חיי שרה - ״באי שער העיר״

I read the English translation to the verse:

וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר:

"Lechol Baei Sha’ar iro" is transated to “those who entered the gate of his town”.

In Parashat VaYishlach it says: “kol yotzei sha’ar iro”. Will the translation there be “all those who left out the gate of his town”?

Seems to me that this is an idiom, that means “the inhabitants of his town”.

The problem is that both Onkelos and T’ Yonatan write "לְכֹל עָלֵי תְּרַע קַרְתֵּהּ” (LeChol Alei T’ra Karte’)

Did both of them mean that Efron talked just to those who entered the town?

or it was obvious to them that this is just an idiom, and they translated the idiom to Aramaic.

Rashi writes: “shekulam batelu mimlachtan”.  Rashi does not clarify who are “kulan”, but I have a feeling that he meant “all the inhabitants of his town”.

Professor Kadari, in his “Millon HaIvrit Hamikrait” writes on the Pasuk in Ruth “Kol Sha’ar Ami” (Ruth 3:11) “Kelal Ezrachei Ha’ir Beth Lechem” (all the citizens of the town Beth Lechem”). This is in-spite of the Targum there that says: “Kadam kol yotvei tra Sanhedrin rabba” “the people who who sit in front of the Great Sanhedrin). He mentioned in the same paragraph the verses from Chaye Sara and Vayishlach. ie, the meaning is the 'inhabitants of the town'.

The interpretation of Professor Kadari makes sense.  So why English translations are “those who entered the gate of his town”?

Seems to me that all followed the steps of Targum Onkelos, Yonatan, the Septuagint. Although those targumim here translated literally, and not idiomatic.

See also peirush HaRaDak:

באי שער שבאים ויוצאים בשער, ר״ל כל אנשי העיר. ופעם יאמר באי ופעם יאמר יוצאי שער עירו וענין אחד ר״ל כל אנשי העיר

As for the phrase “Sha’ar Ha’ir” not always it means “the gate of the town" (sometimes it does).  Onkelos translates the words “Bishearecha” as “Bekirvayich” , “in your towns”.

Kol Tuv,

Aharon

Parashat Chayei Sara - Ulai לפרשת חיי שרה

Why is the word Ulai spelled with a Vav in Pasuk 5, but later on when Eliezer repeats his story in chpater 24 pasul 39, Ilau is without a Vav?

On pasuk 39 it is spelled without a VAV. Rashi writes according to the Midrash in Bereshith Rabba 59:9

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד (בראשית כד, ה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יב, ח): כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב. כְּנַעַן זֶה אֱלִיעֶזֶר. בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמַשְׁקִיל אֶת בִּתּוֹ, רְאוּיָה הִיא אוֹ אֵינָהּ רְאוּיָה. לַעֲשֹׁק אָהֵב, לַעֲשֹׁק אֲהוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֶה יִצְחָק, אָמַר: אוּלַי לֹא תֹאבֶה, וְאֶתֵּן לוֹ אֶת בִּתִּי. אָמַר לוֹ אַתָּה אָרוּר וּבְנִי בָּרוּךְ וְאֵין אָרוּר מִתְדַּבֵּק בְּבָרוּךְ.

According to this Midrash, Eliezer is K’na’an.  K’naan was the son of Cham, grandson of Lot. We learned that Lot cursed K’naan:

יֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:

Eliezer (who is also Knaan) told Avarahm that if the girl would not want to come with him, may be Yizhak will get married with his daughter.

Avraham answered him that his son, Izhak, is blessed, and he, Eliezer (Knaan) is cursed (by Lot), and “cursed” and “blessed” cannot be matched together.

So , ULY is spelled in Hebew אלי that can be read (the Torah does not have nekudot, vowels) as ELAI.

But if this is the case, then on Pasuk 5, it should have been spelled without VAV !

Why? 

One reason is, Avraham told him not to take a woman from the nations in Erertz K’naan: Enar, Eshkol and Mamre. So, Eliezer thought to himself that if Avraham does not want to take a woman from those nations, 

then certainly, he does not want him to take from Eliezer’s nation, Knaan; therefore, he did not think to bring up this idea about his daughter.

but, when Avraham said that if the woman will not agree to go with Eliezer, then “Venikita Mishvuati” - “you will be absolved of the oath”.  “Oh” thought Eliezer, "if I will be absolved of that oath, it means that in this case I will be able to take a woman from Eretz K’naan (Enar, Eshkok and Mamre)". It means, it the woman will not agree to walk with me, then i am exempt of the oath, and I can take a woman from the nations of Eretz K’naan. In this case, why not my daughter?  It means that only after the Pasul “Venikita Mishvuati” Eliezer had the idea that there is a chance here, that he will give his dauughter as a wife to Yizhak. So from now, he can say “ELAI"

Another reason of why in the later pasuk he said without VAV (Elai) is because Lavan blessed him “Bo Baruch Adonay”.  “Oh”, thought Eliezer to himself “I am Baruch now! Avraham said that a cursed person cannot be matched with a blessed person, but now I am BARUCH, blessed, there is no problem now!” so not he could say “Elai” hoping that his daughter will get married to Izhak.

There is another reason, a thirrd one, but i need to go now…

Shavua Tov,

Aharon

נח, לך לך, חיי שרה - כל הקצר קודם

מה המשותף לקבוצות המלים הבאות?

במקרא:

גר, יתום, ואלמנה;   תכלת, וארגמן, ותולעת שני;   אש וענן;  הגשורי והמעכתי;   סדום ועמורה;   אמת ומשפט;   דל ואביון;   צר ואויב;   אוב וידעוני;   הר ובקעה;   ימימה, קציעה, וקרן הפוך.

במשנה (מסכת שבת, במה מדליקין(:

“לא בזפת, ולא בשעוה, ולא בשמן קיק״

״בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פַּקועות”

“מפני גויים, מפני לסטים, מפני רוח רעה”

“כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה״

״עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר״

בתפילה:

לחן, לחסד, ולרחמים

שרפים, ואפנים, וחיות הקודש

לשם, ולתפארת, ולתהילה

טל ומטר

ערב, ובקר, וצהרים

—————————————————————————————

על פי מבנה (pattern) קבוצות המלים לעיל,

האם נוכל ללמוד מדוע נכתב ״שם, חם ויפת” ולא ״יפת, שם, וחם”?

הרי לפי רוב המפרשים יפת הוא הגדול.

ומדוע על אברהם נאמר ״לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ״ ?

הרי הסדר הנכון הוא שאדם עוזב את ביתו קודם, ורק אחר כך את מולדתו וארצו.

לפרשת לך לך - כל הקצר קודם

בשבוע שעבר העלתי את ההשערה שסדר התיבות ״שם, חם ויפת״ הוא לאו דוקא סדר הולדתם, אלא שכך מקובל בהרבה צמדי מלים או קבוצות מלים במקרא, בתנ״ך ובתפילה.  

המלה בת ההברות הרבות יותר מופיעה בסוף.  

לאחרונה התוודעתי למאמר שפורסם בכתב העת ״לשוננו״ בשנת 1970. שם המאמר הוא ״כל הקצר קודם״. המאמר דן בתופעה שתיארתי לעיל. סדר במלים הוא בסדר עולה של מספר ההברות שבהן.(מצ״ב)

בפרשת לך לך נאמר לאברהם ״לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך”.  רבים הפירושים המסבירים מדוע נאמר בסדר ההפוך, שכן אדם עוזב את ביתו קודם, ורק אח״כ, את מולדתו ואת ארצו.

האם גם הפסוק הזה נאמר לפי הכלל  ״כל הקצר קודם״?

לראיה הכתוב בפרשתנו ״ ד' אֱלֹקי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי״ (בראשית כ״ד:ז’).  הסדר הוא “בית אבי״ קודם, ואחר כך ״ארץ מולדתי״.  כסדר הנכון וההגיוני.

האמנם ראיה? הנה בפסוק קודם נאמר הפוך.  ״כי אל ארצי ואל מולדתי תלך״ (בראשית כ״ד:ד’). 

הסיבה מובנת. כאשר כוון ההליכה הוא ממקום הולדתו אל ארץ כנען, אזי הסדר ההגיוני הוא עזיבת בית האב, אח״כ המולדת, ואח״כ הארץ (״מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי״). אך כאשר מדובר על הליכה לכוון ההפוך, מארץ כנען מזרחה, אזי הסדר הוא הפוך. ״אל ארצי״ קודם, ואחר כך ״אל מולדתי״.

לפרשת חיי שרה - לא אדני שמעני

בפרשתנו אברהם פונה לבני חת בבקשה לרכוש מקום קבורה לשרה אישתו.

בני חת משיבים: ״שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ״. אברהם מבקש לדבר עם עפרון, שהוא בעל מערת המכפלה: ״שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר:״ הוא מבקש לרכוש את המערה בכסף מלא. עפרון החתי משיב, ומציע את המערה חינם: ״לֹֽא-אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר-בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ״ .  אברהם מתעקש לשלם: ״אַ֛ךְ אִם-אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת-מֵתִ֖י שָֽׁמָּה:״ ולבסוף עפררון נוקב במחיר ״אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶ֩רֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל-כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה-הִ֑וא״

הפועל ״שמעני״ בצורותיו השונות מופיע בקטע המו״מ מספר פעמים. פועל זה בצורות האלה אינו מופיע במקומות אחרים בתורה. נראה שזה מצביע על עגת המקום, ואברהם ידע לסגל עצמו לצורת ביטוי זו.

יש לשים לב במיוחד לשני המשפטים, האחד שאומר עפרון החתי ״לֹֽא-אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי״ ותשובתו של אברהם ״אִם-אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי״.  

את המשפט ״״לֹֽא-אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי״ רש״י מפרש ״לא אדני. לא תקנה אותה בדמים “ 

והאבן עזרא ״לא כן אדני אך שתשמעני:״ מפירושיהם נראה כביכול שיש פסיק אחרי המלה ״לא אדני”. כמו אומר: ״לֹא אֲדֹנִי, שְׁמָעֵנִי, הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ”. 

אולם התיבה ״לֹֽא-אֲדֹנִ֣י״ מוטעמת בטעם משרת (מחבר). התיבה ״לא אדני״ מחוברת לתיבה ״שמעני”. אין שם הפסקה.

הרב יעקב קמינצקי בספרו ״אמת ליעקב״ דן בשני המשפטים האלה.  הוא מביא את פירושו של רש״י למשפט השני ״,,,אך אם אתה לוּ שמעני - הלואי ותשמעני״”.

 המלה ״לוּ״ כתובה במקום אחר - ״לוּא״. ״ ל֥וּא הִקְשַׁ֖בְתָּ לְמִצְוֹתָ֑י וַיְהִ֤י כַנָּהָר֙ שְׁלוֹמֶ֔ךָ וְצִדְקָתְךָ֖ כְּגַלֵּ֥י הַיָּֽם: (ישעיהו מ״ח:י״א) את המלה ״לוּא״ ניתן לפרש כאן כ״אם״, או ״הלואי״ כמו ״לוּ״. אם כך רומז הרב קמינצקי שהמשפט ״לֹֽא-אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי״, ניתן להבינו כ״לוּא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי״, ‘הלואי ותשמע אותי’. 

ניתן למצוא כמה חיזוקים להשערה זו:

א. כתב לי הרב יוסף קמינצקי, נכדו של הרב יעקב קמינצקי ועורך ספרו, שאונקלוס מתרגם ״לָא רִבּוֹנִי קַבֵּיל מִנִּי חַקְלָא״. אולם בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל נכתב ״בְּבָעוּ רִבּוֹנִי קַבֵּיל מִינִי חַקְלָא״.

 ״בבעו רבוני״ בשפתנו פירושו ״בבקשה אדוני” .  ז״א תרגום יונתן אינו מתרגם את המלה ״לא״ כמלת שלילה, אלא כמילת בקשה.

ב הטעם בתיבה ״לֹֽא-אֲדֹנִ֣י״ הוא טעם מחבר, או במלים אחרות - אין פסיק אחרי המלה ״אדני״. לכן, כאומר ״הלואי אדוני ישמע לי״.

ג. כמו שכתבתי לעיל, אברהם התאים את עצמו לדבר בעגת המקום. לכן נראה ששני המשפטים, זה של עפרון וזה של אברהם דומים בסגנונם, ופירושם ״לוּ אדוני״ “הלואי אדני״ או בבקשה אדוני”

לפרשת וירא - מהו נין

״וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹקים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי״ (בראשית כ״א:כ״ג)

מהו נין?

ידוע לנו שנין הוא בן הנכד. כך גם נראה שזו דעתה של האקדמיה ללשון עברית. 

תמוה אם כן, מדוע בפרשה שקראנו בראש השנה אבימלך אומר: ״השבעה לי באלקים אם תשקור לי ולניני ולנכדי״. מדוע דילג על בנו?   דילג? לא בהכרח.  אונקלוס מתרגם ״דלא תשקר בי ובברי ובבר ברי״ .  אם כן, על פי אונקלןס ״נין״ הוא בן. וכן מפרש ליקוטי מצודות.  נראה לי שאחרים אינם מפרשים את המילה ״נין״ כי ברי להם שלכל ידוע ש״נין״ הוא בן.  הרשב״ם למשל, מסביר שנכד הוא בן הבן, אך אינו טורח להסביר מהו נין . הרי ״נין״ זה ברור וידוע…

רש״י אינו מסביר כאן בפרשה מהו נין, אך בפירושו לתהילים פרק ע״ב פסוק י״ז - ״לעולם לפני שמש ינון שמו״ כותב רשי ״ינון לשון מלכות ושררה כמו ‘ולניני’ [בראשית כ״א] השליט על נכסי אחרי״.  ועל כן לפי פירוש זה ’נין’ הוא לא סתם בן, אלא יורש העצר. כך מבין ״הכתב והקבלה״ את פירוש רש״י - ״השליט על נכסי”.

הרב קמינצקי, בספרו ״אמת ליעקב״ מפרש ש״אין נין כינוי לבן דעלמא, אלא דוקא ליורש עצר. המלים נכד ונין מופיעות בתנ״ך בשלושה מקומות בלבד. בפרשתינו הנכד והנין הם של אבימלך, מלך גרר. בישעיהו נאמר ״וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם ד’״ (ישעיהו י״ד:כ״ב) רש״י מפרש שם שהנין הוא בלשאצר (בלשאצר היה בנו של נבונאיד, מלך בבל) ״ונכד זו ושתי”. בשני מקומות אלו המדובר הוא במלך, והנין והנכד הם יורשי העצר.

המלה ״בן״ מופיעה יותר מאלף פעמים, ומופיעה גם בלשון רבים, ואילו המלה נין מופיעה בלשון יחיד בלבד, שכן יורש העצר הוא רק אחד. 

מעניין הוא פירושו של המלבי״ם.  “נין בא על בן הבן…והשם ‘נכד’ בא על בן בן הבן”.  לדידו זה ההיפך ממה שאנחנו אומרים היום.  ״נין״ הוא בעצם ״נכד״, ו״נכד״ הוא בעצם ״נין״… 

עוד פירוש מעניין מצאתי במחזור ראש השנה של הרב גמליאל הכהן רבינוביץ,  לדידו ״נין״ הוא אכן ״בן״ והמלה גזורה מלשון נון - דג. עוד נאמר שם שבספר מגיד תשובה להרב בוגיד סעדון, נהגו אנשי ג’רבה לקרוא לבניהם בשמות דגים, שלא תשלוט בהם עין הרע. וכן בספר  ״מעיל שמואל עידן״ מביא דוגמאות לשמות דגים שנהגו אנשים לקרוא לבניהם כנגד עין הרע (קאורוץ, חויתה). 

הרב שמעון חירארי בספרו ״שמחים בצאתם - הגדה של פסח״ העיד שאצלם בג’רבא היו מתרגמים את הפסוק “ ולניני ולנכדי״ כך ״ולוולדי ולוולד וולדי״ ולכן תמה על כך שבבואו לארת הקודש שמע שקוראים לבן הנכד ״נין״.

אגב, בספרדית המילה ״נינו״  NINO פירושה ״ילד״. 

שנזכה כולנו לנינים ונינות, נכדים ונכדות, ו-

נינים ונינות… 

לפרשת וירא - קצר

- ״אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי״ (בראשית כ״ד:ז’).  הליכה הוא מ-מקום הולדתו אל ארץ כנען. הסדר ההגיוני הוא עזיבת בית האב, אח״כ המולדת, ואח״כ הארץ.

- ״כי אל ארצי ואל מולדתי תלך״ (בראשית כ״ד:ד’). הליכה לכוון ההפוך, מארץ כנען מזרחה, אזי הסדר הוא הפוך. ״אל ארצי״ קודם, ואחר כך ״אל מולדתי״.

- ״לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך” (בראשית י״ב:א’) -״כל הקצר קודם״…

לפרשת נח ולפרשת לך לך - כי האדם עץ השדה - אבן עזרא

בחודש שעבר כתבתי כאן (מצ״ב) על הפסוק ״כי האדם עץ השדה״, וציינתי שעל פי תרגום אונקלוס ועל פי פירוש רש״י, הכוונה היא ש״אין האדם כעץ השדה״.

האבן עזרא מתנגד לפירוש זה וכותב שם ״חיי בן אדם הוא עץ השדה” 

בפירושו לפרשת בראשית פרק ב’ פסוק ה’ כתב האבן עזרא:

״…בעבור שנמשל האדם אל עץ, והנה לו שיח, וניב, וסעיף, ובד, ואמיר וסרעף” 

דבריו נאמרים ביתר חוזקה בפרשת נח, בפירושו לפסוק ״וכל שיח השדה״ (בראשית ב’: ה’):

״…בעבור שנמשל האדם אל עץ, והנה לו שיח, וניב, וסעיף, ובד, ואמיר וסרעף”

ז״א יש ביטויים המשותפים גם לאדם וגם לעץ. 

עלה (…) בידי למצוא כמה מהם:

שיח - הוא עץ . שיח הוא גם דיבור האדם.

אמיר - צמרת העץ. ובאדם: ״ה’ האמירך”. (דברים כ״ו: י״ח)

ניב - פרי העץ, ״וניבו נבזה אכלו (מלאכי א’:י״ב). באדם ניב הוא ביטוי.

סרעפים - ענפי העץ.  ״ותרבינה סרעפותיו״ (יחזקאל ל״א: ה’). באדם: מחשבות

בדים - ענפי השיח. ״ותהי לגפן ותעש בדים״ (יחזקאל י״ז:ח’)  באדם: דברים הבדויים מן הלב - ״בדיך מתים יחרישו״ (איוב י״א: ג’). וכן ״ספורי בדים” 

סעיף -  כריתת ענפי העץ נקראת ״סעף״. על פי ״מסעף פארה״ (ישעיהו י’: ל״ג). ובאדם: ברירה, מחשבה -“עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים״ (מלכים א י״ח:כ״א) .

גם בפרשת לך לך מצביע האבן עזרא על ההקבלה בין אדם ועץ.

״כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם” (בראשית ט״ו:י״ג).

כותב האבן עזרא: ״כי גר יהיה זרעך - נקרא בלשון הקדש האיש שיש לו משפחה כסעיף שהוא דבק בשרש על כן נקרא אזרח כי טעמו כאזרח רענן וטעם גר. כמו הגרגיר שנכרת מן הסעיף״.

הראב״ע מדמה את האיש שיש לו משפחה לסעיף (ענף) הדבק בשורש העץ.  

הוא מוסיף ומפרש שהמלה ״אזרח״ במשמעות תושב קבע, מושאלת מן המלה ״אזרח״ 

שזהו עץ המושרש היטב באדמה. כפי שכתוב ״ומתערה כאזרח רענן״ (תהילים ל״ז:ל״ה)

“גר״, אומר האבן עזרא, הוא מן המלה ״גרגר״ שזהו ״פרי״. ככתוב ״שנים שלשה גרגרים בראש אמיר״ (ישעיהו י״ז:ו’).  הגר (גר תושב) הוא כמו הגר (גרגר, פרי) שנכרת מן הענף. הוא איננו קבוע על הענף, וכן גם הגר אינו מושרש וקבוע בארץ בה הוא נמצא.  

(אגב, למלה ״גר״ במקרא יש בד״כ שתי משמעויות. האחת היא ‘גר צדק’, גוי שהתגייר,  והשניה היא ‘גר תושב’, גוי שלא התגייר, וגר בקרב ישראל. 

כאשר כתוב ״גרך אשר בשעריך״ הכוונה תמיד ל’גר תושב’.

בתרגום אונקלוס יש שתי מלים שונות. ״גיורא״ משמש בד״כ במשמעות של ‘גר צדק’, ו״ערל תותב״ הוא ‘גר תושב’, גוי היושב בקרב ישראל ושקבל עליו שבע מצוות בני נח).

לפרשת בראשית - כי האדם עץ השדה

בפרשת שופטים נאמר ״כי האדם עץ השדה״ (דברים כ’:י״ט) 

על פי תרגום אונקלוס וכן על פי פירוש רש״י, הכוונה ״אין האדם כעץ השדה״.  

האבן עזרא מתנגד לפירוש זה וכותב שם ״חיי בן אדם הוא עץ השדה” 

דבריו נאמרים ביתר חוזקה בפרשת בראשית בפירושו לפסוק ״וכל שיח השדה״ (בראשית ב’: ה’):

״…בעבור שנמשל האדם אל עץ, והנה לו שיח, וניב, וסעיף, ובד, ואמיר וסרעף”

ז״א יש ביטויים המשותפים גם לאדם וגם לעץ. 

עלה (…) בידי למצוא כמה מהם:

שיח - הוא עץ . שיח הוא גם דיבור האדם.

אמיר - צמרת העץ. ובאדם: ״ה’ האמירך”. (דברים כ״ו: י״ח)

ניב - פרי העץ, ״וניבו נבזה אכלו (מלאכי א’:י״ב). באדם ניב הוא ביטוי.

סרעפים - ענפי העץ.  ״ותרבינה סרעפותיו״ (יחזקאל ל״א: ה’). באדם: מחשבות

בדים - ענפי השיח. ״ותהי לגפן ותעש בדים״ (יחזקאל י״ז:ח’)  באדם: דברים הבדויים מן הלב - ״בדיך מתים יחרישו״ (איוב י״א: ג’). וכן ״ספורי בדים” 

סעיף -  כריתת ענפי העץ נקראת ״סעף״. על פי ״מסעף פארה״ (ישעיהו י’: ל״ג). ובאדם: ברירה, מחשבה -“עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים״ (מלכים א י״ח:כ״א) 

אכן ״האדם עץ השדה”….

לפרשת נח - נמרוד

לפני מספר שנים התארחו אצלינו חברים עם ילדיהם, ובאו אתנו בשבת לבית הכנסת. הגבאי בקש לכבד את אחד הנערים בעליה לתורה, ושאל לשמו. ״נמרוד״ לו הנער. ״נמרוד!!?״ הזדעזע הגבאי.

חברינו לא ראו שום רע בשם נמרוד.  הסבא היה מלוחמי לח״י.  לוחם אחר בלח״י, כינויו במחתרת היה ״נמרוד״.  כנראה רמז למטרת המחתרת שמרדה בבריטים.

בקרב הדתיים כמעט לא נמצא את השם ״נמרוד״.  הרב אברהם יוסף, שהיה רבה הראשי של חולון,  בנו של הרב עובדיה יוסף, אמר בתוכנית רדיו בשנת 2007 שאין לשנות שמות ילדים, אלא אם כן שמותם שם רשעים כמו ״נמרוד”. 

מאין לנו שנמרוד היה רשע? 

הרי במקרא עצמו אין ואפילו ברמז שנמרוד היה רשע. וכך כתוב: ״וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ:  הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִד לִפְנֵי ד’ עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ד’: (בראשית י’:ח’, ט’)״. 

ותרגומו: ״וְכוּשׁ אוֹלִיד יָת נִמְרֹד הוּא שָׁרֵי לְמֵהֲוֵי גִבַּר תַּקִּיף בְּאַרְעָא:

הוּא הֲוָה גִבַּר תַּקִּיף קֳדָם ה’ עַל כֵּן יִתְאֲמַר כְּנִמְרֹד גִּבַּר תַּקִּיף קֳדָם ה’: (אונקלוס)

העובדה שנמרוד היה רשע הם דברי קבלה. כך קבלו אבותינו והעבירו מאב לבנו מרב לתלמידו.

כך כותב הרמב״ן: ״כי רבותינו ידעו רשעו בקבלה״. דהיינו, רבותינו קבלו במסורת שנמרוד היה היה רשע, ובדרך דרש סמכו את שמו שנקרא שמו נמרוד כיון שהיה מורד במלכות שמים.

מהו המקור לדברי הרמב״ן? 

כתוב בגמרא: ״ולמה נקרא שמו נמרוד? משום שהמריד את כל העולם כולו עליו”. (עירובין נ״ג:א’).  ומפרש רש״י: ״עליו - כלפי מעלה, אלר שכינו חכמים בלשונם”.

מדברי הרמב״ן עולה שהכתוב בעירובין הוא מדברי קבלה. אין זה שמתוך שמו חז״ל הגיעו למסקנה שנמרוד היה רשע והמריד את העולם כלפי מעלה. זה שאמרו ששמו נגזר מפעולתו אינו אלא דרש.

יונתן בן עוזיאל, תנא שחי כמה עשרות שנים לפני חורבן הבית השני, תרגם את הפסוקים כך: ״וְכוּשׁ אוֹלִיד יַת נִמְרוֹד הוּא שָׁרֵי לְמֶהֱוֵי גִבַר בְּחֶטְאָה וּלְמֵרְדָא קֳדָם יְיָ בְּאַרְעָא: הוּא הֲוָה גִבַּר מְרוֹדָא קֳדָם יְיָ בְּגִין כֵּן יִתְאַמֵר מִן יוֹמָא דְאִיתְבְּרִי עַלְמָא לָא הֲוָה כְּנִמְרוֹד גִבַּר בְּצֵידָא וּמְרוֹדָא קֳדָם יְיָ:״ .

הביטוי ״גבור ציד״, הכתוב במקרא על נמרוד, מתורגם כאן ״איש חטא״. וחטאו מוסבר בזה שהיה הראשון שמרד כלפי שמים.

כך גם בבתרגום ירושלמי, שם מוסבר שהיה צד אנשים בלשונם.

לעומתם טוען האבן עזרא: ״נמרוד - אל תבקש טעם לכל השמות אם לא נכתב: והוא החל -  להראות גבורות בני אדם על החיות כי הי' גבור ציד:״ 

הפירוש הוא פשוט. אומר האבן עזרא - אל תחפש סיבות לשמות, אם לא ציינה אותם התורה. לדעתו ״גבור ציד״ הוא פשוטו שמשמעו ״גבור ציד״. 

יתרה מזו, לא רק שהראב״ע מפרש שנמרוד אינו רשע, ניתן להבין מדבריו שנמרוד היה צדיק!

 ״וטעם לפני ה'. שהי' בונה מזבחות ומעלה אותם החיות עולה לשם וזו דרך הפשט. והדרש דרך 

אחרת״. אומר האבן עזרא שזהו פשוטו של מקרא, ואלו הפירוש שנמרוד היה רשע, אינו אלא דרש.

הרמבן חולק חזק על דברי האבן עזרא:

  ״הוא היה גבור ציד לפני ה'. צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום על כן יאמר על כל אדם מרשיע בעזות פנים ויודע רבונו ומתכוין למרוד בו יאמר זה כנמרוד לשון רש"י וכן דעת רבותינו (עירובין נג) ורבי אברהם פירש הפך הענין על דרך פשוטו כי הוא החל להיות גבור על החיות לצוד אותן ופירש "לפני ה'" שהיה בונה מזבחות ומעלה את החיות לעולה לפני השם ואין דבריו נראין והנה הוא מצדיק רשע כי רבותינו ידעו רשעו בקבלה״

והרשב״ם? הרשב״ם, שהוא פשטן לא ראה צורך לפרש את הפסוק.  לדעתו הדברים פשוטים ואינם צריכים כל הסבר.  הכל יודעים ״גבור ציד״ מהו…