ברכת המזון

אף על פי שאנחנו בקיאים בברכת המזון, חשבתי להעלות כמה עניינים לשוניים:

1. ״ברכת המזון״ - האם בכף דגושה או בכף רפויה?

המלה ״בִּרְכַּת״ (סמיכות יחיד) מופיעה בתנ״ך תמיד בכף דגושה. "וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם” (בראשית כ״ח:ד’) .

המלה ״בִּרְכֹת״ (סמיכות רבים) תמיד בכף רפויה ״בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם (בראשית מ״ט:כ״ה). לכן - ״בִּרְכַּת המזון״, ולא ״בִּרְכַת המזון״.

הדף (או החוברת) עליו מודפסת בִּרְכַּת המזון נקרא ״בִּרְכּוֹן״ (כף דגושה -כך לפי האקדמיה ללשון עברית)

2. ״וְאָכַלְתָּ֖  וְשָׂבָ֑עְתָּ  וּבֵֽרַכְתָּ֙ ״ - יש לשים לב להטעמה. ״וְאָכַלְתָּ֖ ״ , ״וּבֵֽרַכְתָּ֙  במלרע. ״וְשָׂבָ֑עְתָּ״ במלעיל.  ״האות וו בשלוש המילים היא וו ההיפוך, מזמן עבר לזמן עתיד. ״וְאָכַלְתָּ֖״ - בעתיד. וכן ״וְשָׂבָ֑עְתָּ  וּבֵֽרַכְתָּ֙ ״ שניהם בעתיד.

בדרך כלל כשיש וו ההיפוך המילה תיהפך ממלעיל למלרע. ואכן, ״וְאָכַלְתָּ֖ ״, ״וּבֵֽרַכְתָּ֙ ״ שניהם במלרע. אולם ״וְשָׂבָ֑עְתָּ ״ נשארת במלעיל, כי כך באה במקור בפסוק (דברים ח’:י’) . הסיבה היא שבפסוק זה המלה ״וְשָׂבָ֑עְתָּ״ היא בטעם אתנחתא (אתנחתא היא כאילו ״נקודה-פסיק״ בניקוד המודרני).

3. ״כי אם לידך המלאה, הפתוחה והקדושה״ - כך ברוב הנוסחים. נוסח ברכת המזון שבידי גורס ״הגדושה״ במקום ״הקדושה״. הרב ברוך אפשטיין בספרו ״ברוך שאמר״ מסביר מדוע הגיוני יותר ״הגדושה״, ומהו מקור הטעות.  בין היתר כיון שאותיות גימל וקוף שתיהן ממוצא אחד, מן החיך, ולכן יש שהן מתחלפות בקלות.

את הנוסח "המלאה הפתוחה הקדושה" ניתן להצדיק על פי הפסוק: "פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה" (דב' כב ט), שגם בו סמוכים זה לזה השורשים "קדש" ו"מלא”.  ״הגדושה״ מופיע גם בסידור המדויק ״ושננתם״.

בברכת המזון לפי מנהגי הספרדים הנוסח הוא ״לידך המלאה והרחבה העשירה והפתוחה”. נראה אם כך שבנוסח אשכנז ״הגדושה״ בא במקום ״הרחבה העשירה״ שבנוסח סְפָרָד.

4. איך יש לקרוא את הברכה ״יְראוּ אֶת ד' קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו״?  רובם יקראו ״יִירְאוּ״, אך יש לבטא ״יְראוּ״ כמו ״יְרוּ״.

האות אלף אינה נשמעת,  והשורוק היא תנועת האות ר’ . וכן גם בתהילים פרק ל״ד פסוק י', משם לקוח הפסוק. (תודה לשמעון הרפז שהפנה את תשומת לבי לכך).

5. ״מגדיל ישועות מלכו״ (בשבת, בר״ח, ביו״ט, ובחוה״מ: מגדול)”.  למה ביום חול ״מגדיל״ ובשבת ״מגדול״?

בספר ״ברוך שאמר״ לרב ברוך הלןי אפשטיין נכתב כי הנכון הוא ״מגדיל״ בשני המקרים. אלא מה, המקור לברכה הוא הפסוק בתהילים ״(מגדל) מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ …” (תהילים י״ח:נ״א) ובשמואל ב:’ ״(מגדיל) מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ…(שמואל ב’ כ״ב: נ״א). אחד הסופרים רשם הערה שבשמואל ב’ (ש’ ב’) כתוב ״מגדול״, וממעתיק למעתיק נתגלגל ״ש’ ב’ ״ ל״שבת״. הסבר נחמד, אלא שהאבודרהם ציין בספרו שהנוהג לומר בשבת ״מגדול״ הוא שהשבת הוא מלך גדול כנגד החול ו’מגדול’ הוא מלא בוו וחולם... ועוד: ‘מגדיל’ הוא בתהילים, ועדיין לא היה דוד מלך, ו’מגדול’ הוא בנביאים וכבר היה דוד מלך”. 

יש לזכור שבימיו של האבודרבהם ספר שמואל עדיין לא חולק לשני ספרים, וכיון שכבר אז היה נהוג ״מגדיל״ בחול ו״מגדול״ בשבת, קצת תמוהים דברי הרב אפשטיין האומר שזו טעות מעתיקים ששינו ״ש’ ב’״(שמואל ב’) ל״שבת״.

בנושא דומה - האם יודעים מדוע בברכת החודש שבסידור נוסח ספרד כתוב ״חיים שימלא ד’ משאלות לבנו לטובה [בזכות רב/רבים]״? למה ומדוע ״בזכות רב/רבים?