בפרשתינו, פרשת שמיני, נאמר ״״וַיְדַבֵּ֨ר אַֽהֲרֹ֜ן אֶל-מֹשֶׁ֗ה הֵ֣ן הַ֠יּ֠וֹם הִקְרִ֨יבוּ אֶת-חַטָּאתָ֤ם וְאֶת-עֹֽלָתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַתִּקְרֶ֥אנָה אֹתִ֖י כָּאֵ֑לֶּה וְאָכַ֤לְתִּי חַטָּאת֙ הַיּ֔וֹם הַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵ֥י ה’ ״ (ויקרא, י’ : י״ט).
(מתוך האתר ״תורת אמת״ http://www.ateret4u.com/online/f_01615.html )
מה פירוש ״וְאָכַ֤לְתִּי חַטָּאת֙ הַיּ֔וֹם הַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵ֥י ה’ ״
האם זהו משפט חיווי או משפט שאלה?
נראה על פניו שזהו משפט חיווי, ולא משפט שאלה. המילה ״וְאָכַ֤לְתִּי״ מוטעמת במלעיל, (הטעם מהפך תחת האות כ’ ) ובמילה ״הַיִּיטַ֖ב״, האות הא מנוקדת בפתח, ויש דגש חזק באות שלאחריה, כדין הא הידיעה.
אילו היה זה משפט שאלה, כי אז במילה ״הַיִּיטַ֖ב ״ האות הא היתה מנוקדת בחטף פתח, ולא היה דגש באות שאחריה, כדין הא השאלה.
והמילה ״וְאָכַ֤לְתִּי״ היתה אז מוטעמת במלרע, כך שהיינו רואים את הו’ שבמילה זו כוו ההיפוך, והמילה ״ואכלתי״ היתה מקבלת משמעות של פעולה בעתיד.
אם כך, איך ניתן להבין את המשפט. האם זה ״ואכלתי חטאת היום אשר ייטב בעיני ה’ “ או
״ואם אוכל חטאת היום, האם זה ייטב בעיני השם? ״
אונקלוס מתרגם כך:
״וּמַלִיל אַהֲרֹן עִם מֹשֶׁה הָא יוֹמָא דֵין קְרִיבוּ יָת חַטָּאתְהוֹן וְיָת עֲלָתְהוֹן קֳדָם יְיָ וַעֲרָעָא יָתִי עָקָן כְּאִלֵין וְאִלוּפוֹן אֲכָלִית חַטָאתָא יוֹמָא דֵין הֲתַקֵן קֳדָם יְיָ:״
המילה ״הֲתַקֵן ״ היא תרגומו למילה ״הייטב״. מילה זו בתרגומו מנוקדת בחטף פתח תחת ההא, מכאן שלפי אונקלוס זו הא השאלה (או במילים אחרות - הא התימה).
ייתכן שנשאל - האומנם אונקלוס ניקד? אינני יודע מי ניקד את אונקלוס, אבל ניתן להבין שזו שאלה גם על פי המילה וְאִלוּפוֹן שפירושה ״ואילו״, וזה מצביע שלפי אונקלוס זוהי שאלה.
נראה שרש״י מסכים עם אונקלוס. להלן פירושו ״ואכלתי חטאת. ואם אכלתי הַיִּיטַ֖ב וגו’ ״
חזקוני מסכים איתם, וכך מפרש: ״הייטב בעיני ה', ה"א זו בפתח, משונה ה"א זו בנקודתה, שדינה להיות בחטף פתח.״
דהיינו, כאומר, האות הא ודאי לי שהיא הא השאלה, ואין אני יודע למה מנוקדת בפתח. משונה! היתה אמורה להיות מנוקדת בחטף פתח, כדין הא השאלה.
האבן עזרא מביא כאן שתי דיעות. הוא אומר שיש בעלי דקדוק הטוענים שזהו משפט חיווי, היינו, האות הא היא הא הידיעה, ויש בעלי דקדוק הטוענים שזוהי הא השאלה (הא התימה), ומביא את נימוקי שני הצדדים.
וכך אומר האבן עזרא:
״יש מדקדקים שאמרו שהה''א של התימה לא יהיה אחריו דגש עם אחד מהז' מלכים כי אם עם השוא הנע ימצא והה''א פתוח בעבור שלא יתכן להתחבר שני שואי''ן ובעבור שמצאו יו''ד הייטב דגוש אמרו כי זה הה''א לידיעה כה''א השבה עם נעמי הנמצאו פה העיר ההוללה ואלה ההי''ן במקום אשר הנה כן פירוש הייטב ועוד אמרו כי ואכלתי פועל עבר ואילו היה עתיד היה מלרע כמו ודברתי אל הנביאים ודברתי אתך והטעם כי בני הנשרפים היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם כי העגל והאיל בעד אהרן ובניו: ותקראנה אותי כאלה. פירוש צרות או דאגות על מות הבנים ובעבור זה לא יכולתי לאכול כל חטאת רק אכלתי ממנה מה שייטב בעיני השם והטעם מה שיוציאני לידי חובה. ועל דעת המעתיקים שה''א הייטב לתימה והוא מלה זרה גם על הפירוש שהזכרתי היא זרה כי לא מצאנו בכל המקרא ה''א הדעת עם פועל עתיד. ומלת ואכלתי חטאת. כאילו אמר ואילו אכלתי חטאת גם מצאנו מלות לעתיד והן מלעיל פן אורש וגנבתי והטעם כי הייתי אונן ואין אונן אוכל חטאת כטעם לא אכלתי באוני״
להבנתי האבן עזרא אינו פוסק כאן, אלא מביא שתי דיעות נוגדות, ואת תירוציהם. דעה אחת שזוהי הא הידיעה, והשניה שזוהי הא השאלה.
הדיעה הראשונה - זוהי הא הידיעה. וההוכחה, הא הידיעה מנוקדת בפתח ואחריה דגש. ואילו הא השאלה לא כך. אומנם, אומר האבן עזרא, יש פעמים שהא השאלה מנוקדת בפתח והאות שאחריה דגושה, אבל זה כאשר האות הראשונה במילה היא שוא נע. כיון שלא נוכל לנקד בשני שואים נעים זה אחר זה (דין חטף פתח דינו כשוא), אזי במקרים כאלה ההא תנוקד בפתח (כמו שאני ציינתי במכתבי הקודם ״ הַלְּבֶן מֵאָֽה שָׁנָה יִוָּלֵד״ (בראשית י״ז: י״ז). הנה כאן זה משפט שאלה, ואף אך פי כן במלה ״הלבן״ האות הא מנוקדת כהא הידיעה - מנוקדת בפתח, והאות שאחריה דגושה.
עוד הוכחה לכך שהאות הא היא הא הידיעה, על פי האבן עזרא, המילה ״וְאָכַ֤לְתִּי ״ מוטעמת ממלעיל. הטעם מהפך הוא תחת האות כ’ מה שמראה שזהו לשון עבר. האות ו’ שבמילה ״ואכלתי״ היא ו’ החיבור. אילו היתה זאת ו’ ההיפוך, אזי המילה ״ואכלתי״ היתה מוטעמת במלרע, וזה היה לשון עתיד, מה שכביכול היה מראה על שאלה. אבל כיון שכאן זה במלעיל, זה לשון עבר. אם כן לפי דיעה זו פירוש המשפט הוא ״ואכלתי חטאת היום אשר ייטב בעיני השם”.
הדיעה השניה - זוהי הא השאלה. כי לא ייתכן שתהיה הא השאלה בלשון עתיד. גם כאן אוכל להשתמש במשפט ״ הַלְּבֶן מֵאָֽה שָׁנָה יִוָּלֵד״ (בראשית י״ז: י״ז). ברור שזו הא השאלה, אך כיון שהמשפט הוא פועל בעתיד (ייולד), אף על פי שזוהי הא השאלה, הניקוד פה הוא פתח ודגש. הרי במקומות שאין לנו להסתפק האם זוהי הא הידיעה או הא השאלה, כמו כאן שזה עתיד ולכן זה ודאי משפט שאלה, מנקדים בפתח ודגש את הא השאלה.
ומה עם המילה ״ואכלתי״ המנוקדת כאן במלעיל. הרי אמרנו שמלעיל מורה שזה לשון עבר. אין כאן בעיה, אומר האבן עזרא. יש פעמים שאף על פי שהפועל היא במלעיל, ההוראה היא שלון עתיד. כמו במשפט ״פן אורש וגנבתי״: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע | וְכִחַשְׁתִּי֮ וְאָמַ֗רְתִּי מִ֥י יְה֫וָ֥ה וּפֶֽן-אִוָּרֵ֥שׁ וְגָנַ֑בְתִּי וְ֝תָפַ֗שְׂתִּי שֵׁ֣ם אֱלֹהָֽי: (משלי ל:ט) . הנה כאן המילה ״וְגָנַ֑בְתִּי ״ מוטעמת במלעיל, ואף על פי כן זה עתיד. על פי דיעה זו המשפט יהיה ״ואם אוכל היום, האם הדבר יהיה טוב בעיני השם״?
שבוע טוב
חודש טוב,
אהרן
