במזמורים לקבלת שבת מופיע הפסוק ״ישפוט תֵּבֵל בצדק, ועמים במישרים״.
המילה תבל מופיעה בפרשתינו ״וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא-תַֽעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא:״
אך אין להחליף בין השניים:
המילה ״תֵּבֵל״ במזמור שבקבלת שבת, תהילים מזמור צ״ח, מוטעמת באות השניה, מנוקדת בצירה תחת האות ת’ ובצירה תחת האות ב’ , ונהגית במלרע. פירושה - ארץ.
"לִֽפְֽנֵי-יְהוָ֗ה כִּ֥י בָא֮ לִשְׁפֹּ֪ט הָ֫אָ֥רֶץ יִשְׁפֹּֽט-תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים”
המילה ״תֶּבֶל״ בפרשתינו מוטעמת באות הראשונה, מנוקדת בשני סגולים, ונהגית במלעיל. פירושה על פי רש״י ערוה וניאוף.
״וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא-תַֽעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא:״
איש הדקדוק, רבי אליהו בחור (1469-1549) נתן בהם סימנים. הוא השתמש בשני פסוקים מספר משלי ״ שש הנה שנא השם״ (משלי ו:ט״ז) כלומר, תֶּבֶל בניקוד סגול בעל שש נקודות תחת האותיות הוא תועבה שהשם שונא.
״ארבעה ההם קטני ארץ״ (משלי ל:כ״ד) - המילה תֵּבֵל כשהיא בצירה, יש לה ארבע נקודות תחת האותיות היא במשמע של ארץ.
על פי הרד״ק, המילה ״תֶּבֶל״ שורשה ב.ל.ל. וכך כותב תחת הערך ״בלל״ : ״…תֶּבֶל מן השורש הזה…והעניין הזה..ולפי שמבלבל זרעו עם מי שאינו ראוי להזדווג עמו”
שבת שלום
No comments:
Post a Comment