לפרשת ויצא - מלעיל ומלרע בתורה ובתפילה

אחד התפקידים של טעמי המקרא, הוא להצביע על מקום ההטעמה במילה. בפרשתינו מופיעה המילה ״באה״, פעם במלרע ופעם במלעיל.
בפרק כ״ט פסוק ו’: וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּֽאמְר֣וּ שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה עִם-הַצֹּֽאן:ההטעמה באות אלף, בָּאָ֖ה, במלרע.
אולם בהמשך, פסוק ט’: עוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל | בָּ֗אָה עִם-הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא:ההטעמה באות בית. בָּ֗אָה, במלעיל.רש״י מפרש: “באה עם הצאן. הטעם באל"ף, ותרגומו אתיא, ורחל באה, הטעם למעלה בבי"ת, ותרגומו אתת, הראשון לשון עושָׂה והשני לשון עשתה:”על פי רש״י, יש הבדל בין המילה בָּאָ֖ה המוטעמת במלרע, לבין המילה בָּ֗אָה המוטעמת במלעיל. הראשונה בהווה ״עושָׂה״, והשניה בעבר ״עשתה״. רש״י מביא לראיה את תרגום אונקלוס: ״וְהָא רָחֵל בְּרַתֵּהּ אַתְיָא עִם עָנָא״ - לשון הווהואילו בפסוק הבא אונקלוס מתרגם ״וְרָחֵל אָתַת עִם עָנָא״ - לשון עבר.אם הבעל קורא אומר ״באה״ במלעיל במקום במלרע, או ההיפך - במלרע במקום במלעיל, האם יש להחזיר אותו?  קראתי בעלון ״תורת הקורא״, שבעניין זה הסתמך על הספר ״אשל אברהם״ לרבי אברהם דוד מבוטשאטש (גליציה 1771): “אולי הוא שינוי משמעות, וצריך עיון בזה”.  ״תורת הקורא״ מביא גם מתוך ״ערוך השולחן״ סימן תר״צ סעיף כ’ ,שבמקרה כזה, אם הפך בין מלעיל למלרע אן ההיפך, והדבר מביא לשינוי משמעות, אזי יש להחזיר את הבעל קורא. “ערוך השולחן״ מביא לדוגמה את המילה ״באה״ המופיעה במגילת אסתר. (אלא שאומר, שאם לא החזירוהו, יצא.)נראה שיש להזהר בעניין ההטעמה גם בתפילה. הנה בתפילה (קבלת שבת ועוד) ״ישפוט תבל בצדק ועמים באמונתו״. המשפט לקוח מתהילים פרק צ״ו פסוק י״ג:״לִפְנֵ֤י יְהוָ֨ה | כִּ֬י בָ֗א כִּ֥י בָא֮ לִשְׁפֹּ֪ט הָ֫אָ֥רֶץ יִשְׁפֹּֽט-תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בֶּאֱמוּנָתֽוֹ:״המלה ״תבל״ מוטעמת במלרע, פירושה ״יקום״, ״עולם״.שמעתי בעלי תפילה הקוראים כאן ״תבל״ במלעיל. המילה ״תבל״ במלעיל מופיעה בספר ויקרא פרק י״ח פסוק כ״ג (פרשת אחרי מות): ״וּבְכָל-בְּהֵמָ֛ה לֹֽא-תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה-בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא-תַֽעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא״. ורש״י מפרש ״תבל הוא. לשון קדש וערוה וניאוף״ . כמובן שלא לכך התכוונה התפילה.המילה ״הוֹדוּ״ מופיעה בתפילה פעמים רבות. ובמשפט ״הוֹדוּ לשם״ יש לבטא את המילה ״הוֹדוּ״ במלרע, שכוונתה ״הַבּיעוּ תודה.״ אעפ״כ, לא נדיר לשמוע בעלי תפילה הקוראים ״הוֹדוּ לשם״ במלעיל.  המילה ״הודו״ במלעיל מופיעה במגילת אסתר ״מהודו ועד כוש״ ןכמובן אין כוונת התפילה על אותה הודו…

הערה: ראה כאן תורת הטעמים את נתוח הפסוק