היום לפני שהלכתי לשיעור, קיויתי לראות את הגבאי התימני של בית הכנסת הספרדי, ובאמת, בדרכי לבית הכנסת פגשתי אותו.
ספרתי לו משהו שמאד מצא חן בעיניו, הוא היה צחק, ואמר שחייבים לחלוק את זה עם שאר האנשים, לכן אני כותב את זה כאן.
סיפרתי לו מה שקראתי אחר הצהריים בפרשה. הפסוק אומר ״והנה אנחנו מאלמים אלומים בתןך השדה, והנה קמה אלומתי וגם ניצבה, והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי”. אונקלוס מתרגם את ״ותשתוינה לאלומתי״ כך: ״וסגדן לאסרתי״.
תרגום יונתן מתרגם את ״ותשתוינה לאלומתי״ כך: ״וגחנון לפורכתי״. למה הייתי צריך לספר זאת לידידי התימני? כי התימנים, כידוע, קוראים את האות גימל כ G, ג’.
ולכן את המשפט ״וגחנון לפורכתי״ יקראו ״וג’חנון לפורכתי״. הנה לכם המקור למילה ולמאפה הטעים ג’חנון….
שבוע טוב
No comments:
Post a Comment