כולנו מכירים את השורה בברכת המזון ״מגדיל (‘מגדול’ בשבת ויום טוב) ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו״.
מדוע האחד ביום חול והשני בשבת ויום טוב?
אחת הסיבות אותה מסבירים הרבנים היא שבימי חול שהם ימי מלאכה ועשיה, אומרים בבנין הפעיל ״מגדיל״, לשון של פעולה אקטיבית, אך בשבת בה אנו שובתים ממלאכה, אומרים בלשון פסיבית ״מגדול״.
יש האומרים שכיון שבמקום אחד במקרא (תהילים) נאמר ״מגדיל״ ובמקום אחר (שמואל) נאמר ״מגדול״, אומרים את שניהם, אחד ביום חול, והשני בשבת.
ישנם הסברים נוספים, אך הסבר מעניין קראתי בספר ״מקור ברוך״ של הרב ברוך אפשטיין. אומר הרב ברוך אפשטיין שכל הנושא של ״מגדיל/מגדול״ בטעות יסודו.
הברכה היא ״מגדיל ישועות״, אך כיון שבספר שמואל כתוב ״מגדול״, כתב אחד ממעתיקי ברכת המזון ‘ש״ב’ , לאמור ״שמואל ב’ ״ . אחר כתב ״שב’ “ , ועד מהרה הובן ש ״שב’ ״ זה קיצור של “שבת״. ואם שבת, אז למה לא יום טוב…
האם אכן בטעות יסודו? האבודרהם, באמצע המאה ה-14, כתב שיש לומר בשבת ״מגדול״, וביום חול ״מגדיל״. ידוע שספר שמואל היה ספר אחד, אלא שהנוצרים חלקו אותו לשני ספרים. שמואל א’ ושמואל ב’. האם החלוקה לשני ספרים היתה ידועה בימיו של האבודרהם? הרי שאם לא היתה ידועה אז, לא ייתכן שמה שכתב האבודרהם מקורו בטעות שנבעה מחוסר ההבנה מהו ״ש״ב”.
מסתבר שהקונקורדציה העברית הראשונה התפרסמה רק במאה ה-15, שם הופיע ספר שמואל כשני ספרים נפרדים, שמואל א’ ושמואל ב’. לפי זה הטעות (אם אכן טעות) יכולה היתה להווצר רק מאז.
כי הרי איך ידע האבודרהם או רבותיו על קיומו של ספר שמואל ב’ כספר נפרד?
טענה זו טוענים אלה האומרים ש״מגדול/מגדיל״ היה ידוע עוד קודם, ואין מקורו בטעות.
אלא, אמנם הקונקורדציה העברית הראשונה התפרסמה אחרי שהאבודרהם פרסם את ספרו (כזכור, פרסמו במאה ה-14), אבל קודם לכן, כבר במאה ה-13 נעשתה החלוקה של ספר שמואל לשני ספרים, שמואל א’ ושמואל ב’. החלוקה לשני ספרים נעשתה על ידי נוצרים. ובאותו זמן, במאה ה-13, פורסמה הקונקורדציה הלטינית הראשונה.
האם כבר בזמנו של האבודרהם היתה החלוקה הזאת לשמי ספרים ידועה ומקובלת? אינני יודע. אך אם נכונים דבריו של ״הברוך שאמר”, כנראה שהתשובה לכך היא חיובית.
יש לציין שבספר ״ברכת המזון״ לשבתי סופר מפרעמישלא (מאה ה-16) מצאתי שכתוב “מַגְדִּל”, ושם אין ״מגדול״, ורק שהמפרש הוסיף בהערותיו שעל פי ״אור חדש״ (מאה 16) יש לומר בשבת ויו״ט ״מגדול”.
בברכת המזון שבמחזור ויטרי (שמחה בן שמואל מויטרי, מאה ה-12. הספר בהוצאת ״אוצר הפוסקים״) מצויין ש״מגדול״ הוא לפי כתב יד ששון, ו״מגדיל״ הוא לפי כ״י אחר.
חילוק גירסה בין זמנים שונים הוא לא זר לנו. הנה לדוגמה בתפילת שמונה עשרה -״שים שלום״ בשחרית ו״שלום רב״ במנחה. וכן בתפילת שבע; במעריב - ״וינוחו בה״, בשחרית - ״וינוחו בו״, ובמנחה - ״וינוחו בו״. כך שאין לומר בודאות שחילוק הגרסאות ״מגדיל״ ביום חול, ו״מגדול״ בשבת, יסודו בטעות.
האמנם ״מגדול״ מורה על פעולה פסיבית כמו שנטען לעיל? ז״א, מ״ם השמוש ואחריה ״גְּדוֹל״? כמו לדוגמה: ״וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר״ או ״וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל״ (שמואל א’ ט״ז א).
יש לשים לב לנקודה חשובה. זוהי הנקודה החסרה במלה ״מגדול”. חסר הדגש חזק שבאות גימ״ל.
ודאי שמתם לב שבשתי המלים: ״ממצוא״ וגם ״ממלוך״ האות שבאה אחרי מ״ם השימוש דגושה. ואילו במילה ״מגדול״ היא אינה דגושה. מכאן שהאות מ״ם במילה ״מגדול״ אינה מ״ם השימוש, אלא היא חלק מהמילה עצמה. ״מגדול״. מהו מגדול? מגדול הוא ״מִגְדָּל״. ״מגדול ישועות״ פירושו ״מִגְדַּל יְשׁוּעוֹת״ . כמו ״מגדל עוז״ (משלי י״ח:י’) או ״מעוז ישועות (תהילים כ״ח:ח’).
אין להתפלא בצורת הכתיבה ״מגדול״, שכן מצאנו במקרא ״מִבְחוֹר״ במקום ״מִבְחָר״: ״וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו״ (מלכים ב’ י״ט:כ״ג). וכן גם ״מסתור״ במקום ״מסתר”.
המלה ״מִגְדּוֹל״ או ״מִגְדֹל״ מופיעה בספר יחזקאל: ״מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה וְעַד גְּבוּל כּוּשׁ״ (יחזקאל כ״ט:י’). בתרגום יונתן: ״מִמִגְדַל סְוֵנָה וְעַד תְּחוּם כּוּשׁ:״
יש לשים לב שבתנ״ך (ע״פ נוסח ארם צובא שהוא המדוייק ביותר) נכתב כך:
״(מגדיל) [מִגְדֹּ֖ול] יְשׁוּעֹ֣ות מַלְכֹּ֑ו וְעֹֽשֶׂה־חֶ֧סֶד לִמְשִׁיחֹ֛ו לְדָוִ֥ד וּלְזַרְעֹ֖ו עַד־עֹולָֽם׃״ שמואל ב’ כ״ב: נ״א)
״(מגדל) [מַגְדִּיל֮] יְשׁוּעֹ֪ות מַ֫לְכֹּ֥ו וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד ׀ לִמְשִׁיחֹ֗ו לְדָוִ֥ד וּלְזַרְעֹ֗ו עַד־עֹולָֽם׃״ (תהילים י״ח:נ״א.)
בנוסח אחר של תהילים מצאתי שאין כתיב וקרי אלא נכתב ״מַגְדִּל”.
יש מעין חילוף בין הכתיב וקרי, שמואל ותהילים. כמו כן יש לשים לב שבתהילים הכתיב הוא ״מגדל״, וכיון שהכתיב אינו מנוקד, יתכן שגם בתהילים (ע״פ גרסת הכתיב) גורסים ״מִגְדַּל יְשׁוּעוֹת״.
אם נשווה את שמי המזמורים, זה שבשמואל ב’ פרק כ״ב, לבין זה שבתהילים, נראה ששניהם כמעט זהים לחלוטין. זהו בעצם אותו מזמור בגרסאות השונות מעט זה מזה.
שני הפסוקים אותם ציינתי לעיל זהים, פרט למלה אחת. ״מִגְדּוֹל״ בשמואל, ו״מַגְדִּל” בתהלים. האם ייתכן שבאחד הכוונה ״מִגְדַל ישועות״ ובשני ״מגדיל (או מרבה) ישעות?״
לדעתי, סביר יותר ששניהם יאמרו אותו דבר. מכאן שיתכן שיש להבין את תהלים דוקא פי הכתיב ״מגדל ישועות״. וכן גם בכתיב בשמואל (מגדיל), כי הרי ידוע שלפעמים יש בתנ״ך חילוף בין האות יו״ד לו״ו. כמו ״לעזיר״ במקום ״לעזור״, וכן ״קרואי/קריאי״ (פעם האחד בכתיב והשני בקרי, ופעם להיפך).
הנראה לי שבשתי הגרסאות אין מדובר על הגדלת או ריבוי ישועות, אלא על מִגְדַל ישועות. כבר בתחילת המזמור נכתב: ״ד’ סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי:״ (תהלים י״ח:ג’). ״מצודתי״ מפרש המצודת ציון ״מגדל גבוה וחזק”.
הפסוק האחרון במזמור בעצם מסכם את כל מה שנאמר במזמור כולו. דוד המלך רואה בהשם מִגְדַל ישועות ועושה חסד לו ולזרעו עד עולם.
לסיום, ישנן שתי גרסאות למקום קבורתו של שמואל. האחת אומרת שהוא על הר כקילומטר אחד משכונת רמות שבירושלים. השניה אומרת שמקור קבורתו על יד הישוב גבע בנימין הנמצאת כ 2 ק״מ צפונית מזרחית לירושלים.
שמעתי שבויכוח שהיה בין שני הסטריונים לגבי מקום הקבורה הנכון, זה אומר שקברו של הנביא ע״י שכונת רמות, וזה אומר על יד גבע. לבסוף התפשרו והסכימו שהאחד הוא קברו של שמואל א’, והשני הוא קברו של שמואל ב’…
הערות:
1. ברוך אפשטיין. 1860-1942, מחבר הספרים ״תורה תמימה״ ובו פירשים לתורה, ״מקור ברוך״, ו״ברוך שאמר״ ועוד. הוא בנו של יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, פוסק ומחבר ״ערוך השולחן״. נצר למשפחת בנבנשתי הספרדית, שאחרי גירוש ספרד ישבו בעיר אפשטיין, ומשם שם משפחתם.
2 האבודרהם פרסם את ספרו ״חיבור פירוש הברכות והתפילות״ בשנת 1340. בספר זה הוא כותב: ״וקבלתי מרבותי כי בשבת יש לומר מגדול ישועות בוא"ו ובחול מגדיל ביו"ד, ונ"ל הטעם מפני שהשבת הוא מלך גדול כנגד החול. ומגדול הוא מלא בוא"ו וחול"ם בוא"ו הוא מלך גדול. ומגדיל הוא חסר יו"ד וחיר"ק בלא יו"ד הוא מלך קטן. ועוד מגדיל הוא בתהלים ועדיין לא היה דוד מלך. ומגדול הוא בנביאים וכבר היה מלך״. יש גם לשים לב למוזריות שבהדפסת דברי האבודרהם. הוא כותב בפירוש שמגדיל הוא חסר יו״ד (היינו חיריק חסר) אבל כותב זאת עם יו״ד…
3. חלוקת התנ״ך לפרקים וכן חלוקת ספר שמואל לשני חלקים התחילה בתחילת המאה ה-13, ונעשתה על יד נוצרים. בשנת 1235 הושלמה הקונקורדציה הלטינית הראשונה, על ידי הכומר הוגו דה סנקטו קארו.
4. הקונקורדציה העברית הראשונה חוברה על ידי יצחק מתן שהיה מנהיגה של יהדות פרובנץ. היא הושלמה בשנת 1447 ונקראה בשם ״מאיר נתיב״.
5. ״וינוחו בה״, ״וינוחו בו״, ״וינוחו בם״ - מצאתי שאין כך בכל הסידורים. יש סידורים בהם הגירסה אחידה: ״וינוחו בה״
6. בפירוש הרד״ק לספר שמואל ב’ כ״ב:נ״א נאמר: ״מגדול. מגדיל כתיב ביו"ד וקרי בוי"ו כמו שהוא בספר תהלים בקריא' גם כן הקרי מגדול בחולם והוא תואר והענין אחד״ . האם ייתכן שבספר תהילים שהיה בידי הרד״ק נכתב ״מגדול״ בחולם?בתהילים גרסת ארם צובא קיים כתיב וקרי, אך בשני ספרי תהילים שבידי אין קרי וכתיב וכתוב “מַגְדִּל”.
7. ציינתי שאחרי מ״ם השימוש יש דגש. אך יש מספר חריגים כמו מ״ם השימוש לפני אות גרונית ולפני האות יו״ד. במקרים אלה לא יבוא דגש. קיימות עוד מספר מלים כמו ״וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ״ (בראשית כ״ה:כ״ג) שם כותב הרד״ק ״למ"ד מלאם רפה ודינה להדגש וכמוה רבים כמו, מבציר אביעזר (שופטים ח' ב') מגבורתם כושים (יחזקאל ל"ב) והדומים להם״ , אלא שבכל אחד מהמקומות לעיל מציין הרד״ק שזהו חריג. הוא אינו מציין זאת בספר שמואל ב’. וכן גם המנחת שי. הוא מציין את החריגים במקומם, אך אינו מציין זאת בספר שמואל ב’. מכאן שחוסר הדגש באות גימל שבמילה ״מגדול״, אינה נובעת ממקרה חריג של מ״ם השימוש, אלא המ״ם היא חלק מהמלה עצמה.
