כי לא כלו רחמיך

אפ"ר:

לענ"ד, לכתחילה אכן יש לומר כפי הדיבור הרגיל והכללים הרגילים, וכפי שהסביר ר' צבי בטוטו"ד, וכטעמי המקרא (כָלוּ מלרע), אך אם רגילים מתפללים (וכאלה שמעתי רבים!) לומר "כִּי לֹא כָלוּ" מלעיל (כנראה "גרירה" אגב "כי לא תמו" המלעילי) - אולי אפשר להניח להם ולא להוכיחם על כך, שהרי לפעמים מורים הטעמים שצריך לבטא מלעיל, כמו בתהלים לז, כ: "כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי יְדֹוָד כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ -מלרע בֶעָשָׁן כָּלוּ" -מלעיל (צורת הפסק).

אמנם, הרב אליהו לוין נ"י איננו מקבל את ההצדקה לאמירת כלו מלעיל, כלשונו "אין עלינו למשכוני נפשין על טעות", אך דומני שהכל יודו שראוי יותר להקפיד במשפט זה בדגשים החזקים, שרבים מאוד אינם מבטאים אותם ועי"ז משבשים את המשמעות באופן חמור, וכבר רבותינו הראשונים עוררו על זאת:

פירושי סידור התפילה לרוקח [סב] עמוד שנב

הטּוב כי לא כלו רחמיך - יזהר החזן וכל אדם שלא ימהר לקרות הטוב ברפה שאז היה תמוה כמו הטוב אתה (שופטים יא[1]), וכי טוב אתה?! אלא יקרא הה"א בפת"ח והט' דגושא[2] הטּוב, כלומר אתה הטוב... וכן מדגיש המ"ם תמּו... ולא תמו חסדיך ולא נכרתו מבני אדם מעולם, כמו מי הירדן תמו ונכרתו (יהושע ג טז), על כן מעולם קיוינו לך... הערה 29א: ואם יאמר ח"ו ברפה - פירושו כי לא תמו לא היו תמימים.



ובאותו עניין מעניינים דברי הרד"א:

ספר אבודרהם שמונה עשרה ד"ה מודים אנחנו
הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך ע"ש (איכה ג, כב), חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. ואמר לשון הטוב על ההודאה על החסד ע"ש (תה' קו, א) הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ואע"פ שלשון הפסוק הוא תמנו בכאן אינו נופל לשון תמנו אלא תמו המ"ם בדגש כי בפסוק יתפרש כך חסדי השם עמנו כי לא תמנו אנחנו. אבל בכאן אינו נופל פירוש זה לכך צריך לומר תמו[3].



--------------------------------------------------------------------------------

[1] שופטים פרק יא פסוק כה וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב הֲרוֹב רָב עִם יִשְׂרָאֵל אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם:

[2] כך במקור. צ"ע למה לא "דגושה"?

[3] אפ"ר: אך לא כן לפי רש"י בפירושו הראשון (כי לא תמנו - כמו כי לא תמו) ור"א אבן עזרא בפירושו השני (הנו"ן תחת חסרון הכפל).

----- Original Message -----
From: צבי שביט
To: קבוצת גוש שילה ; קבוצת דיוקי תפילה ; קבוצת שילה ;
Sent: Tuesday, January 18, 2011 10:13 PM
Subject: [ דיוקי תפילה ] "לשמוע אל הרינה ואל התפילה" - "הטוב כי לא כלו רחמיך"


בס"ד י"ג בשבט תשע"א

"הטוב כי לא כלו רחמיך"

בברכת מודים אנו אומרים "הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך". יש הטועים ואומרים 'כלו' (במלעיל). נראה שהסיבה לטעות זו היא ההשוואה למילה 'תמו' שבהמשך המשפט, אולם השוואה זו אינה נכונה.

ליתר הבהרה נבחן לדוגמה את הטעמת המילה 'רצו'. אם מדובר ב'רצו' מלשון ריצה, הרי שביחיד נאמר 'רץ' וברבים 'רצו' (כמו 'קם' - 'קמו', 'עף' - 'עפו' וכן 'תם' - 'תמו' שהזכרנו לעיל). לעומת זאת אם מדובר ב'רצו' מלשון רצון, הרי שביחיד נאמר 'רצה' וברבים 'רצו'. (כמו 'בנה' - 'בנו', 'קנה' - 'קנו' ועוד).

כעת נבדוק את המילה 'כלו'. אפשר להגות מילה זו בשני אופנים: א. 'כלו' – צורת הריבוי של 'כלה' (=נגמר). ב. 'כלו' – צורת הריבוי של 'כל' (=מדד, כמו בפסוק "מי מדד בשעלו מים, ושמים בזרת תכן, וכל בשליש עפר הארץ" [ישעיה מ' י"ב]). במשפט מתפילת מודים שציינו לעיל מדובר באפשרות הראשונה – 'כלו' (כלומר, הרחמים שלך לא נגמרו).

לסיום נציין שהמשפט שהזכרנו מתפילת מודים מבוסס על הפסוק "חסדי ה' כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו" (איכה ג' כ"ב).