לפרשת משפטים - שבת שקלים

אחת הדוגמאות לקריאה נכונה של התורה על פי טעמי המקרא, לקוחה מתוך הפרשה של השבוע, פרשת משפטים: ״ומכה אביו ואמו מות יומת״. 

שמעתי בעלי קריאה שקוראים את הפסוק שנשמע כך: ״ומכה אביו, ואמו מות יומת״ (וכי מה חטאה שמגיע לה עונש מיתה?)  . הסיבה שכך זה נשמע, היא שאחרי המילה ״ואביו״ יש טעם תביר, ואחרי המילה ״ואמו״ מופיע טעם טיפחא. יש בעלי קריאה שנוטים להאריך בניגון התביר, ולקצר מאד, כמעט ללא כל השהיה, את ניגון הטיפחא, ולכן הפסוק נשמע מוזר - ״ומכה אביו, ואמו מות יומת”.

 חלוקת הפסוק הנכונה היא: ״ומכה אביו ואמו, מות יומת״. שכן, טעם הטיפחא הוא מפסיק מסוג ״משנים״, ואילו טעם ״תביר״ הוא מסוג ״מלכים״.  המפסיק טפחא שאחרי המילה ״ואמו״, הוא לכן חזק יותר מאשר המפסיק שאחרי המילה ״אביו״. חלוקת הפסוק הנכונה היא אם כן “ומכה אביו ואמו, מות יומת״. יש להחיש את המילה ״ואמו״ יותר מאשר את המילה ״מות״, או במילים אחרות ההפסק אחרי המילה ״אביו״ קצר יותר מההפסק אחרי המילה ״מות״.  

דוגמה זו אולי ממחישה את הצורך בהשהיה קטנה אחרי טעם הטפחא באופן כללי, לא רק בפסוק זה. דבר שהרבה מבעלי הקריאה (האשכנזים) אינם עושים.

ובנושא ההגיה, מי שלא רגיל לשמוע קריאה בהיגוי אשכנזי, עשוי למצוא עצמו מופתע כאשר ישמע את הפטרת השבוע - הפטרת שבת שקלים. ״ונתנו את הכסף המסוכן,,,” כך זה נשמע (הפטרת שבת שקלים מלכים ב’ פרק י״ב, פסוק י״ב). אין כמובן קשר בין השקלים לבין הכסף המסוכן. הפסוק כתוב כך: ״ונתנו את הכסף המתוכן״.

על פי רש״י מתוקן זה מנוי, שמנו אותו.

מעניין שהמילה ״מסוכן״ (והפעם ״מסוכן״ לא ״מתוקן״ ) מופיעה בספר ישעהו פרק מ’ פסוק כ’: “המסוכן תרומה עץ לא ירקב יבחר״.  כאן פירוש המילה ״מסוכן״ הוא ״עני״. על פי פירוש המלבי״ם: "המסוכן תרומה", תרומת המסכן והדל, שיעשה את הפסל מעץ היא תרומה חשובה מרוממת יותר מן תרומת העשיר.