לפרשת לך לך - וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד

מתוך הספר ״תורת הטעמים״:

ויִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה  

תֵּלֵד. (בראשית י״ז: י״ז):

הפירוש הפשוט: ו(ה)אם שרה הבת תשעים תלד?! (ואינה ה״א התמיהה, אלא ה״א הידיעה, ויצאה מגדרה - ובמקום ‘בת התשעים’ כתוב ‘הבת תשעים’ , כמו 'הכתונת שש’ , ‘הדעת טוב ורע’. ואל תתמה שלא כתוב ״והאם״, אלא ״ואם״, שהרי כן דרך הכתוב, כי לפעמים תיבת ״אם״ פירושה ״האם״, כמו ״המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו”). וקשה, כי ״ואם שרה״ מיותר, שהיה צריך לומר בקיצור ״הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד״ וכמו שאמר על עצמו ״הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד״. מתרצים הטעמים באופן נפלא: ״ואם שרה / הבת תשעים שנה תלד?״ הטעמים מעמידים את תיבות ״ואם שרה״ בפני עצמן, ועל ידי זה הפסוק מתפרש באופן אחר:

- שהרי דברי אברהם הם תשובה למה שאמר לו השי״ת: ״ שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ.״ (לעיל פבןק ט״ו). וכתב רש״י (ט״ו: ה’): ויוצא אתו החוצה" - לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים ולפי מדרשו אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן אברם אין לו בן אבל אברהם יש לו בן וכן שרי לא תלד אבל שרה תלד אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל ד"א הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה”

על פי זה מובנת כוונת אברהם אבינו בתמיהתו ״ואם שרה, כלומר, ואם שרה שמה ונשתנה מזלה לטובה, וכי בשביל זה תוכל ללדת עתה?! בשלמא אם שינוי השם היה בעודה צעירה לימים, ניחא, אבל עתה כבר מאוחר מדי, כבר זקנה היא - 

הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד?

והוא מדוייק להפליא, כי הה״א נקודה בחטף, והיא ה״א התמיהה, ולא ה״א הידיעה, כמו  וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן. או ״הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.״ (רשי:  "השופט כל הארץ" - נקוד בחטף פת"ח ה"א של השופט לשון תמיה וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת)

ואם כן התמיהה מתחילה רק במילה הֲבַת , משמע שקודם לזה אונו תמיהה, אלא הקדמה לה.

והלא בקטע ״הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד״ האות ה״א מנוקדת בפתח ולא בחטף פתח, ןלא עוד שהרי האות שאחריה בדגש חזק, ותמהתי, היאך זו ה״א התמיהה?  

הסיבה היא, שכיון שהאות (ל) אחרי האות ה״א מנוקדת בשוא נע, לא ייתכן חטף פתח אחרי לפני שוא נע, ולכן מנוקדת בפתח.