״וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיה״ (שמות ל״ז:כ)ֿ

מי הם המשוקדים? הגביעים, או הכפתורים והפרחים? לאיזה חלק בפסוק שייכת המילה ״משוקדים״? 

ישנן שתי אפשרויות לחלק את הפסוק:

 .א. “במנורה ארבעה גביעים משוקדים” - מכאן שהגביעים הם המשקודים

.ב. ״משקודים כפתוריה ופרחיה״ - מכאן שהכפתורים והפרחים הם המשוקדים

:אנסה להסביר על פי הכתוב בספר יחזקאל

הנביא מתאר את מראות האלוקים שהופיעו בחזיונו:

״וּפְנֵיהֶ֕ם וְכַנְפֵיהֶ֥ם פְּרֻד֖וֹת מִלְמָ֑עְלָה לְאִ֗ישׁ שְׁ֚תַּיִם חֹבְר֣וֹת אִ֔ישׁ וּשְׁתַּ֣יִם מְכַסּ֔וֹת אֵ֖ת גְּוִיֹתֵיהֶֽנָה׃״ (יחזקאל א’:י״א)

במבט ראשון הפסוק תמוה.  בשלמא, ״כנפיהם פרודות מלמעלה״, אבל מה פירושו ״פניהם פרודות מלמעלה״?

רש״י מפרש: ״ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. אלמלא שראיתי טעם זקף גדול נקוד על ופניהם לא הייתי יודע לפרשו אבל הניקוד למדני להבדילם זו מזו ולהעמיד תיבת ופניהם בפני עצמה וכן פירושו ופניהם להם וכנפיהם היו פרודות למעלה מפניה' ומכסות אותם כיצד לאיש שתים חוברות איש לכל פנים ופנים שתים כנפיהם חוברות לכל אחת כנף חיה זו פרושה לצד כנף חיה זו ושל זו לצד זו והפנים שבינתים מכוסים בהם ודוגמת לשון מקרא זה יש עוד בפרשה זו וגביהם וגובה להם ויראה להם תיבת וגביהם עומדת בעצמה״

רש״י אומר שטעמי המקרא סייעו בידיו לפרש את הפסוק, ואלמלא הטעמים, לא היה יודע לפרשו.  הטעם שסייע לרש״י להבין את הפסוק הוא הזקף גדול מעל המילה ״ופניהם״. טעם הזקף הוא מפסיק מסוג מלך, ואם כן, כך יש לקרוא את מחציתו הראשונה של הפסוק: ״ופניהם; וכנפיהם פרודות, מלמעלה”. ז״א, המילה ״ופניהם״ עומדת בנפרד, ופירושה - ״כנפיים להם”, ואילו המשך הפסוק אומר שכנפיהם פרודות מלמעלה (רק כנפיהם, אך לא פניהם). 

בצורה דומה מפרש גם הרד״ק: 

״ופניהם - מלת ופניהם נפרדת בטעם לומר שאינה דבקה עם הבאה אחריה ר"ל ופניהם היו כמו שנזכר וכנפיהם היו פרודות מהגוף ופרושות למעלה לעופף

לפסוק י״ח מבנה דומה:

״וְגַ֨בֵּיהֶ֔ן וְגֹ֥בַהּ לָהֶ֖ם וְיִרְאָ֣ה לָהֶ֑ם וְגַבֹּתָ֗ם מְלֵאֹ֥ת עֵינַ֛יִם סָבִ֖יב לְאַרְבַּעְתָּֽן״ (שם, שם, י״ח)

 רש”י: ״וגביהן. וגב יש להם : וגובה להם ויראה להם. מאוימים הם לרואה אותם ויש פותרין ויראה להם במורא עומדים בלכתם״ 

ובדומה, מפרש גם הרד״ק:

״וגביהן - מלת וגביהן נפרדת בטעם ופירושו כמו שפירשתי במלת ופניהם שאינה דבקה עם הבאה אחריה אמר וגביהן כמו שהיו בגב כל אופן אלא שגבה היה להם עד שמרוב גבהם היתה יראה להם כי הדבר שיהיה מופלג בכמותו יקרא כפלא ונורא וכן מעם נורא אל ארץ נוראה או באיכותו כמו הקרח הנורא וגבותם כמו וגביהן אלא שזה מקובץ בלשון זכרים וזה בלשון נקבות ומפני כפלו שנה המלה:

לסכום, זוהי צורת לשון המילים ״ופניהם״ , ״וגביהן״:

 ״ופניהם״ - משמע, יש להם פנים.

“וגביהן״ = יש להם גב.

בעצם, צורת הלשון הזאת ניכרת עוד קודם לכן, בפסוק ח’ . שם צורת הלשון ברורה יותר (יתכן שמשום כך רש״י והרד״ק אינם טורחים להסבירו):

״(וידו) [וִידֵ֣י] אָדָ֗ם מִתַּ֙חַת֙ כַּנְפֵיהֶ֔ם עַ֖ל אַרְבַּ֣עַת רִבְעֵיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶ֥ם וְכַנְפֵיהֶ֖ם לְאַרְבַּעְתָּֽם״ 

שפירושו - יש להם פנים, ויש להם כנפיים. לארבעתם.

עכשיו, מצויידים בהבנה של צורת הלשון הזאת, זו, נוכל לפרש כך את הפסוק שבספר שמות:

“וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיה״

פירושו - במנורה ארבעה גביעים משוקדים, וכמו כן יש בה כפתורים, ויש בה פרחים.

 אני חייב להעיר שבעוד שבפסוקים שבספר יחזקאל הטעם זקף הוא שסייע לרש״י להבין את הפסוק, כיון שהזקף הפריד את המילה ״ופניהם״ משאר הפסוק, בשמות הדבר שונה.

בפסוק שבספר שמות יש מפסיק חזק מן הזקף. המפסיק החזק, אתנחתא (דרגת קיסר) מופיע במילה ״גביעים. ולכן על פי טעמי המקרא יש לקרוא כך:

 וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים;  מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיה.

אולם על פי צורת הלשון שראינו מספר יחזקאל, יש להבין כך:

.“ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים, וכן יש בה כפתורים ופרחים”

 ...כפי שטענה הגמרא, אין למקרא זה הכרע